ידיד שלי שירת במלחמה האחרונה במילואים ביחידת מודיעין מסווגת. בשלביה הראשונים של המלחמה, אחד הבכירים נאם לפני החיילים והמילואימניקים. הוא אמר שהצבא למד שלא ניתן להרתיע את החמאס שזו הייתה קונספציה. אך באותה הנשימה גם אמר: אנחנו נכה את החמאס כל כך קשה, כך שחיזבאללה תהיה מורתעת מלהיכנס למלחמה.

בגישות הרווחות בחקר היחסים הבינלאומיים משייכים למדינות את הרציונליזציה. כלומר שמדינות תמיד יפעלו בצורה שקולה על מנת למקסם רווחים תוך כדי חישוב של עלות מול תועלת. מתוך מחשבה כזו פועלות מדינות המערב. שתי שאלות עולות מתוך צורת חשיבה זו: האחת, האם מה שרציונאלי עבור מדינה מערבית רציונאלי עבור מדינה שאינה מערבית ואינה חיה לפי נורמות וערכים מערביים? שתיים, האם ניתן בכלל למדוד שחקנים אחרים במערכת, כמו לדוגמה, ארגוני טרור, במדד הרציונאליות?

שאלות אלה עולות לאור שחקנים כמו חמאס, חיזבאללה והמושכת בחוטים – איראן.

על מנת לנסות לענות על שאלות אלה איעזר במאמרו של פרופ רונן א. כהן על קולוניאליזם שיעי  שנכתב ב-2021. כבר משנות ה-90 ובעוצמה חזקה אפילו יותר בשנות האלפיים, איראן החלה להפיץ את האמונה השיעית ברחבי המזרח התיכון, הן בלבנון, הן בעירק והן בסוריה, מה שגרם לגידול רב במספר השיעים במדינות אלה.

בעוד איראן עזרה לאסאד להישאר בשלטון בזמן האביב הערבי ואחריו, היא קיבלה בתמורה דריסת רגל גסה בתוך סוריה, בה היא רואה נכס אסטרטגי מכה מסיבות: איראן רואה בסוריה כמחסום המונע את התקרבותה של ארצות הברית וישראל לגבולותיה וכן כטריטוריה ממנה ניתן להתנגד לישות הציונית. בנוסף, לפי איראן, מי ששולט בסוריה שהיא הגשר למערב, שולט במזרח התיכון וזו חייבת להיות החזית האנטי-מערבית. כמו כן אחיזה בסוריה, מאפשרת לאיראן קרבה לחיזבאללה שבלבנון, הפרוקסי האיראני שיושב על גבולותיה של ישראל.

מטרותיה המרכזיות: האחת, רצף טריטוריאלי בין איראן, עירק, סוריה ולבנון. והשנייה, קהילה שיעית גדולה וחזקה. זאת היא מצליחה לאט לאט להשיג על ידי התערבות והשקעה בחינוך, בנדל"ן, בבניית מסגדים, בארגוני צדקה ובבניית מאחזים צבאיים. לראייה בין 2011 ל-2018 יותר מ-4 מיליון מוסלמים סונים וכורדים ברחו מסוריה בעידודו של אסאד, בעל הברית של איראן ובמקומם נכנסו מוסלמים שיעים על מנת ליישב את האזורים הנטושים.

כלומר, שמטרתה של איראן כיבוש דתי וטריטוריאלי של כמה שיותר שטחים, תוך כדי חורבן והרס של כל מה שעומד נגד אידיאולוגיה דתית זו, כולל מוסלמים אחרים וכמובן שכולל יהודים.

אנו שבים לשאול האם אמונה דתית, כמו האמונה השיעית הקיצונית או אידיאולוגיה קיצונית, כמו הנאציזם בגרמניה, הינם ניתנים למדידה על ידי רציונאליות מערבית. הרי שתפיסת העולם הישראלית והמערבית אומרת "הם לא ירצו לתקוף אותנו אם הם חוששים לחייהם או שהם חושבים שיכשלו." תפיסת העולם שלנו משייכת לשחקן האחר דפוסי חשיבה ומערכת שיקולים שלאו דווקא שייכת לו, אבל שישראל עצמה אינה מסוגלת להתנער מהן. הרי למה שיתקפו ב-7 באוקטובר אם ידעו שנגיב בעוצמה שכזו? מה היה להם להשיג מזה? או חשבנו שלא יעזו. אדם שאינו פסיכופט לעולם לא יבין את הלך המחשבה של הפסיכופט ואת הרציונל שלו. שכן הרציונל שלו שונה.

וכך חמאס, ובעתיד גם חיזבאללה, בגיבוי מלא של איראן, פועלות משנאה יוקדת לעם היהודי, כפי שפעלו גם הנאצים. שנאה, שאין ביכולתנו להבין ועל כן אנו מנסים פעם אחר פעם לנרמל, להסביר ולהנחיל בה היגיון ודפוסי מחשבה מערביים, דפוסי המחשבה שלנו. כמו תיאוריית השלום הכלכלי (אם רק יהיה להם שגשוג כלכלי, הם יפחדו לאבד זאת ולא יתקפו אותנו), כך גם עכשיו אנו עומדים מול השביעי באוקטובר ומנסים להסביר את האירוע לעצמנו מנקודת המבט שלנו.

איראן והפרוקסים שלה, חמאס וחיזבאללה, הבהירו שמטרתם היא השמדת ישראל. שוב ושוב, נאום אחר נאום. החזית הצפונית לא תעלם וזו רק שאלה של זמן (ולא של הרתעה) מתי איראן תרצה להפעיל אותה, לפי לוח הזמנים והרציונל שלה. אוי לנו, אם לא נתייחס למילים ולמעשים של אויבנו בכובד ראש ונפסיק לנסות לתת משמעות אחרת לצמד המילים "מוות ליהודים".

דניאלה ג'וליה טראוב שירתה בעבר בתור עוזרת הנספח הצבאי הישראלי ברומא וכסגנית שגריר ישראל באירלנד. היום עובדת הייטק ובמכון פרידברג לכלכלה (סמינרים לסטודנטים לכלכלה ליברלית בארץ וכן באיחוד האמירויות). היא גם דוקטורנטית לחקר תהליכי הנורמליזציה בין ישראל למדינות המוסלמיות ומחברת הספר "מרלין האדומה", (כריכה – סוכנות לסופרים)