הרב חיים אמסלם: דחיית הגרים גורמת לאיבה ושנאת ישראל

הרב חיים אמסלם: דחיית הגרים גורמת לאיבה ושנאת ישראל

הרב חיים אמסלם, המועמד לרב הראשי בירושלים, במאמר דעה תורני-הלכתי המפרט בהרחבה מהן ההשלכות החמורות לעם ישראל ממדיניות של החמרה בגיור ודחיית גרים מ'זרע ישראל', על פי המקורות

"דחיית הגרים גורמת לאיבה ושנאת ישראל"
  הרב חיים אמסלם (צילום: מאיר אלפסי, כיכר השבת)

ידועה ומפורסמת דרכו של מרן הרב עוזיאל ע"ה ביחס לגיור בכלל ובמיוחד ביחס לצאצאי יהודים "זרע ישראל", וכך כתב בספרו שו"ת משפטי עוזיאל (סי' כ'):

"וירא אנכי שאם נדחה אותם לגמרי על ידי זה שלא נקבל את הוריהם לגרות נתבע לדין ויאמר עלינו "ואת הנדחת לא השבותם ואת האובדת לא בקשתם" (יחזקאל ל"ד ד') וגדולה היא תוכחה זאת מאותה התוכחה של קבלת גרים (יו"ד סי' רס"ח סעיף י"ב) ועל כגון זה נאמר הוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה, ושכר עבירה כנגד הפסדה (אות פ"ב מ"א) מטעם זה הנני אומר מוטב לנו שלא נסור מדברי רבותינו שמסרו הלכה זאת לפי ראות עיני הדיינים שכוונתם לשם שמים".

הרעיון הזה חוזר על עצמו לאורך כל כתבי הרב עוזיאל ביחס לגיור ולגרים, החשש מפני אותה תוכחה של הנביא יחזקאל. אמנם דחיית הבא להתגייר מכל מיני סיבות מעוגנת בתלמוד יבמות (דף כ"ד ע"ב) ובהלכה שהבא להתגייר לשום סיבה, נישואין, אינטרס כלכלי, וכיוצא אין מקבלין אותו, אמנם בדיעבד שקיבלוהו אף שידעו מה הניע אותו, ולפי שיקול דעתם של הדיינים, שהרי שיקול דעתם בעינין הגיור הוא הדבר הקובע והמכריע, וכמ"ש הבית יוסף (טוב"י יו"ד סי' רס"ח).

כך פעלו לאורך הדורות גדולי ופוסקי ההלכה, ובכלל זה, כשקיבלו לגיור גם כאלה שידעו שלא יקפידו על קיום כל המצוות, רק העיקר שיקבלו את כל המצוות עליהם, וכפי שהארכתי והראיתי בספרי ובמאמרי העוסקים בגיור.

מצאנו לחז"ל מאמר מפתיע בחומרת ההשלכה הנובעת מדחיית מי שבא להתגייר.

"מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו למצרים מאתים ועשר שנים? רבי יוחנן אמר שהפריש בני אדם מלהיכנס תחת כנפי השכינה שנאמר (בראשית י"ד) תן לי הנפש והרכוש קח לך". (נדרים דף ל"ב ע"א).

וזה פלא שהרי מהותו של אברהם אבינו וכל עיסוקו היה העיסוק בגיור, וכפי שידועה דרשת חז"ל על הפסוק "ואת הנפש אשר עשו בחרן" ופרש"י שהכניסן תחת כנפי השכינה, אברהם מגייר את האנשים ושרה מגיירת הנשים. ורבים הם המדרשים המלמדים שעיסוקם של אבות האומה אברהם יצחק ויעקב היה ב"מקצוע" הזה של להכניס תחת כנפי השכינה את בני האדם, ואם כן נשאלת השאלה מדוע התלמוד מייחס לאברהם אבינו כמי "שהפריש בני אדם מלהיכנס תחת כנפי השכינה". ועוד יותר יש לתמוה ממאמר אחר בתלמוד:

"תמנע בת מלכים הייתה, באתה אצל אברהם יצחק ויעקב ולא קבלוה הלכה והיתה פלגש לאליפז בן עשו, אמרה מוטב תהא שפחה לאומה זו ולא תהא גבירה לאומה אחרת, נפק מינה עמלק דצערינהו לישראל מאי טעמא דלא איבעי להו לרחקה". (סנהדרין דף צ"ט ע"ב).

בב' מאמרים אלו אנו רואים את חומרת העונש בדחיית מי שבא להדבק עמנו ולהיכנס לעם היהודי. והתוצאה "נשתעבדו בניו למצרים" "נפק מינה עמלק".

רואים מכאן שדחיית מי שבא להסתופף תחת כנפי השכינה ולהתגייר חמורה היא ביותר וגוררת בעקבותיה עונש, אע"פ שיש להניח שהיו להם לאבות סיבה טובה בדחיית אותם שלא רצו לקבל, ובאי קבלתם את תמנע, וחז"ל קובעים שהם שגו בגישתם ובשיקול דעתם זה וגרמו עונש לצאצאיהם כי היה להם לגיירה. נכון שנראה מלשון התלמוד שתמנע רצתה להתגייר מפני שרצתה להנשא לזרעו של אברהם וגירות כזו אינה לשם שמים אלא לשם סיבה ומן הדין היה שלא לקבלה מכל מקום נענשו מפני שהיא לשם שמים כוונה, כלומר הסיבה שהביאתה להתגייר היתה כדי להינשא לזרעו של אברהם, וזה עצמו רצתה, כי באמת רצתה להדבק בשכינה והאבות הבחינו רק במניע, אבל את סיבת המניע האמיתית לא יכלו לדעת, האבות גיירו אנשים המתגיירים ללא שום סיבה, ומקרה כתמנע לא היה ברור להם, ולכן העדיפו לדחותה, ומאחר שכוונתה היתה לשם שמים, מכאן גם נובעת חומרת העונש. וכך כותב הגאון רבי אליהו גוטמאכר (תלמיד רעק"א) בספר השאלות ותשובות שלו (סי פ"ז):

"יש לראות וכי ס"ד דהאבות הקדושים דחו תמנע על לא חמס ברפה הלא אברהם עשה פעולות לגייר, וכי ידחה אותה בבקשתה, אלא ודאי שהיה להם מציאות איזה רעותא בה ששפטו מכח זה שאין רצונה לש"ש רק לאהבת גדולת האבות או זולת זה איזה נגיעה, ואמנם טעו בזה, ונענשו האבות ע"י חטא זה, שנולד ממנה עמלק שהוא מקל מרדה לישראל עד עת הקץ, א"כ האחריות שיבטל נפש טוב, יותר סכנה מסכנה זו לקבל אינו ראוי, לכן ודאי יש להקל…"

כמו הרב עוזיאל גם הרב גוטמאכר מעמיד את ב' הסכנות סכנת לקבל מי שאינו ראוי לעומת סכנת בדחיית הגר, ומסיק שסכנה זו דהיינו לדחות הבא להתגייר מסוכנת יותר לכללות האומה, כי כך לימדתנו ההיסטוריה, והקדוש ברוך הוא מעניש על מדיניות של דחיית גרים.

אמנם ישנן תקופות שבהן לכאורה נראה שלא קיבלו גרים באופן עקרוני וכך כותב הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה (פרק י"ג הלכה ט"ו):

"לפיכך לא קבלו בית דין גרים כל ימי דוד ושלמה, בימי דוד שמא מן הפחד חזרו, ובימי שלמה שמא בשביל המלכות הטובה והגדולה שהיו בה ישראל חזרו"

