'בעל' של איל מגד - הלך בעיניי רחוק! אוטופיה של שחרור הגבר - סרוגים
ספרים, תרבות , תוכן שיווקי

'בעל' של איל מגד – הלך בעיניי רחוק! אוטופיה של שחרור הגבר

לסיכום: דומה שהוא מצליח להדהד את כל הנשכח של הספרות הישראלית האמיתית אבל בלי הטרחנות ובלי להזדקק לקביים הלשוניות ומטאפוריות. הספר החדש: 'בעל' פשוט חץ בלב!!!

author-image
'בעל' של איל מגד - הלך בעיניי רחוק! אוטופיה של שחרור הגבר
  באדיבות המצלם

מבטיחה לכם/ן – בדמיוני כשקראתי את הספר עמד ממש בשולחן הסמוך אליי גבר שמן, כרסתני ומלא פצעונים, הביט בעיניה של בת-זוגו הכחושה, המושלמת (קינאתי!) ואמר לה 'את מושלמת אבל…' והיא לא הצליחה לחלץ ממנו, אבל מה לא.

דמיינתי שבזמן שקפצה רגע להתרעננות ( לשאכטה, אני בטוחה), ניגשתי אליו ושאלתי אותו, אבל מה לא, והוא אמר לי, אתן, הנשים, אפילו לא חולמות שאתן, כולכן, רק צל של מה שאנחנו, הגברים, רוצים.

ומה אתם רוצים?

אישה, כמובן, ענה, ובעיניו היה בוז גדול כשמלמלתי, בשקט, אבל א-נח-נו נשים.

אני בטוחה, שהיקום התערב כדי להסביר לי את מגד.

בעולם של שוביניזם מול פמיניזם, 

מגד מתחיל בכלל הפוך; הנחת המוצא שלו היא שהגבר הוא עבדה הנרצע של אשתו החוקית. רק היא תוכל לאשר את קיומו המתפורר.

השם מטעה; האליל הקדמוני בעל, המוזכר בתנ"ך, מזמין רצון למין כנעניות נוסח יהונתן רטוש, של האלהת הטבע; מתבקשת הייתה דמות גברית עגלגלה, אולי בודהה שכזה (נכון יותר פסל של יצחק דנציגר), אליו תסגודנה נשים או נכון יותר גברים-נשיים (מסוג הדמויות הגבריות המאיר-שלויות או האמנון-דנקנריות, אשר אשה של ממש מסתתרת בגופם ופורצת כפעם בפעם אל פני השטח), אך במקום זאת לפנינו גבר מודע מאוד, זכר לכל דבר, שרצועה מנטלית קושרת את צווארו המגוייד לאשה-לכאורה, אך בעצם לעצמי שלו המשתקף בעיני-עצמו בצלמה ובדמותה.

כמו היה ישות מיסטית  מתחבט לנצח בשאלת קיומו דרך עיניהם של אגנוסטיקנים-ציניים, ומתענה בהשתקפותו-אי-השתקפותו בעיניו של דוקינס, מתחבט לו האיש של איל מגד בתודעותיה של זוגתו.

במקום לצייר זוגיות מורכבת, מזגזגת ומופרעת, מסוג הזוגות שיהושע המנוח עמס אותנו בהן עד מוות, מגד מצייר ציור קר, מנוכר , ובו עומדת למבחן האשליה הגדולה מכולן – אשלייתו של הגבר הבלתי-מגורש-מביתו, המושלה ועומד שקיומו משמעותי.

אין כאן את הדמות 'צינצינאט' מ'הזמנה לגרדום' של נבוקוב המתרפס בפני מרפינקה הרעיה-הבוגדת-תמיד ערב הוצאה להורג בעריפה, אבל זה אולי הכי קרוב. אבל לא לאשה הוא רצוע ועומד ולא לאהבה ולא עריפה מחכה לו באבחה אלא התפוררות איטית מייסרת וכאן סוד כוחו וחלשתו של המסמך.

בעצם העומדת למבחן היא לא האהבה אלא ההתכה – עשורים שבהם הגבר התמכר לתחושה שתודעתה, גופה, ריחה וחייה של האשה-שאיתו הם בלתי נפרדים ממנו לא בגלל הנסיבות הטכניות אלא בגלל משהו חמקמק שמתיך את 'נשמותיהם' – באתאיסטית זו מילה גדולה, אני יודעת – יחדיו.

המרובע הבלתי אפשרי בין פינותיו נע הספר הוא אהובה הזמני לשעבר של סילביה, הרעיה; אימו המזדקנת של הגיבור; הקבר-לצד-האב, עליו נאבק הגיבור; ו'ישות מיסטית' – דיוקנאות אינסופיות של ציורים מן הדתות הגדולות ולבסוף מנזר בו חדלים, לאיטם, חייו הגשמיים של הגיבור.

בעיניי, המרובע הזה הוא אחד. מה שממשמע אצל מגד את ההתכה בין הזוגות שחיים שלמים הזדווגו זה עם זה, נברו זה בגופה של זו וזו ברפיסותו הבלתי ניתנת להסתרה של זה, הוא איזשהו 'תוחם עליון' של הכל, משהו סופי וחלוט שאמור לשמש 'המעבר' של הכל; מאהב אחר של בנזוגך הוא לעולם הפשטה של האני העליון 'האמיתי' שלו. מה באמת הוא היה רוצה; מה שאתה לא – ולעולם לא תהיה – אבל לעולם יהיה סרגל המידה עבורך.

הקבר ליד האב הוא היעד הסופי; מין 'נאסף אל אבותיו' תנכ"י, הממשמע את התהליך כולו, אך גם העומד בסתירה להיגד 'על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד' – הכמיהה להיטמן לצד האב ולדחוק משם את האם, היא סוג של תסביך אדיפאלי מהופך החותר הן תחת המיתוס הפרוידיאני הן תחת הסיפור המקראי ובכך גדולתו; הוא הפניית עורף מוחלטת לנשיות באשר היא, וחזרה לזכריות מזוקקת, אב-בן, אבן, קבר, יאוש-מר וחזרה אל הטיפה  ממנה באה האנושות כולה, טיפה שהיא גם משחררת מאוד, כי בסוף, וגם באמצע ובהתחלה, המסע הוא קטן מאוד, קטן עד כדי כך שלאף אחת, ממריה הבתולה עד קים קרדישיאן וכל מה שביניהן, אין את התוקף המוסרי למעוך את איל מגד, שקורא, לראשונה בתולדות הספרות העברית, לשחרור הגבר, שחרור מהצורך להישפט לחסד ולרחמים בעיניהן מצויירות העיפרון של נשים שלעולם, לעולם לא יגירו טיפות סרוחות מרחמיהן; שחרור מזיכרון  החלב של האימהות, שריחן המשכר נהג לרדוף את  של האיל מגדים עד הקבר

ושחרור מהאלטר-אגו הגברי המרחף מעל איל מגד כצל שחור, רע, ודוחק בו למרות הכל, ואני בטוחה בזה, להאמין שעליו להיות גבר. ובכן, שחרר, גבר

 

לסיכום: דומה שהוא מצליח להדהד את כל הנשכח של הספרות הישראלית האמיתית 

אבל בלי הטרחנות ובלי להזדקק לקביים הלשוניות ומטאפוריות.

הספר החדש: בעל 

פשוט חץ בלב!!!

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו