את פארסת 'חוק הרבנים' שהייתה השבוע צריך להתחיל מהסוף. בהודעה שפרסם יו"ר הקואליציה, אופיר כ"ץ, הוא אמר: "לאחר שיחתי עם ראשי סיעות הקואליציה, וכן לאחר שיחתי עם יו"ר ש"ס הרב אריה דרעי, הוחלט כי בעת הזו לא נכון לקדם חקיקה שנויה במחלוקת. על כן, הצעת חוק הרבנים תרד מסדר היום".

שם מרכזי חסר בהודעה הזו – שמחה רוטמן. רוטמן הוא מיוזמי הצעת 'חוק הרבנים', המבקשת להסדיר בחקיקה ראשית את דרכי מינוי הרבנים ומעבירה את עיקר הכוח למשרד לשירותי דת. בשבוע האחרון, רוטמן טען שמדובר בהצעת חוק פרטית, ועל כן היא אינה נוגדת את ההסכם הקואליציוני בין הליכוד והמחנה הממלכתי האוסר לקדם חוקים שאינם קשורים במלחמה. והנה, מסתבר שבהחלטה על הורדת החוק מסדר היום הוא כלל לא היה שותף. דרעי הוא שניהל את ההצגה.

אין הוכחה יותר ברורה לכך שלחוק הזה יש אבא אחד – קוראים לו מפלגת ש"ס. רוטמן, כנציגה של מפלגת הציונות הדתית, הוא כלי ביצוע. ואכן, מכל כיוון שמסתכלים על הצעת החוק הזו, קשה להבין כיצד היא מתיישבת עם אידיאולוגיה ציונית-דתית, כזו שמבקשת למנות כרבני ערים בישראל רבנים ציוניים, שלהם יחס חיובי לגיוס לצבא, הם מעורבים בדעתם עם הציבור ומקובלים עליו.

הצעד הדרמטי של הצעת החוק הוא שהיא משנה שני קריטריונים מרכזיים בתקנות מינוי רבני ערים. האחד, שאם על פי התקנות הקיימות, לשלטון המקומי יש 75 אחוזי השפעה על בחירת הרב, הצעת החוק מורידה זאת לפחות מחמישים אחוזים, ובכך מעניקה בפועל את השליטה המלאה למינוי רבני עיר למשרד לשירותי דת, הנשלט על ידי ש"ס. השני, הצעת החוק מבטלת את קציבת כהונת רבני ערים שנקבעה בתקנות, מה שאומר שרבני ערים שימונו כעת יכהנו בתפקידם במשך עשרות השנים הבאות מבלי שניתן יהיה להחליפם. רבנים אלה יבחרו את מועצת הרבנות הראשית והרבנים הראשיים עשרות שנים קדימה.

קל להבין מדוע החוק הזה משרת את האינטרסים של מפלגת ש"ס. היא יכולה באמצעותו למנות עשרות רבני ערים משלה ברחבי הארץ, מה שייתן לה שליטה חזקה ברבנות ובדעת הקהל. אך מפלגת הציונות הדתית? מה היא ראתה לשטות הזו, של מסירת הכוח בידי ש"ס? אפשר להניח שבתמורה לקידום החוק, מפלגת הציונות הדתית קיבלה הבטחה למנות רבנים "משלה" בערים שונות בארץ. אולי היא גם קיבלה את הבטחת ש"ס למינוי רב ראשי אשכנזי מטעמה. אבל האם זה באמת שווה? האם תמורת אתנן פוליטי קטן שכזה ראוי לוותר על האידיאולוגיה ועל החזון למנות רבנות ציונית, כפי שביקש הראי"ה קוק מלפני מאה שנה?

היוזמה לדון ב'חוק הרבנים' באה כשבוע וחצי בלבד לאחר שהראשון לציון התבטא בצורה קשה נגד גיוס החרדים. דבריו גרמו לתגובות חריפות מצד רבנים בכירים במגזר הציוני דתי כולו, חלקם כאלה שאיבדו ילדים ונכדים במערכה. תקשיבו לראיון המטלטל של הרב שמואל יניב ברשת ב'. תקשיבו לדברי הרב תמיר גרנות בסרטון שהוציא. זו הרוח המנשבת כעת בציונות הדתית, שעוד סופרת את מתיה. והנה, דווקא בעת הזו מפלגת 'הציונות הדתית' מבקשת לקדם חוק שיביא למינויים של עוד עשרות רבנים בסגנון הרב יוסף בכל רחבי הארץ, שידברו נגד הגיוס לצה"ל ושיאיימו בירידה מן הארץ? האם זו ציונות דתית?

אי אפשר להתחמק מן המסקנה: מפלגת 'הציונות הדתית' הוכיחה שוב השבוע שהיא איננה מייצגת אידיאולוגיה ציונית דתית. ציונות דתית אמיתית רוצה לשלב תורה עם ציונות, והמלחמה רק מוכיחה כמה הדבר משמעותי היום. אם מפלגת 'הציונות הדתית' מקדמת את האינטרסים של ש"ס היא מוכיחה שהיא ממש לא שם. הציונות הדתית, כמגזר, לא כמפלגה, זקוקה למנהיגות אחרת.

=======

הרב ד"ר עידו פכטר, ראש תחום רבנים וקהילות ב"נאמני תורה ועבודה"