ומקור דבריו הוא במסכת יבמות (דף כ"ד ע"ב) ת"ר אין מקבלין גרים לימות המשיח כיוצא בו לא קבלו גרים לא בימי דוד ולא בימי שלמה, אבל התוספות שם מסבירים את דברי התלמוד ביבמות (דף ע"ט ע"א) ד"ה לא בימי גבי מעשה דגבעונים דבימי דוד נתוספו גרים על ישראל ק"ן אלף, הרי שכן נתווספו גרים? ומתרצים התוספות: וי"ל דמעצמן נתגיירו כדאשכחן גבי מרדכי ואסתר ורבים מעמי הארץ מתייהדים, ויש ספרים שכתוב בהן לא קבלו גרים לא בימי דוד ולא בימי שלמה אלא שנעשו גרים גרורים ע"כ. הסבר הדברים הוא שבימי דוד ידוע שנתווספו ק"ן אלף גרים ונסתפחו לעם ישראל, ומי גיירם? מאחר שידוע שלא קבלו גרים בימי דוד, ואולי מה שלא קבלו גרים בימי דוד היה מפני הזרם הגדול בגל ענק בפעם אחת של הבאים להתגייר, ואם לא קבלו אז איך התגיירו. ומזה גם אנחנו מבינים שבפועל גיורם תפס והם "התגיירו", ומשיבים התוס' "מעצמן נתגיירו". והמשמעות של "גיור" כזה, שבפועל הם התערבבו ונטמעו בכלל ישראל, ולא נודע כי באו אל קרבו, כך נראים הדברים, וגם לגרסת ה"יש ספרים", שנעשו גרים גרורים, אין נפקא מינה, כי סוף סוף נבלעו בתוך כלל ישראל, ולא מצאנו שדחו אותם ואת צאציאהם, אלא נכנסו לכללות האומה עד היום הזה. במילים אחרות מצד אחד לא קיבלו באופן רשמי, אך מאידך גם לא הפריעו לאלה ש"מעצמן נתגיירו", אולי בבתי הדין מחוץ למסגרת הרגילה והפורמאלית, מין בתי דין לגיור שכאלה בעלי גישה מקלה, ומעין מה שעשה שלמה בגיור נשותיו וכפי שכותב הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה (פי"ג הט"ז) שגייר שלמה נשים ונשאן וכן שמשון גייר ונשא, והדבר ידוע שלא חזרו אלו אלא בשביל דבר ולא על פי בית דין.

לכאורה יש להבין את הגיור הזה הנעשה שלא על פי בית דין, את משמעותו ואת תוקפו, שהרי גיור זה, מי שעשאו, הוא לא פחות משלמה מלך ישראל, ושמא תאמר שהרמב"ם מייחס כאן נימת זלזול או שלילה מוחלטת, לא כן הוא, שהרי הרמב"ם הקפיד לפתוח את הלכה י"ד בהתייחס לנשואי התערובת של שמשון ושלמה, בזו הלשון:

"אל יעלה על דעתך ששמשון המושיע את ישראל או שלמה מלך ישראל שנקרא ידיד ה' נשאו נשים נכריות בגיותן".

הרי שהקפיד לתארם בתיאורים חיוביים "המושיע את ישראל" ושלמה הנקרא "ידיד ה'", וכמו ששמשון ושלמה גיירו ונשאו, אע"פ שעשו דבר שהיה שלא ע"פ הנורמה והסדר המתבקש, מ"מ מה שעשו עשו, ומה שעשו לא גרע ממעמדם ומהיחס הדתי והרוחני אל אישיותם. כך ניתן להבין את היחס לגיור הק"ן אלפים, מצד אחד בתי הדין הממוסדים שפעלו לפי הכללים הרגילים לא קבלום, אך לא הפריעו ואיפשרו מערכת מסודרת של גיור מקביל, גיור שמעיקר הדין יש לו תוקף, ודרכו אפשר להיכנס בשערי היהדות, גם יחס זה מצד בתי הדין והממסד, לאפשר בהסכמה שבשתיקה את המציאות שמעידין עליה התוספות "מעצמן נתגיירו". היא הלכה ממכלול הלכות הגיור, הנעוצה בהסברו המפורסם של רבי יוסף קארו בבית יוסף (יו"ד סי' רס"ח), למעשיו של הלל באותן הגיורים התמוהים והמפוקפים של מסכת שבת (דף ל' ע"א), או באותו הסיפור המופלא במסכת מנחות (דף מ"ד ע"א), וקובע הבית יוסף "הכל תלוי כפי ראות עיני הדיין", לעניין זה הדיין, הה"ד בית הדין כל שההנהגה הרבנית והדיינית מבינה, שיש צורך בגישה אחרת או בהעמדת מסלול מקביל, או אפילו בהסכמה שבשתיקה לקיום מצב של "מעצמן נתגיירו". הרי שיש לאפשר לעשות זאת.

מוסר ההשכל מדחיית האבות את תמנע, הוא שאסור לחזור על טעויות שכאלה ולדחות מי שבא להתגייר ומתעקש ומתאמץ בכך, וכך כותב הרב יוסף קארו בעצמו בספר דרשותיו ביחס לגישת אברהם אבינו שדחה את אנשי סדום ונענש על כך כפי שהזכרנו לעיל.

והטעם כי ראה:

"כי אנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד וראה שאין בהם תקנה ונביא היה ועוד כי לא ראה לקבלם כי היו מוכרחים ואין מקבלין גרים בסגנון זה, ועוד שמעולם לא הוזכרו החזרת נפשות בפירוש רק מהנכסים ואמר בסתם ואם אקח מכל אשר לך ולא אמר הנפש נתון לך גם הרכוש כי הם בעלי בחירה, ואם היו אומרים אין אנו רוצים לצאת מתחת צל כנפי השכינה והאחרים באים לחסות תחת כנפי השכינה ואנו שנכנסנו נצא אנו רוצים שתגיירו אותנו, היה מקבלם, אבל הם הלכו מעצמם, ומה שארז"ל שנענש זרעו בגלות מפני זה כוונתם כי היה ראוי לקבלם ולגיירם אפילו שלא לשמה ובעל כרחם להמעיט בשונאי ה', ועוד ארז"ל מתוך שלא לשמה יהיה לשמה, וכן אמרו על יעקב אבינו שנענש בענין דינה שלקחה שכם על שהטמינה מעשו אולי אם היתה עמו היתה מחזירו למוטב, ועוד שזה היה התחלה בקבלת גרים ולא היה ראוי להחמיר, ולפיכך אפילו שהיה יודע שלא יתגיירו אין להחמיר כמו אחר שנתנה תורה ונעשו נסים לאבות במצרים (דרשת הרב יוסף קארו על פרשת לך-לך).

הרי ששני נמוקים עיקריים מסביר הרב יוסף קארו, במה היתה הטעות של האבות, שהיה ראוי לקבלם אפילו שלא לשמה: א) להמעיט בשונאי ה'. ב) מתוך שלא לשמה יבא לשמה.

הבה נתבונן בטעם הראשון "להמעיט בשונאי ה'" – ר"ל כל מי שאתה מצרפו לקולקטיב היהודי ומפרישו מעבדה זרה, ומטמיעו בעם ישראל אתה ממעיט בשונאי ה'. וזו עצמה סיבה מספקת לא לדחות הבאים להתגייר גם אם כפי שכותב בתחילת דבריו אין מקבלין גרים בסגנון זה, אבל אם אי קבלת הגרים בסגנון זה עשויה או עלולה להרבות שונאי ה', ולעניין זה הוא הדין שונאי ישראל, אז חייבים לקבלם ולגיירם, וכך כותב הרב עוזיאל באותה התשובה שהזכרתי לעיל.

"ואדם שנדחה מישראל נהפך לאויב ישראל בנפש, כמו שההיסטוריה מעידה על זה בהרבה מקרים והרבה דורות".

נמצאנו למדים שמלבד העונש השמיימי על דחיית נפשות מלהצטרף לישראל נענשים, כמו שנענשו האבות. ובנוסף אותם שנדחים מישראל, יהפכו לישראל, לדת וליהדות אויבים כדברי הרב עוזיאל. וביתר שאת למי שהוא מזרע ישראל וצאצא יהודים, וכשבא להתגייר מערימים עליו קשיים ונועלים בפניו את דלתות הגיור אז הוא עלול להיהפך לרודף ושונא, ואם כן הרי שבצורה בטוחה אנחנו צועדים לקראת אסון ונגרום לכל אותם מאות האלפים שיהפכו לשונאי ישראל ממש ח"ו. זהו במישור ההגיוני והטבעי, ובמישור הרוחני הקב"ה יתבע את עלבונו ועלבונם של כל העלובים מיד כל אותם המתנשאים עליהם, לאחוז בקרנות המזבח, ולנפנף ולהרעיש עולם שהתורה וההלכה היא נחלתם הבלעדית.

