הרב יוסף אלנקווה המכהן כרב חבל קטיף הכיר את הרבנית שרה דרוקמן למעלה מ-50 שנה. בראיון לסרוגים הוא מספר על אישיותה המיוחדת וההיכרות עימה.

בפתח דבריו מספר הרב על ביתה של הרבנית שהיה גדוש כל הזמן באנשים עוד מימיו כתלמיד. "למדנו אצל הרב אבל תמיד הרבנית היתה ברקע. כל ליל שבת הם אוכלים איתנו והרבנית ניהלה בית שאני לא יודע אם היה עוד אחד כזה בעם ישראל. בית שגידל ילדים באומנה חוץ מילדיה שלה. בית שהיה פתוח באופן שאין בזה אח ורע", הוא מציין.

לדבריו, "תמיד בשבתות ובחגים היו מגיעים אנשים לאור עציון, קצינים צנחנים ואנשים, וכאלה שחוזרים בתשובה והבית שלהם זה של הרב דרוקמן. כלומר הם מתפללים ואוכלים בישיבה וכל הזמן הם בבית. אדם רגיל מן היישוב יש לו בית ומשפחה, כאן הכל היה כלל ישראל. לא מכיר בית כזה. בית של חסדים שאין בו רשות היחיד, בשבתות וחגים ואמצע שבוע. וכמובן שהרב מקבל אנשים עד אור הבוקר, מי שנמצאת שם זו הרבנית שדואגת לו".

הרב למד מהרבנית לא לישון

הרב אלנקווה ממשיך ומתאר את אישיותה וגם פרט שבעלה הרב דרוקמן למד ממנה. "היא הייתה אשת חסד ברמות מטורפות, מיוחדות במינן. חסדים על גבי חסדים והכל בשקט וכיישות בפני עצמה. היא התחתנה עם הרב והקימו בית של תורה ותמיד הייתה אומרת זה החלק שלי וזה שלו, הוא מחנך הדור ואני בבית".

"שראיינתי אנשים לספר שלי, שאלתי מהיכן הכוחות של הרב לא לישון בלילות, סיפרו לי שהוא למד את זה מהרבנית. אמרו לי שהרב למד במרכז הרב, הרבנית למדה רפואה אז היא הייתה צריכה ללמוד הרבה בלילות וגם היו לה תורניות, והרב אמר אם היא יכולה לא לישון כל כך הרבה, גם אני. הוא למד לא לישון מהרבנית. זה היה כאילו הסכם משותף כזה".

עוד הוא מספר, "בזמנו הרב היה נוסע באוטובוסים לפחות עד גיל 50 והיא הייתה מכינה לו אשל ותפוחי עץ. הייתי מלווה אותו למרכז הרב. הוא בצניעות וגם היא. הרבה דברים גדולים צמחו על השולחן של הרב דרוקמן כולל ההתיישבות של חברון בליל הסדר שהיא הולכת איתו למלון בחברון".

"הרב תמיד אמר שכל מה שיש לו זה בזכותה, איך אדם יכול לתת כל כך הרבה שיעורי תורה ולקבל אנשים בלי עזרת אשתו? זה בהסכמתה וברצונה. אשת חסד גדולה שמבטאת עצמה בשביל בעלה והיא הייתה רופאה במרפאה ועשתה המון חסדים. אשת חסד גדולה ביותר".

"הייתה אשת סודו של הרב"

מעבר להיותה רופאה ואשת רב, הרבנית דרוקמן קיבלה את פרס האם לפני כ-50 שנה. "פעם כל עם ישראל העריך את נשות ישראל על פי מעשיהן הטובים והיו מחלקים את פרס אם השנה ואני לא מבין למה זה נעלם", מציין הרב. היא קיבלה אותו שהיינו עוד תלמידים בישיבה התיכונית. הייתה ראויה לכך, בית של חסדים. הרב דרוקמן היה מתייעץ איתה בכל עניין בפרט ובכלל. היתה אשת סודו של הרב".

הרב מתאר את פועלה של הרבנית לאורך השנים. "הרבה מפעלי חסד, ישובים וישיבות בעם ישראל צמחו בהשראתה. צריך לזכור שהיא היתה רבנית משל עצמה, אישה דגולה. הייתה גדולה בהכנסת אורחים. מבטאת את עצמה בתוך עמי אני יושבת. כל כולה בחסדים לעם ישראל".

לדבריו, "גם כרופאה באופן אישי הייתה עושה המון חסדים וגם אחרי שהיא יצאה לפנסיה, בתחום הרפואה היא הייתה גומלת חסדים, היו נשים קשות יום וניצולות שואה, אלמנות צה"ל וטרור שהיא תמכה בהן. הרבה נשים שסבלו לאורך מדינת ישראל ולפני הקמתה היא הייתה למענן, נשות קיבוצים שחזרו בתשובה ורצו להתייעץ. הרב היה מחזיר בתשובה והיא הייתה היועצת האישית ומקבלת אותן בבית. הייתה עבודת צוות, מחנכי הדור".