המנהיג החרדי: "ממה שידוע לי המצב קשה מאוד"

צודק הגב

בסוף כולנו נמות בכל מקרה. כל שנייה יכולה להיות גם רעידת אדמה. אתה יכול להיכנס לאוטו ולהיהרג בתאונת דרכים. האם כל היום 24 שעות אתה ״מתפלל״ על זה שלא תיהרג בתאונה? די חלאס המלחמה גורמת לאנשים להתנהג בצורה הזויה ומתוך פאניקה. הגב

מי זה מה זה??מה זה ממה שאני שומע!!ממי הוא שומע ??בשכונה במקולת!!ומה התפקיד שלו הגב

אפשר להינצל????? אם ירבו בתורה????? כמו שניצלו 1.400 ב-7/10????? העיקר שלא יתגייסו לצבא??????? רק הדתיים והחילונים ייהרגו ויפצעו?????????? על מה הוא מדבר???? כבוד הרב! הגב

אם הוא כל כך מודאג יש דברים הרבה יותר מועילים שהוא יכול לעשות. 1. לצאת בקריאה שהחרדים מוותרים על הכספים הקואליציוניים לטובת המאמץ המלחמתי, תגמול מליאומיניקים ושיקום פליטי העוטף והצפון. 2. הוצאת פסק הלכה הקובע איסור על לימוד תורה בעד כסף ואיסור על לימוד תורה במקום שירות צבאי. 3. קריאה להתגייסות של הציבור החרדי לצהל ולסיוע לפליטי ישראל. הגב

תלמדו לימודי ליבה כבסיס לתרומה אישית ואזרחית, צאו לעבוד באופן מלא, תתגייסו לצד התפילות שלבדן לא מונעות מאף.מחבל ללחוץ על ההדק. הגב

אה, כן, שינון פסוקים ממש עוזר לחיילנו הסרוגים שנהרגים בעזה. הגב

האמונה עוזרת! אבל לאו דווקא האמונה כפי שהחרדים מטיפים לה או היו רוצים לראות אותה באופן פרוגרסיבי כל-כך. האמונה במקרה של החיילים היא יותר אנושית,אחד לאחד,טפחות אידיאולוגית הגב

חיים ויצמן טול קורה מבין עיניך אחכ תדבר על תלמידי חכם נשמה הגב

מר לנדאו, הגיע הזמן שתבין שתפילות לא עוזרות. ראינו מה קרה בשואה ומה קרה בשביעי באוקטובר. אין בצד השני אף אחד. הגב

משה 1 תחליף דת תעבור לנצרות שם אין בעיות והכל סבבה לחלוטין הגב

חסר כח אדם בצהל. מה שצריך זה להתגייס הגב

רק להרבות בתפילות! והקב'ה יעזור. כמו שעזר בשואה ובפוגרומים הגב

הרב לנדא.אם המצב קשה שיתן הוראה לתלמידי הישיבות להתגיס לצ.ה.ל הגב

זה המסר שאמור לחזק אותי??? הגב

שיתגייסו חסידיו לצבא הגב

תתגייסו ותעזרו. אפשר להמשיך ללמוד ולהתפלל וגם לעזור לנו לשאת בנטל. תתגייסו לצבא. זה צו השעה. וחובה אזרחית אנושית ומצפונית. הגב

אורן,לידיעתך הדתיים משרתים ומחרפים נפשם למען. מדינה יותר ממך אז אל תכתוב שטויות.תעשה שיעורי בית לפני שאתה מקששקש הגב

יעקב אבי ו לא רק התפלל. הוא גם התכונן למלחמה. עם ישראל צריך את הציבור החרדי שגם יתגייס להלחם. לא די באמירת תהילים. הגב

התפילות יעזרו רק למצפון שלך אני את שלי עשיתי. אתה מוטרד ורוצה לעזור? שלח את תלמידך לשרות צבאי ולמד אותם איך עובדים ומתפרנסים ולא מתרומות!!! הגב

