זה מתחיל מזה שאנו העירוניים אניני טעם. "ימין קיצוני" הם "לא משלנו". נועם פדרמן? מרימים אנו את האף – לא בבית-ספרנו. ואז פתאום שומעים ששניים מבניו של פדרמן כבר נפצעו בקרב.
וכל זה בעוד ישנן משפחות עירוניות שדואגות שאף לא בן אחד שלהם לא ישרת בקרבי. לבנינו שלנו –נעדיף 8200, שם בטוח יותר. (מחשבה מטרידה ומקלקלת: אבל מי יעצור את הנוח'בה…)
ואז שומעים אנו, שגם בנו השלישי של פדרמן נפצע פציעה בינונית במתקפת חיזבאללה האחרונה. מוזר. פדרמן המתנחל הזה – הוא לא מהרעים? הייתכן שבוששנו להבין, ובעצם פדרמן, בעל החווה, אדם חיוני במדינת ישראל שאילולא הוא ושאר המתנחלים היו קיימים, היינו צריכים להמציא אותם?
ואז אנו שומעים מעירית לינור, נציגת מדינת תל-אביב. היא נולדה בתל-אביב, גרה בתל-אביב, למדה באוניברסיטת תל-אביב. והיא אומרת לנו בדיוק את זה. שאנו חייבים להתפכח דחוף. שאנו טועים בגדול מול איום הנוח'בה. "ביהודה ושומרון, ובעצם בכל הארץ, אנו רואים 7 באוקטובר בטפטופים במשך שנים רבות מאד", מזהירה לינור. תגובת המתיישבים כשיוצאת מתקפה נגדם מכפר מסוים זוהי "תגובה של אנשים שמבינים שהם במלחמה, ולכן הם משיבים מלחמה, כי זאת מלחמה". אך אנו התרגלנו להגדיר זאת כאירוע פלילי, אומרת לינור, ולכן מתייחסים אליהם כפורעים, כתוקפניים. אומרת לינור: "אז לא!! הם פשוט מבינים שזאת מלחמה! זה לא שהם מחליפים את המשטרה!".
ויהודה ושומרון – שם מתמקדת מלחמת ההשתלטות הזוחלת של הנוח'בה – הוא שטח חיוני למדינה. אפילו אנו העירוניים זוכרים ויודעים, שלא צבי סוכות כינה את גבולות המדינה בלי יהודה ושומרון "גבולות אושוויץ". לא היה זה כהנא, גם לא סמוטריץ'. היה זה אבא אבן – הדיפלומט מספר אחד המיתולוגי, שהגיח ממפלגת העבודה.
ואנו העירוניים גם שומעים, שנוח'בה – איו"ש שוב רצחו. הפעם את בנימין אחימאיר בן ה-14, מקריית היובל בירושלים. נרצח קרוב ליישוב מלאכי-השלום וחוות "גל יוסף", באכזריות האופיינית לנוח'בה ולדעא"ש.
ואז אנו שומעים, שבמקום לתת אישור קבינט מיידי ליישוב הזעיר ולהחליט על בניית קבע ותקציבי פיתוח – במקום להפוך את החווה לשכונה חדשה בשם "אחימאיר"– בקיצור, במקום לתת תשובה ציונית הולמת לנוח'בה – אנו שומעים שמכריזים על היישוב כ…שטח צבאי סגור. סגור?? מדוע שיישוב חיוני ייסגר?
ואנו רואים גם את הפוסטים של לוחמים תושבי היישוב, עומדים עם המדים והנשק ומשתוממים, מהחזית, על ההתנכלות ליישוב שלהם, לחוות, לרועי הצאן. הם לא מאמינים שזה יכול להיות.
כאדם עירוני אני ישר מתרצת: בטח היישוב הזה סתם פרובוקציה. אבל אז אני מבררת עם מישהו שמכיר. הרי אנשים שבעבר עבדו כאן במכון ויצמן, עברו מאז לאיזור שילה. מסתבר שהיישוב מלאכי-השלום קיים 10 שנים. גרים שם 20 משפחות. המקום משגשג, שומר על קרקעות הלאום. נקרא "מלאכי" ע"ש מלאכי רוזנפלד הי"ד, ו"שלום" ע"ש שולי הר-מלך הי"ד.
אז אנו העירוניים שואלים אותך רוה"מ: איפה החיזוק שלך ליישוב הזה? איפה התשובה הציונית ההולמת שלך – לפני שיהיה מאוחר מדי? מתי יהיה גבול לחוצפתנו כלפי המתנחלים? הנער שנרצח היה רועה צאן, איפה החיזוק לרועי הצאן, ולחוות הקדמיות? אם אותם לא נחזק, השטח יופקר לנוח'בה סופית.
פניתי הבוקר לתושב מקומי. ניכר עליו שהוא רחוק מהמציאות המיוחצנת שלנו העירוניים: "אני לא מעוניין להתראיין, אני לא יודע להתראיין. מתנצל". לחצתי עליו, כדי לקבל מענה. הנה: "כן, צריך הרבה דברים. מענקי מרעה, לחצני מצוקה לרועי צאן, סמל יישוב, תנופת בנייה ופיתוח, כבישים בטוחים, עידוד לחוות". ואז הוסיף לפתע: "מה שצריך זה בעצם החלטה של מדינת ישראל שהיא רוצה לשמור על המרחב הפתוח שלה ולכן היא נותנת גיבוי לחקלאים הישראליים כאן".
והקברניטים ישיבו: אבל האמריקנים לוחצים עלינו בעניין אלימות מתנחלים. ואני אשיב להם: דברו עם עמית סגל. הוא חשף השבוע את קבוצת הטלגרם המובילה של ג׳נין שמתפארת ב"אירועי מוות של מתיישבים" וממליצה בריש גלי לרבע מיליון (!) עוקבים: יש לתגבר התקפות אלו. התקפות על התנחלויות קטנות צריכות להיות בראש סדר העדיפויות.
כלומר – אלימות המתנחלים הנטענת, היא או זניחה, או עלילת דם או תגובה. האלימות האמיתית הפוכה – כנגד המתיישבים! והיא מתוזמנת, ופומבית, ורשמית, ומאות אלפי פלשתינים שותפים. ואנו מפקירים את האחים שלנו, ואילו המתיישבים – משיבים לנו הפוך על הפוך, מגנים עלינו גם בחזית, וגם בבית. ולפעמים נהרגים על הכביש, בין החזית לבית. זה הגיוני? זה הוגן?? זה חכם?.
רוה"מ – אנו העירוניים לא נוותר יותר. חייב להיות גבול לחוצפתנו כלפי המתנחלים, חייבים לשים קץ להזנחתם. כאן בערים הגדולות צפוף ומצופף, פקקים יש, חניה אין, נוף אין, אויבים יש. יהודה ושומרון ריק, קרוב אלינו, חיוני למדינה. המתנחלים – הם התשובה הציונית ההולמת. היישובים הקדמיים – הם החשובים. רועי הצאן – הם הסיירות. אתה חייב מייד להנחות את המערכת כולה שתעשה סוויץ' – ותתיישר בהתאם.
וכל זה, לטיפול עוד לפני החג. כי המסר של חג הפסח, הוא בדיוק זה. שכאשר יענו אותו, אז "כן ירבה וכן יפרוץ". זה הנשק האסטרטגי הסודי שישים את הנוח'בה במגננה ("ויקצו מפני בני ישראל"). זה צו השעה.
=======
סוזי דים הוא תושבת צפון רחובות מזה 50 שנה. דוברת מטות ערים
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