וזהו שצווח עליהם הנביא יחזקאל בתוכחתו אשר ממנה ירא כ"כ הרב עוזיאל כנ"ל אלא שלמען האמת מובטחנו בהתגשמות חזונו המופלא של יחזקאל (ל"ד, י'):

"כה אמר ה' אלהים הנני אל הרועים ודרשתי את צאני מידם והשבתים מרעות צאן, ולא ירעו עוד הרועים אותם והצלתי צאני מפיהם ולא תהיינה להן לאכלה…"

כלומר, עוד יבואו ימים אשר הבטיחנו הנביא שיושבתו הרועים והמנהיגים מרעות צאן, ואותם הרועים האכזרים אשר לא אכפת להם מהצאן האובדת והנדחת, לא ירעו עוד את הצאן. והסביר רבנו צדוק הכהן מלובלין בספר רסיסי לילה (אות נ') שהאובדים והנדחים הם אותם שכבר נטמעו בין העמים, כי לא ידח ממנו נדח ושורש ישראל אי אפשר להתהפך, וע"ע בספרו פני צדיק (שמות ח') ובספרו צדקת הצדיק המלא (אות נ"ד) ואכמ"ל.

מצות אהבת הגר שהזהירה עליה התורה בל"ו מקומות, בבא מציעא (דף נ"ט ע"ב), אינה רק למי שכבר התגייר ונהיה יהודי, כפי שרבים נוטים לחשוב, אלא היא מתייחסת לבא להתגייר וכוונתו לשם שמים, ולכל מי שיש עניין לגיירו, ובפרט לאלה שיש מצוה בהשבתם לחיק היהדות, כל אלו שהם "מזרע ישראל", אליהם מכוון במיוחד הנביא.

ובכן הנביא ראה בחזונו ימים אשר הצאן יהיו נפוצים על פני כל הארצות דהיינו פזורת ישראל תהיה בכל המקומות, ובחלקה אף תהיה בבחינת אובדת ממש שכמעט אבד זכרה ושורשה של אותה הצאן. הקב"ה מבטיחנו לאור חוסר ההבנה והאכפתיות של ההנהגה אני הקב"ה בעצמי אקבץ את הצאן לארצו ארץ ישראל, כפי שאנחנו רואים בימינו, בקבוץ הגלויות שאין לך קץ מגולה מזה, אלא שבקבוץ הגליות מתברר שביניהם נתערבבו מי שאינם יהודים ע"פ כללי וגדרי ההלכה אבל לפי האמת ונכון וצריך לגיירם ולהחזירם לשרש ישראל. אולם עומדים נגדם אלו שחושבים שרק הם הראויים לעמוד על משמר היהדות, וחוסמים כל דרך לפתרון הבעיה, ושערי הגיור ננעלו, ובהתנהלותם מרבים שנאה ואיבה בין בני הארץ ויושביה, ועלולים ח"ו להביא עלינו גם קפידא גדולה מצד הקב"ה. ומי יודע אם כמה וכמה צרות שבאות עלינו אינם לסיבה זו. לא לחנם אמרו חז"ל (שבת קלט ע"א):

"תניא רבי יוסי בן אלישע אומר אם ראית דור שצרות באות עליו צא ובדוק בדייני ישראל, שכל פורענות שבאה לעולם לא באה אלא בשביל דייני ישראל שנאמר (מיכה ג, ט): שמעו נא זאת ראשי בית יעקב וקציני בית ישראל המתעבים משפט ואת כל הישרה יעקשו".

ומה שמסיים ואת כל הישרה יעקשו, יש לומר שרומז כמו בעניין הגיור, שהם מעוותים הדין במה שהם גורמים לדחיית מאות ואלפים מישראל, ומביאים ח"ו אסון. מלבד זאת החמרתם בגיור היא הקלה בהתבוללות, ובגללם מתחתנים רבים מאד מהדור הצעיר עם ישראלים ללא הבחנה וללא גיור ופורקים מעליהם כל עול של יהדות ומסורת ומאבדים נפשות מישראל. ה' יאיר עינינו במאור תורתו.

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
9 תגובות - 9 דיונים מיין לפי
1
המון מקורות. אבל מה עם ההלכה?
אבי | 17-09-2014 16:39
למה המקור היחיד מפוסקי הדורות האחרונים הוא הרב עוזיאל? הרי זו דעת יחיד ורוב הפוסקים חלקו עליו? ראוי להזכיר גם את זה
2
לחיים אמסלם:
שמי | 17-09-2014 16:43
כל מה שכתבת..... לא.
3
עוד אחד מהרע-בנים. חיים, תחזור בתשובה
עודד | 17-09-2014 16:48
4
לחיים אמסלם
סתם אחד שחושב | 17-09-2014 17:32
האם חכם אתה מכל גדולי הדור הנוכחים? האם חכם אתה מכל גדולי הרבנים בציבור הדתי לאומי והחרדי שרובם ככולם (מלבד הלייטים למיניהם) הגיעו למסקנה אחרת ממך... חיים אמסלם הוא התגשמות הנאמר: "הקנאה והתאווה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם" הנך עומד אחד ויחיד מול כל גדולי הדור הנוכחי ומביא ראיה מגדולי הדור הקודם אשר אינם יכולים להכחישך ולסכור פיך בעפר לפרשנויות שאתה נותן לדבריהם.
5
לפיד וחבורתו מחפשים רב דחוף
פרח | 17-09-2014 19:22
רב חיים אמסלם אתה שרוף בכל המגזרים נשאר מקום אחד : לפיד והחברים זוללי ושונאי היהדות מחפשים בדחיפות רביי כל הקודם זוכה!
6
היהדות כולה גרמה מאז ומעולם לאיבה ושנאת ישראל
סתם אני | 18-09-2014 12:15
עיין ערך המן וצפונה. הרשימה ענקית.
7
רע לך עם היהדות -הדלת לא חסומה בפנייך
פרח | 18-09-2014 13:04
הנוצרים "הנאורי"שרצחו שחטו בזזו במסעות הצלב בשואה מחפשים בנרות אחת כמוך שמוצאת פגמים בתורה הקדושה והיהדות את מוזמנת אליהם דחוף הם מחכים לאחת כמוך שמוציאה דיבה על היהדות ואת הדוגמה הקלסית לאחת שממביאה איבה ושנאה ליהודים "מחרבייך ומהרסייך ממך יצאו"
8
למגיב 1 - הרב עוזיאל ממש אינו דעת יחיד
הראל | 18-09-2014 16:56
רבים מפוסקי הדורות האחרונים הקלו בגיור, רוב הרבנים הספרדים הקלו בגיור וגם חלק מהרבנים האשכנזים,בין הרבנים הגדולים: הרב עובדיה יוסף, הרב יוסף משאש, הרב שלמה גורן, הרב שלום אבוחצירא, הרב חיים דוד הלוי, הרב קאלישר ועוד פוסקים רבים שמובאים בספרי הרב אמסלם. חוץ מזה שזה בכלל לא נכון להגיד על הרב עוזיאל שהיה ראש רבני ישראל וקהילות על גבי קהילות ורבנים רבים קיבלו את פסקיו והיו כפופים לו - שהוא כביכול דעת יחיד חלילה, ויש בכך אף משום ביזוי תלמיד חכם. בכל אופן, המאמר הזה עוסק ומתמקד בעיקר בהשלכות של ההחמרה בגיור, ולא במקורות ונימוקים להקלה בגיור. את זה אפשר ללמוד בספר זרע ישראל ושאר הספרים של הרב חיים אמסלם בנושא. ולשאר המגיבים שביזו תלמיד חכם וקראו כאן לרב אמסלם בשמו הפרטי בזלזול בלי תואר רב, זה לא מוריד מכבודו אלא מכבודכם. אתם אלו שיוצאים עלובים. חבל שכך אתם נוהגים לפני ראש השנה. זאת רשעות באיצטלה של צדיקות והחמרה. כשפוסק ותלמיד חכם חשוב כמו הרב חיים אמסלם שליט"א כותב מאמר כזה נרחב וגדוש מקורות, ראיות ונימוקים, מינימום בסיסי של כבוד זה להתייחס לדברים בצורה עניינית ולא בהשמצות והכפשות עלובות.
9
יישר כח לרב אמסלם על המאמר החשוב הזה
משה | 18-09-2014 16:58
דברים מאלפים וצודקים. ניכר מהמאמר שכתב אותו תלמיד חכם עצום.