צריך לעשות שינוי בהנהגה. הגב

שתוק כבר הגב

הרבי מלובביץ' מנהיג היהודים הגב

תפילה נדירה ועוצמתית במיוחד שזורה בצירופי שמות קודש וסודות עליונים. בכוחה לעורר בכח גדול את הגאולה, תשובה ולימוד זכות על עם ישראל. אֵל אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד הֲרֵי בָאוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ (תהלים סט, ב) טָבַעְנוּ בִּיוֵן מְצוּלָה וְאֵין מָעֳמָד (תהלים סט, ג). אָנָּא יְהוָֹה הוֹשִׁיעָה נָּא (תהלים קיח, כה)! שֶׁהֲרֵי מַיִם הָאֵלֶּה הֵם מַיִם הַזֵּדוֹנִים, מַיִם סְרוּחִים, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲמֹד עֲלֵיהֶם. וְעוֹד הֵם מַיִם רוֹתְחִים שֶׁכֵּן צְרִיכִים שֶׁיֵּרְדוּ שָׁם הַנְּשָׁמוֹת הַגְּדוֹלוֹת, וְזֶה מֵי הַגְעָלָה שֶׁפּוֹלְטִים שָׁם כָּל הָרָע וּמַיִם הָאֵלֶּה בּוֹלְעִים אוֹתָם, שֶׁהֲרֵי כְּבָלְעוֹ כָּךְ פּוֹלְטוֹ, שֶׁהֵם בְּרוֹתְחִין קִלְקְלוּ בְּכַמָּה עֲווֹנוֹת שֶׁמַּרְתִּיחִין גּוּפוֹ שֶׁל אָדָם כְּגוֹן כַּעַס וְכַיּוֹצֵא בּוֹ. וְיֵשׁ שֶׁהֶכְשֵׁרָם תָּלוּי בָּאֵשׁ, וְזֶה אֵשׁ שֶׁל גֵּהִינֹּם, אֵשׁ מִתְלַקַּחַת. אֲבָל וְכֹל אֲשֶׁר לֹא יָבֹא בָּאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בַמָּיִם (במדבר לא, כג), שֶׁהֲרֵי מַדְרֵגוֹת מַדְרֵגוֹת יֵשׁ, שֶׁנֶאֱמַר בּוֹ בָּאנוּ בָאֵשׁ וּבַמַּיִם (תהלים סו, יב), וְזֶה מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ וְכָל הַהוֹלְכִים אַחַר הַשְּׁכִינָה בַּגָּלוּת נִדּוֹנִים בָּהֶם וְלוֹקְחִים מַשָּׂא שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל עַמְּךָ עֲלֵיהֶם. אֲבָל, הַמַּיִם הָאֵלֶּה הֵם כְּלִי רִאשׁוֹן שֶׁהַיָּד סוֹלֶדֶת בּוֹ שֶׁהוּא הַמַּדְרֵגָה הַיּוֹתֵר קָשָׁה שֶׁבַּקְּלִפּוֹת שֶׁהִיא שִׁפְחָה רָעָה, שֶׁשָּׁם יֵשׁ סַכָּנָה גְּדוֹלָה, שֶׁאִם נִשְׁאָרִים שָׁם הַרְבֵּה חוֹזְרִים וּבוֹלְעִים חו מַה שֶּׁפָּלְטוּ, וְאָסוּר לְהַנִּיחַ שָׁם יוֹתֵר מִזְּמַן הָרָאוּי שֶׁהוּא עַד שֶׁהַנֶּפֶשׁ יָכוֹל לַעֲמֹד בּוֹ, וּמִיָּד צָרִיךְ לְהוֹצִיא אוֹתוֹ לַחוּץ, וַהֲרֵי בָאוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ (תהלים סט, ב), טָבַעְנוּ בִּיוֵן מְצוּלָה וְאֵין מָעֳמָד וַדַּאי. אֵין בָּנוּ כֹּחַ לַעֲמֹד שָׁם יוֹתֵר. אָנָּא יְהוָֹה הוֹשִׁיעָה נָּא (תהלים קיח, כה)! שֶׁהֲרֵי שִׁמְךָ הַקָּדוֹשׁ יְהוָֹה בה לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים הוּא אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה בְּשׁוּם מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ. אֲנִי יְהוָֹה לֹא שָׁנִיתִי (מלאכי ג, ו). שֵׁם זֶה יָכוֹל לֵירֵד שָׁם לְהוֹצִיא מִשָּׁם, כִּי לְךָ יְהוָֹה הַיְשׁוּעָה בְּךָ תּוֹחַלְתֵּנוּ, בְּשִׁמְךָ הַקָּדוֹשׁ יְהוָֹה בה. אָנָּא יְהוָֹה הוֹשִׁיעָה נָא! – יְהוָֹה דַּיְקָא. וְאִם תֹאמַר, שֶׁאֵין זְכוּת בָּנוּ – הֲרֵי אֲנַחְנוּ דַּלִּים וַעֲנִיִּים וְאֶבְיוֹנִים. אִם אֵין בָּנוּ מַעֲשִׂים – צְדָקָה עֲשֵׂה עִמָּנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ, שֶׁכֵּן אַתָּה אוֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט – לִפְעָמִים בְּמִשְׁפָּט לִפְעָמִים בִּצְדָקָה, דַּלֹּתִי וְלִי יְהוֹשִׁיעַ (תהלים קטז, ו), שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁדַּלָּה אֲנִי מִן הַמִּצְווֹת – לִי נָאֶה לְהוֹשִׁיעַ. וְאִם תֹאמַר, שֶׁכַּמָּה קִטְרוּגִים מְקַטְרְגִים עָלֵינוּ כִּי מָרַדְנוּ בְּךָ – יָדַעְנוּ חֶטְאֵנוּ, נַחְנוּ, כֹּהֲנֵינוּ, מַלְכֵּנוּ, שָׂרֵינוּ, זְקֵנֵינוּ וְכָל יִשְׂרָאֵל עַמְּךָ. אֲבָל, מֶלֶךְ אוֹהֵב צְדָקָה, הֲיָדְךָ תִּקְצַר? שֶׁנֶאֱמַר בְּךָ הֵן לֹא קָצְרָה יַד יְהוָֹה מֵהוֹשִׁיעַ (ישעיהו נט, א)? מַתַּן בַּסֵּתֶר תֵּן לָנוּ, שֶׁכֵּן אַתָּה מַסְתִּיר אוֹתָם מִבְּנֵי אָדָם כְּדֵי שֶׁיְּבַיְּשׁוּ אוֹתָנוּ בְּכַמָּה חֲרָפוֹת וְגִדּוּפִים, וְכָךְ הִסְתַּרְתָּ הַתִּקּוּנִים שֶׁלָּנוּ מִסמ הָרָשָׁע, כֵּן בַּסֵּתֶר צְדָקָה תֵּן לָנוּ. וַהֲרֵי זְמַן שֶׁנְּבַזֶּה עַצְמֵנוּ לְפָנֶיךָ לִתְבֹּעַ צְדָקָה בַּפֶּה, כִּי אֵין בָּנוּ עוֹד כֹּחַ לַעֲמוֹד בְּלֹא צְדָקָה, שֶׁהֲרֵי הוּא זְמַן שֶׁנֶאֱמַר בּוֹ וַיִדַּל כְּבוֹד יַעֲקֹב (ישעיהו יז, ד), בַּעֲבוּר הָאֶמֶת שֶׁל יַעֲקֹב שֶׁאֵינוֹ מִתְגַלֶה, תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב (מיכה ז, כ) שֶׁנֶאֱמַר בּוֹ מִי יָקוּם יַעֲקֹב כִּי קָטֹן הוּא (עמוס ז, ב), שֶׁכֵּן בָּחַרְתָּ בְּדַלִים, וַיִּדַּל כְּבוֹד יַעֲקֹב (ישעיהו יז, ד) וַדַּאי, וְכֵן צָרִיךְ שֶׁתִּתֵּן צְדָקָה לְדַלִּים אֵלֶּה, כִּי שָׁחָה לֶעָפָר נַפְשֵׁנוּ דָּבְקָה לָאָרֶץ בִּטְנֵנוּ (תהלים מד, כו), קוּמָה עֶזְרָתָה לָּנוּ (שם, כז) שֶׁנֶאֱמַר בְּךָ מְקִימִי מֵעָפָר דָּל (תהלים קיג, ז). אַתָּה אֱמֶת וְתוֹרָתְךָ תּוֹרַת אֱמֶת, שֶׁכָּתַבְתָּ בְּתוֹרָתְךָ כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ (שמות כג, ה), וַהֲרֵי אַתָּה אוֹהֵב יִשְׂרָאֵל וַדַּאי שֶׁנֶאֱמַר בְּךָ אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר יְהוָֹה (מלאכי א, ב), אֶלָּא שֶׁבִּזְמַן הַגָּלוּת נִרְגָּן מַפְרִיד אַלּוּף (משלי טז, כח), וְנִרְאָה שֶׁאַתָּה שׂוֹנֵא אוֹתָנוּ שֶׁהוּא בִּזְמַן שֶׁהַשֶּׁקֶר שׁוֹלֵט, וְנֶאֶמַר בּוֹ אֹרַח שֶׁקֶר שָׂנֵאתִי (תהלים קיט, קכח). וַהֲרֵי אַפִילוּ בַּזְּמַן הַזֶּה בִּזְמַן שֶׁחֲמוֹר זֶה רוֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ, שֶׁכַּמָּה צָרִיךְ הַיִּסּוּרִין וְנִסְיוֹנוֹת – וְזֶה מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, יֵשׁ לְךָ לַעֲזֹר אוֹתוֹ. עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ (שמות כג, ה) וַדַּאי. עָזֹב לוֹ, תַּעֲזֹב לְכָל אֲחֵרִים הַנְּתוּנִים בְּצָרָה עִמּוֹ – שֶׁהֲרֵי אֵין לָהֶם עוֹד כֹּחַ לִסְבֹּל הַמַּשָּׂא הַכָּבֵד הַזֶּה שֶׁנֶאֱמַר בּוֹ כְּמַשָּׂא כָבֵד יִכְבְּדוּ מִמֶּנִּי (תהלים לח, ה). וְאִם תֹאמַר שֶׁאֵין מִי שֶׁיְּעוֹרֵר לִתֵּן לְךָ כֹּחַ לִבְקֹעַ בְּכָל הַחֲשׁוּכִים – הֲרֵי יִחוּדְךָ הוּא שׁוֹלֵט עַל הַכֹּל וּבוֹקֵעַ הַכֹּל וְאֵין מִי יַעֲמֹד לְנֶגְדּוֹ שֶׁנֶאֱמַר בּוֹ אֲנִי אֲנִי הוּא וְכוּ' מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל (דברים לב, לט). אַתָּה רוֹפֵא יׂהׂוׂהׂ כָּל בָּשָׂר, הֲרֵי זְמַן שֶׁתְּרַפֵּא לְכָל הַמְנֻגָּעִים וּמֻכִּים וְסוֹבְלֵי יִסּוּרִין עִם מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ שֶׁנֶאֱמַר בּוֹ וְהוּא מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵנוּ מְדֻכָּא מֵעֲוֹנֹתֵינוּ (ישעיהו נג, ה), 'רְפָאֵנוּ יְהוָֹה וְנֵרָפֵא הוֹשִׁיעֵנוּ וְנִוָּשֵׁעָה כִּי תְהִלָּתֵנוּ אַתָּה' (תפילת עמידה). וְאִם לִתְשׁוּבַת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אַתָּה מַמְתִּין, הֲרֵי זֶה קָשֶׁה עַד מְאֹד שֶׁהֵם פְּזוּרִים בְּד' כַּנְפוֹת הָאָרֶץ אדני, וְאִי אֶפְשָׁר לְיַחֵד לְבָבָם אֵלֶיךָ בִּתְשׁוּבָה בְּפַעַם אֶחָד. אֶלָּא – אַתָּה רָאוּי לְךָ לְעוֹרֵר תְּשׁוּבָה בְּלֵב בָּנֶיךָ בִּזְמַן שֶׁתִּזְרֹק עֲלֵיהֶם מַיִם טְהוֹרִים שֶׁנֶאֱמַר בְּךָ וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם (יחזקאל לו, כה). וְעוֹד, הֲרֵי נֶאֱמַר שֶׁאַפִילוּ כְּנִישְׁתָּא יְעוֹרֵר בִּתְשׁוּבָה לְפָנֶיךָ תְּקַבְּלֵם בְּעַד כָּל יִשְׂרָאֵל, וַהֲרֵי אֲנַחְנוּ לְפָנֶיךָ עַתָּה לָשׁוּב אֵלֶיךָ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה! הֲשִׁיבֵנוּ יְהוָֹה אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם (איכה ה, כא), וְאֵין לָנוּ כִּי אִם הִתְעוֹרְרוּת תְּשׁוּבָה בְּלֵב שָׁלֵם – וְעָלֶיךָ לְהָשִׁיב אוֹתָנוּ אֵלֶיךָ, וְנִדְבוֹת לְבָבֵנוּ תְּקַבֵּל, שֶׁהֲרֵי גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ – שֶׁאֵין כֹּחַ בְּיָדֵינוּ לַעֲרֹךְ מִלְחָמָה עִם הַסמ הָרָשָׁע בִּזְמַן שֶׁאֵין אַתָּה עוֹזֵר לָנוּ שֶׁכֵּן נֶאֶמָר הִסְתַּרְתָּ פָנֶיךָ הָיִיתִי נִבְהָל (תהלים ל, ח). 'וְאִם בָּאֲרָזִים נָפְלָה שַׁלְהֶבֶת מַה יַּעֲשׂוּ אֲזוֹבֵי הַקִּיר', 'הֵן בִּקְדוֹשֶׁיךָ לֹא תַּאֲמִין וּבְמַלְאָכֶיךָ תָּשִׂים תָּהֳלָה' (עפ איוב תהלים ד, יח), אַךְ כִּי אֲנַחְנוּ עָפָר וָאֵפֶר, חַסְרֵי מַדָּע, חַסְרֵי תְּבוּנָה, חַסְרֵי כֹּחַ, חַסְרֵי חַיִל וּגְבוּרָה, מָה אָנוּ? מֶה חַיֵּינוּ? מַה חַסְדֵּנוּ? מַה צִּדְקֵנוּ? מַה יִּשְׁעֵנוּ? מַה כֹּחֵנוּ? וּמַה גְּבוּרָתֵנוּ? וּמַה נֹּאמַר לְפָנֶיךָ יְהוָֹה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ? 'הֲלֹא כָּל הַגִּבּוֹרִים שנאחזו בזא דביע כְּאַיִן לְפָנֶיךָ, וְאַנְשֵׁי הַשֵּׁם בנוק' דביע כְּלֹא הָיוּ, וַחֲכָמִים באבא דביע כִּבְלִי מַדָּע וּנְבוֹנִים באמא דביע כִּבְלִי הַשְׂכֵּל' (מתוך התפילה). מֶלֶךְ הָרוֹצֶה בִּתְשׁוּבָה. אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט אֶת עַבְדֶּךָ (תהלים קמג, ב), כִּי לֹא נִצְדַּק לְפָנֶיךָ אֶלָּא בְּרַחֲמִים גְּדוֹלִים תְּעוֹרֵר עָלֵינוּ שֶׁכֵּן נֶאֶמַר בְּךָ רַחֲמֶיךָ רַבִּים יְהוָֹה כְּמִשְׁפָּטֶיךָ חַיֵּנִי, שֶׁבִּזְמַן שֶׁאַתָּה