אמש (ראשון) התקיימה הפרימיירה של ההצגה "יומן חוף ברייטון" בכיכובם של טל גרושקה, מיה דגן, יונה אליאן, יורם טולדנו, אבירם אביטן, דין הפנר ונאיה פדרמן. המחזה מספר את סיפורה של משפחה יהודית שהיגרה מפולין לארה"ב אי שם בשנות ה-30 של המאה ה-20.

בבית הקטן בברוקלין מתגוררים שבע נפשות: הורים ושני בנים יחד עם הדודה ושתי בנותיה. ההצגה מביעה את עצמה דרך סיפורו של יוג'ין, נער מתבגר המעוניין להיות שחקן בייסבול של הינקיז אשר במקביל משתעשע במחשבות רומנטיות.

בתקופה בה מתרחשת ההצגה נרשמת דאגה לקרובים שהושארו בפולין כשרוחות מלחמה באוויר. את דמותו של יוג'ין מגלם טל גרושקה המוכר מסדרות הנוער, למרות רוח התקופה, גרושקה נכנס לנעליו של הנער שחי בבית שבו הגשמת החלום נראית בלתי אפשרית. אימו קייט (יונה אליאן) כל הזמן מתנהגת אליו כמו אם פולניה, דואגת לו שיאכל את הכבד שבארוחת הערב.

שילוב של מאכלים פשוטים והחשיבות של אי זריקת אוכל, אלמנטים המסמלים את הדלות ששרויה בהם המשפחה ובאמת מעמידה את הנושא היום בתקופה מלאת שפע כשלא שמים לב לפרטים הקטנים וההסתכלות ברובה היא במאקרו, התקופה הזו בשילוב ימינו רק ממחישה עד כמה דברים עלולים להשתנות, והצופה צריך להבין את זה.

סלנג ישראלי לצד התמימות של המאה ה-20

יחד עם יוג'ין גרה בת דודתו נורה בה הוא מאוהב, וכנער הוא מתייעץ עם אחיו הגדול במטרה להתקרב אליה ולכבוש את ליבה. מדובר בטאבו אסור מכיוון שמדובר בבני משפחה. שני האחים החולקים אותו חדר מדסקסים ביניהם בשפה מאוד התואמת את גיל ההתבגרות, אך בהצגה המשויכת לתקופה אחרת הסמנטיקה פחות נכונה, מדובר במילים שאין המקום להשתמש בהם.

כצופה זה מאוד מקלקל את האותנטיות של הזמן. אילו הייתי התסריטאי הייתי מוציא את המשפטים הללו מהלקסיקון על מנת לשמר את התמימות. שימו לב, כי לציבור האולטרה דתי, זה פחות מתאים, וצריך להיות מאוד פתוחים וליברלים על מנת להכיל את הסלנג המיני המובא בתסריט.

ואם נשוב ליונה אליאן, אין מילים לומר על יכולות ההצגה שלה, כוכבת הבמות המלווה אותנו מזה עשורים ממחישה את היותה אחת השחקניות הטובות ביותר בכל הזמנים, אך לצד זה, דמותה של הדודה בלנש המשוחקת על ידי מיה דגן הנפלאה מאוד נעלמת עם דמותה של אליאן. הנוכחות של האחרונה מאפילה עליה, מדובר בכל זאת בתפקיד ראשי אל מול משני, אך שם כמו מיה דגן היה צריך לזכות ליותר נוכחות.

(צילום: כפיר בולוטין)

להציף את הבעיות על מנת להגיע לשלום בית

המתח בבית צף כשג'ייק אב המשפחה (יורם טולדנו) מפנה את טענותיו כלפי רעייתו על כך שהוא המפרנס הכמעט עיקרי. הנוקשות שלו סביב מילוי הבית בנושא הפרנסה מביאה את קייט לדילמה מאוד קשה שנאלצת להגיד זאת לאחותה הקטנה בלנש בעת שהיא מנסה לחזר אחרי טיפוס מפוקפק. המשפחתיות עומדת למבחן מאוד קשה, בלנש מודה בפני אחותה הבכורה כי תיאלץ לעזוב את הבית.

זה מגיע לאחר ויכוח שבו בלנש, ששמרה כל חייה את טענותיה כלפי אחותה, פתאום מציפה אותם. האחיות מבינות שחיי שותפות הן אתגר לכל דבר, ואם מסתירים סוד זה עלול להתפוצץ בסופו של דבר. לבסוף לאחר דין ודברים הן משלימות כי ההבנה שהסתרת דברים רק מזיקה וכי יש לדבר עליהם, ממחיש לא מעט מהתרחישים בו האדם עובר בחיים, בין אם זוגיות או משפחה, צריך לדבר על מנת להסתדר ולחיות יחד.

אלמנט נוסף זהו סיפורה של נורה, נערת תיכון שאוהבת את עולם הריקוד מקבלת לפתע הצעה לשחק בברודווי, אך אמה בלנש לא נלהבת מהרעיון, החשיבות של לימודים במקום הגשמת חלומות ממחישה את התקופה, בה ישנו סדר וחוקיות, לומדים ואז עובדים.

(צילום: כפיר בולוטין)

האם ששרויה בדילמה ביקשה מביתה להתייעץ עם הדוד ג'ייק. הסמכות הגברית מאוד ניכרת כאן ומראה את רוח התקופה בה הגבר הוא בעל הסמכות ונותן העצות. נורה מתייעצת עם דודה ולבסוף מחליטה בוקר אחד לצאת מהבית לטובת הגשמת החלום.

המרידה הזו מסמלת שבר ביחסי התלות המשפחתית ומיקום האישה בבית. מספר עשורים לאחר מכן תגיע תקופת ילדי הפרחים והפוסט מודרניזם בה אין אמת אחת וכל אחד חושב מה נכון לו.

בשורה התחתונה אם אתם בעל ראש פתוח ומחפשים אסקפיזם עם איכות בתקופה המשוגעת הזו, ההצגה היא מקום מפלט טוב, ליהוק השחקנים לדמויות שעל הבמה נתן לכל שחקן להביע את עצמו ולהוסיף קצת מעבר לתסריט היבש. הקהל הוכיח זאת לאורך כל המופע, קולות הצחוק ומחיאות הכפיים בסיום לא פסקו.