מִתְעוֹרֵר רַחֲמֶיךָ – כָּל הַדִּינִים מִתְמַתְּקִים וְהַמִּשְׁפָּט בְּחֶסֶד גָּדוֹל יוֹצֵא, שֶׁהֲרֵי הַכֹּל בְּמִשְׁפָּט – אֲבָל בְּמִשְׁפָּט הַמְמֻתָּק בְּרַחֲמִים. וְזֶה חֶסֶד וּמִשְׁפָּט אָשִׁירָה (תהלים קא, א), בִּזְמַן שֶׁחֶסֶד וּמִשְׁפָּט מִתְחַבְּרִים בְּיַחַד – אָז אָשִׁירָה. אַל בְּאַפְּךָ תוֹכִיחֵנִי וְאַל בַּחֲמָתְךָ תְיַסְּרֵנִי (תהלים ו, ב), שֶׁנֶאֱמַר בּוֹ וְלִפְנֵי זַעְמוֹ מִי יַעֲמוֹד (נחום א, ו)? וְכֵן אָמַר הַנָּבִיא אַל בְּאַפְּךָ פֶּן תַּמְעִטֵנִי (ירמיהו י, כד), וַהֲרֵי אֲנַחְנוּ מְעַטִּים, מְתֵי מִסְפָּר, שְׁפֵלִים וְנִבְזִים, מַה עוֹד תַּמְעִיטֵנוּ חו? אַל בְּאַפְּךָ פֶּן תַּמְעִיטֵנוּ. מֶלֶךְ הָרוֹצֶה בִּתְשׁוּבָה. שֶׁאָמַרְתָּ עַל יְדֵי נְבִיאֲךָ שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ (הושע יד, ב), שֶׁאַתָּה יוֹדֵעַ שֶסמ הָרָשָׁע הוּא אֶבֶן נֶגֶף צוּר מִכְשׁוֹל שֶׁנִּכְשָׁלִים בּוֹ, וְלָכֵן אַתָּה רוֹצֶה בִּתְשׁוּבָה וְאַתָּה דָּן לְכַף זְכוּת שֶׁהֵם נִכְשָׁלִים בַּעֲווֹנוֹתֵיהֶם, וַהֲרֵי נִכְשַׁלְנוּ וַהֲרֵינוּ שָׁבִים לְפָנֶיךָ וּמְּבַקְשִׁים יְשׁוּעָתְךָ לְעָזְרֵנוּ. בְּךָ תּוֹחַלְתֵּנוּ אֱלֹהֵי סְלִיחוֹת, שֶׁלֹּא נֵבוֹשׁ וְלֹא נִכָּלֵם עוֹד לְפָנֶיךָ. זָכְרֵנוּ וְחַזְּקֵנוּ נָא אַךְ הַפַּעַם, וְלֹא תַּסְתִּיר פָּנֶיךָ עוֹד מִמֶּנּוּ, כִּי בְּךָ חָפַצְנוּ, וּבְיִחוּדְךָ בָּחַרְנוּ לָלֶכֶת אַחֲרֶיךָ. הָסֵר כָּל הַקּוֹצִים הַסּוֹבְבִים אוֹתָנוּ. גְּעַר בְּכֹחֲךָ הַגָּדוֹל בְּכָל הַזֵּדִים הַמַּפְסִיקִים בֵּינְךָ לְבֵינֵינוּ. וְלַמַּלְשִׁינִים אַל תְּהִי תִּקְוָה, כִּי תִקְוָתֵנוּ בְּךָ וְכָל עוֹשֵׂי רִשְׁעָה כְּרֶגַע יֹאבֵדוּ יֵבֹשׁוּ וְיִכָּלְמוּ לְעוֹלְמֵי עָד, גַּם כָּל קֹוֶיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם (תהלים כה, ג). קַבֵּל תְּשׁוּבָתֵנוּ, קַבֵּל רְצוֹנֵנוּ, קַבֵּל נִדְבוֹת לְבָבֵנוּ, קַבֵּל מַחֲשַׁבְתֵּנוּ אֵלֶיךָ, קַבֵּל מְעַט חֵילֵנוּ, קַבֵּל מְעַט עֲבוֹדָתֵנוּ בְּצָרָה וְצוּקָה, תֵּן רְוָחָה לָנוּ לַעֲבֹד לְפָנֶיךָ בַּעֲבוֹדָה תַּמָּה וּתְמִימָה כִּרְצוֹנְךָ, הַדְרִיכֵנוּ בִּנְתִיב מִצְווֹתֶיךָ כִּי בּוֹ חָפַצְנוּ. מֶלֶךְ הָרוֹצֶה בִּתְשׁוּבָה. רְצֵה נָא בִּתְשׁוּבָתֵנוּ, שֶׁכָּךְ הִקְדַּמְתָּ תְּשׁוּבָה קֹדֶם שֶׁבָּרָאתָ עוֹלָמְךָ בְּשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְנוֹרָא מב: אָיוֹם בַּעַל גְּבוּרוֹת יָחִיד תִּשְׁבֹּר צוֹרְרֵינוּ, אבג יתץ קַבֵּל רְצוֹן עֲבָדֶיךָ שְׁעֵה טָהֳרַת נִדְבָתֵנוּ, קרע שטן נָא גְּדֹר דַּרְכֵּנוּ יִגְדַּל כֹּחַ שִׁמְךָ, נגד יכש בָּנֶיךָ טַהֵר רְאֵה צָרוֹתֵינוּ תָּמִיד גְּדוֹלוֹת, בטר צתג חַזֵּק קְטָנִים בְּכֹחֲךָ טִהַרְתָּ נַפְשׁוֹתֵנוּ עָלֶיךָ, חקב טנע יָהּ גָּרֵשׁ לֵץ פַּזֵּר זָדוֹן קָשֶׁה, יגל פזק שָׁבִים קַבֵּל וַעֲשֵׂה צְדָקָה יוֹדֵעַ תְּהִלָּתְךָ. שקו צית מֶלֶךְ הָרוֹצֶה בִּתְשׁוּבָה. חֲתֹר חֲתִירָה מִתַּחַת כִּסֵּא כְּבוֹדְךָ לְקַבְּלֵנוּ בִּתְשׁוּבָה, שֶׁכֵּן חָתַרְתָּ לְמֶלֶךְ יְהוּדָה שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁכַּמָּה מְקַטְרְגִים הָיוּ עוֹמְדִים לְקַטְרֵג עָלָיו שֶׁלֹּא תְּקַבְּלֵהוּ מֵרֹב עֲווֹנוֹת שֶׁחָטָא לְפָנֶיךָ – חָתַרְתָּ לוֹ חֲתִירָה, לְהַרְאוֹת שֶׁאֵין דָּבָר עוֹמֵד לִפְנֵי הַתְּשׁוּבָה, וַאֲפִילוּ שֶׁהָיָה טָמֵא בְּכָל הַטֻּמְאוֹת, קִבַּלְתָּ תְּפִלָּתוֹ לְהַרְאוֹת שֶׁאַתָּה תַּכְלִית הַטּוֹב וְיִחוּדְךָ שׁוֹלֵט עַל הַכֹּל. וּבִזְמַן שֶׁאַתָּה רוֹצֶה – אֵין שׁוּם מְקוֹם טֻמְאָה וְאֵין שׁוּם זְמַן שֶׁיָּכוֹל לְעַכֵּב עַל יָדְךָ לְגַלּוֹת אוֹרְךָ, שֶׁכֵּן נֶאֱמַר אִם חָטָאתָ מַה תִּפְעָל בּוֹ וְרַבּוּ פְשָׁעֶיךָ מַה תַּעֲשֶׂה (איוב לה, ו), שֶׁאֵין שׁוּם פְּגָם מַגִּיעַ חו לְךָ, אֶלָּא לְאִישׁ כָּמוֹךָ רִשְׁעֶךָ סמ, שֶׁמַּפְרִיד עַצְמוֹ מִקְּדֻשָּׁתְךָ בְּחֶטְאוֹ. וְעִם כֹל זֶה, בִּתְשׁוּבָה שֶׁשָּׁב הַחוֹטֵא לְפָנֶיךָ בְּלֵב תָּמִים מִיָּד אַתָּה קָרוֹב אֵלָיו, שֶׁכֵּן נֶאֱמַר שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ (הושע יד, ב), עַד יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ וַדַּאי – כֵּן תְּקַבְּלֵנוּ הַיּוֹם הַזֶּה, וְדַבְּקֵנוּ בְּךָ. דַּבְּקֵנוּ בְּיִרְאָתְךָ, דַּבְּקֵנוּ בְּאַהֲבָתְךָ, דַּבְּקֵנוּ בְּמִצְווֹתֶיךָ כִּי עַל זֶה בָּאנוּ הַיּוֹם לְפָנֶיךָ – נָא אַל תְּשִׁיבֵנוּ רֵיקָם מִלְּפָנֶיךָ. מֶלֶךְ הָרוֹצֶה בִּתְשׁוּבָה. תְּעוֹרֵר רְצוֹנְךָ הַיּוֹם הַזֶּה בְּאַהֲבָה לָנוּ יְהוָֹה אֵל אֱלֹהִים אֲדֹנָי. מֶלֶךְ הָרוֹצֶה בִּתְשׁוּבָה. כב אוֹתִיּוֹת תּוֹרָתְךָ יַעַמְדוּ לְפָנֶיךָ לִמְלִיצֵי יֹשֶׁר בַּעֲדֵנוּ הַמְבַקְּשִׁים בְּכֹחַ לָשׁוּב אֵלֶיךָ וְלִבְקֹעַ בְּכָל הָרְקִיעִים וּבְכָל הַמְּחִצּוֹת שֶׁל בַּרְזֶל הַמַּפְסִיקוֹת, וַאֲנַחְנוּ לֹא נֵדַע מַה נַּעֲשֶׂה כִּי עָלֶיךָ עֵינֵינוּ (דברי הימים ב' כ, יב) כִּי אַתָּה כֹּל יָכוֹל! וְאַתָּה תִּגְמֹר בַּעֲדֵנוּ לִבְקֹעַ בְּכָל הַחֲשׁוּכִים לְקַבְּלֵנוּ וְלֹא תַּעַזְבֵנוּ עוֹד לְעוֹלָמִים. אָדוֹן בְּרֹב גְּבוּרָתְךָ, דָּרְשֵׁנוּ הַיּוֹם וְקַבְּלֵנוּ, זָכְרֵנוּ חַסְדֵּנוּ טַהֲרֵנוּ, יַחֵד כֻּלָּנוּ לְשִׁמְךָ, מֶלֶךְ נְפִילָתֵנוּ סְמֹךְ עֵינֵינוּ פְּתַח, צַדְּקֵנוּ קָדוֹשׁ רַחֵם שְׁמַע תְּפִלָּתֵנוּ. אֵל נָא קַבֵּל תְּשׁוּבַת מְבַקְּשֶׁיךָ. פֶּתַח סָגוּר תִּפְתַּח מְהֵרָה. פְּשָׁעִים סְלַח פְּלָאֶיךָ סֶלָה יַכִּירוּ מְקַוֶּיךָ. דַּרְכֵּנוּ יַשֵּׁר וְלֹא נֵבוֹשׁ סֶלָה יָחִיד מִפָּנֶיךָ. מֶלֶךְ הָרוֹצֶה בִּתְשׁוּבָה. שְׁכִינָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה תַּמְלִיץ בַּעֲדֵנוּ לְקָרְבֵנוּ אֵלֶיךָ בְּאַהֲבָה גְּדוֹלָה, וְאַל תִּזְכֹּר לָנוּ עֲווֹנוֹת רִאשׁוֹנִים מַהֵר יְקַדְּמוּנוּ רַחֲמֶיךָ כִּי דַּלֹּנוּ מְאֹד. תְּעוֹרֵר לִקְרָאתָהּ בְּאַהֲבָה רַבָּה בְּחֶמְלָה גְּדוֹלָה וְקַבֵּל מְלִיצָתָהּ, מְלִיצַת אַהֲבָה, מְלִיצַת חֵן, מְלִיצָה יְשָׁרָה, מְלִיצַת אֵם רַחְמָנִית עַל בָּנֶיהָ – נָא אַל תְּשִׁיבֵם רֵיקָם מִלְּפָנֶיךָ. מֶלֶךְ הָרוֹצֶה בִּתְשׁוּבָה. שֶׁבַע נֵרוֹתֶיהָ יָאִירוּ הַיּוֹם לְפָנֶיךָ, שֶׁהֵם אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב מֹשֶׁה אַהֲרֹן פִּנְחָס וְדָוִד, וְיַעַמְדוּ לְפָנֶיךָ לְהַמְלִיץ בַּעֲדֵנוּ שֶׁתְּקָרְבֵנוּ אֵלֶיךָ וְלֹא תַּעֲזְבֵנוּ עוֹד לְעוֹלָם וְאַל תִּתְּנֵנוּ עוֹד בְּפַח יוֹקְשִׁים, כִּי לָזֶה אֲנַחְנוּ מְקַוִּים תָּמִיד – נָא אַל תְּשִׁיבֵם רֵיקָם מִלְּפָנֶיךָ. מֶלֶךְ הָרוֹצֶה בִּתְשׁוּבָה. תֵּן רְשׁוּת הַיּוֹם הַזֶּה לְכָל מַחֲנוֹת קְדוֹשִׁים יָקוּמוּ וְיַעַמְדוּ לְפָנֶיךָ לְהַמְלִיץ בַּעֲדֵנוּ וּבְעַד כָּל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, וִיעוֹרְרוּ רַחֲמֶיךָ הַיּוֹם הַזֶּה כָּל מַלְאֲכֵי מַעְלָה וּמַטָּה, שַׂרְפֵי קֹדֶשׁ וְאוֹפַנִּים וְחַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ – כֻּלָּם פֶּה אֶחָד יְעִידוּן וְיַגִּידוּן צִדְקוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וּזְכֻיּוֹתָם – נָא אַל תָּשִׁיבֵם הַיּוֹם רֵיקָם מִלְּפָנֶיךָ. מֶלֶךְ הָרוֹצֶה בִּתְשׁוּבָה. אַתָּה רוֹצֶה וַאֲנַחְנוּ רוֹצִים מִי יְעַכֵּב עָלֵינוּ? וְאִם עֲווֹנוֹתֵינוּ גָּרְמוּ לְעַכֵּב תְּפִלָּתֵנוּ – הֲלֹא אַתָּה נֹשֵׂ֤א עָו‍ֹן֙ וְעֹבֵ֣ר עַל פֶּ֔שַׁע לִשְׁאֵרִ֖ית נַֽחֲלָת֑וֹ לֹֽא הֶחֱזִ֤יק לָעַד֙ אַפּ֔וֹ כִּֽי חָפֵ֥ץ חֶ֖סֶד הֽוּא׃ יָשׁ֣וּב יְרַֽחֲמֵ֔נוּ יִכְבֹּ֖שׁ עֲוֹֽנֹתֵ֑ינוּ וְתַשְׁלִ֛יךְ בִּמְצֻל֥וֹת יָ֖ם כָּל חַטֹּאותָֽם׃ תִּתֵּ֤ן אֱמֶת֙ לְיַֽעֲקֹ֔ב חֶ֖סֶד לְאַבְרָהָ֑ם אֲשֶׁר נִשְׁבַּ֥עְתָּ לַֽאֲבֹתֵ֖ינוּ מִ֥ימֵי קֶֽדֶם׃ סְלַח נָא לַעֲוֹן הָעָם הַזֶּה כְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ וְכַאֲשֶׁר נָשָׂאתָה לָעָם הַזֶּה מִמִּצְרַיִם וְעַד הֵנָּה (במדבר יד, יט), וּמִיָּד תֹּאמַר סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ (במדבר יד, כ) – נָא אַל תְּשִׁיבֵנוּ רֵיקָם מִלְּפָנֶיךָ, הוֹשִׁיעֵנוּ כִּי בָאוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ (תהלים סט, ב). אָנָּא יְהוָֹה הוֹשִׁיעָה נָּא (תהלים קיח, כה)! מֶלֶךְ הָרוֹצֶה בִּתְשׁוּבָה. אֵין בָּנוּ כֹּחַ כִּי אִם לְבַקֵּשׁ וּלְהִתְחַנֵּן לְפָנֶיךָ שֶׁתְּקַבְּלֵנוּ וּתְקָרְבֵנוּ לַעֲבוֹדָתְךָ וּבְכֹחֲךָ הַגָּדוֹל נֶגֶד כָּל מְקַטְרְגֵינוּ. וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ אֲדֹנָי כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לֵאמֹר (במדבר יד, יז), עוֹרְרָה אֶת גְּבוּרָתֶךָ וּלְכָה לִישֻׁעָתָה לָּנוּ (תהלים פ, ג) – נָא אַל תְּשִׁיבֵנוּ רֵיקָם מִלְּפָנֶיךָ. מֶלֶךְ הָרוֹצֶה בִּתְשׁוּבָה. חָנֵּנוּ אֱלֹהִים כְּחַסְדֶּךָ כְּרֹב רַחֲמֶיךָ מְחֵה פְּשָׁעֵינוּ, הֶרֶב כַּבְּסֵנוּ מֵעֲווֹנֵנוּ וּמֵחַטָּאתֵנוּ טַהֲרֵנוּ (עפ תהלים נא, ג, ד), שְׁמַע קוֹלֵנוּ חוּס וְרַחֵם עָלֵינוּ וְקַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתֵנוּ (תפילת עמידה). וּמַה שֶּׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ מְחֹק בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וְלֹא עַל יְדֵי יִסּוּרִין וָחֳלָאִים רָעִים, וְלֹא נֶחֱטָא עוֹד לְפָנֶיךָ לְעוֹלָם, שֶׁהֲרֵי הַרְבֵּה פְּעָמִים נִתְעוֹרַרְנוּ בִּתְשׁוּבָה לְפָנֶיךָ – וְעוֹד נִכְשַׁלְנוּ בְּפַח יוֹקְשִׁים. רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים. אֵל אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד. שָׁמְרֵנוּ שֶׁלֹּא עוֹד נִפֹּל בִּמְצוּדָה רָעָה שֶׁהִיא לִילִית שִׁפְחָה רָעָה, קֶבֶר פָּתוּחַ לִפֹּל בְּתוֹכָהּ, וַאֲנַחְנוּ מְקַוִּים לְךָ שֶׁלֹּא נִפֹּל עוֹד בְּשַׁחַת כָּרוּ, וּבַשַּׁחַת אֲשֶׁר טָמְנוּ לָנוּ. הוֹשִׁיעֵנוּ כִּי בָאוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ (תהלים סט, ב), טָבַעְנוּ בִּיוֵן מְצוּלָה וְאֵין מָעֳמָד (תהלים סט, ג), וְאֵין לָנוּ כֹּחַ לַעֲמֹד נֶגְדָּם, אֶלָּא כֹּחַ יִחוּדְךָ יַעֲמֹד לָנוּ בְּעֵת צָרָה הַזֹּאת שֶׁנֶאֱמַר בָּהּ וְעֵת צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ (ירמיהו ל, ז) – שֶׁלֹּא נֵבוֹשׁ וְלֹא נִכָּלֵם עוֹד. אָנָּא יְהוָֹה הוֹשִׁיעָה נָא! שֶׁהֲרֵי לַיְשׁוּעָה הַזֹּאת אֲנַחְנוּ מְקַוִּים. גַּם כָּל קֹוֶיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם (תהלים כה, ג), חָנֵּנוּ יְהוָֹה חָנֵּנוּ כִּי רַב שָׂבַעְנוּ בוּז (תהלים קכג, ג), עֲנֵנוּ יְהוָֹה עֲנֵנוּ בִּתְפִלּוֹתֵנוּ כִּי לְךָ בָּטַחְנוּ. קַנֵּא לְשִׁמְךָ הַמְחֻלָּל, לָמָּה יְחָרֶף צָר יְנָאֵץ אוֹיֵב שִׁמְךָ לָנֶצַח (תהלים עד, י)? כִּי לֹא לָנֶצַח יִשָּׁכַח אֶבְיוֹן תִּקְוַת עֲנָוִים תֹּאבַד לָעַד (תהלים ט, יט), תַּסְתִּירֵנוּ בְּסֵתֶר כְּנָפֶיךָ שֶׁלֹּא יִמְצָא לָנוּ הַסמ הָרָשָׁע לְהַכְשִׁילֵנוּ. רְאֵה עֲמִידָתֵנוּ דַּלִּים וְרֵיקִים. רַחֵם עָלֵינוּ לְמַעַן בְּרִיתְךָ. רַחֵם עָלֵינוּ לְמַעַן שְׁכִינָתְךָ יוֹנָתְךָ תַּמָּתְךָ רַעְיָתְךָ שֶׁתִּשְׂמַח בָּנוּ וְנִשְׂמַח בָּהּ. יְהוָֹה אֱלֹהִים אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל – אֱמֹר דַּי לְצָרוֹתֵינוּ, רַחֵם עַל שְׁאֵרִית הַנִּמְצָאָה. אִם הִקְרַבְתָּנוּ – לֹא תַּרְחִיקֵנוּ, אִם בָּחַרְתָּ בָּנוּ – לֹא תִּמְאַס בָּנוּ, אִם עֶמַדְּתַנוּ בְּיִחוּדְךָ – יִחוּדְךָ יַעֲמֹד לָנוּ, אִם בִּקַּשְׁנוּ לְעָבְדֶךָ בְּלֵבָב תָּמִים – תֵּן בָּנוּ לְעָבְדְּךָ בֶּאֱמֶת. 'כִּי אַתָּה אֱלֹהִים אֱמֶת וּדְבָרְךָ אֱמֶת וְקַיָּם לָעַד' (תפילות ימים נוראים), וְאֵין לָנוּ אֱלוֹהַּ אַחֵר מִבִּלְעָדֶיךָ שֶׁנֶאֱמַר בְּךָ אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן וּמִבַּלְעָדַי אֵין אֱלֹהִים (ישעיהו מד, ו). אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד. הָיָה הוֹוֶה וְיִהְיֶה, שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְהוָֹה אֱלֹהֵינוּ יְהוָֹה אֶחָד (דברים ו, ד), תֵּן לָנוּ תִּקְוָתֵנוּ וְלֹא נֵבוֹשׁ, יְהוָֹה אַל תְּאַחַר (תהלים ע, ו), לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהוָֹה (בראשית מט, יח). הגב

אולי שימליץ לצאן מרעיתו להתגייס? הגב