ההרוג ה-71: סמל נתנאל ממן הי"ד מגן יבנה

“על הימים הנוראים האלה, שמעתי מיהודי שהגיע מרוסיה הסובייטית, דברי התעוררות שהביא מ”שם”, הוא שמע בריגה שאלה, כתוב על הימים הללו “דרשו את ה’ בהמצאו” הם ימים בין ראש השנה...

“על הימים הנוראים האלה, שמעתי מיהודי שהגיע מרוסיה הסובייטית, דברי התעוררות שהביא מ”שם”, הוא שמע בריגה שאלה, כתוב על הימים הללו “דרשו את ה’ בהמצאו” הם ימים בין ראש השנה ליום הכיפורים, שהשי”ת ממציא את עצמו ומתקרב אליהם, ושאלו שם, הרי השי”ת מצוי בכל השנה “מלוא כל הארץ כבודו”, וענו היהודים ברוסיה המצויים בהתעוררות רוחנית של אלפי בעלי תשובה, במשל, באקלים הגשום של רוסיה מצויים מחסני ברזל חשופים לגשם, הנחלשים במשך הזמן, וכאשר רוצים לדעת אם הברזל נאכל או נשאר ברזל מהחלודה, תוחבים מגנט ארוך לתוכו, אם חשים משיכה למגנט בערימה, סימן הדבר על קיום ברזל, ואם המגנט לא חש בתגובה, אות הוא על חלודה וחידלון גמור. כן הדבר בין ראש השנה ליום הכיפורים, הקב”ה יורד לתוך י’ אמות של עולם הזה, ומתקרב לליבותיהם של כל בית ישראל בכל מקום שהם, אם היהודי חש בליבו משיכה למגנט לקב”ה המשוך ומעורר את הלב היהודי, אות הוא על חיים, ואם הלב דומם ללא תנועה וניד כל שהוא, אות הוא על גויעה רוחנית עילפון כריתות רוחנית, בימים אלה יכול כל יהודי בכל מצב שהוא לדעת היכן הוא עומד, את האמת, כדי שיידע מה לעשות”. אפילו הדגים בים רועדים בחודש אלול כך מקובל להגיד, כי באלול, אפילו הדגים שבים רועדים, מיום הדין מתקרב ובא, מול התרדמה הרוחניות של העולם, והתפוררות כל המסגרות הכלכליות, החברתיות, הערכיות, המשפחתיות, והאישיות, באין עוצר את ההתאבדות המאורגנות של האנושיות, עליו השתלטו אנשי תיקשורת, המפיצים את העולם בכל החולאים והמגפות הפורצות בכל פינה שבעולם, ומעבירים את נגיפיו תוך שעות אחדות על פני העולם דרך אמצעי התקשורת הנשלטת על ידי אנשים המתבוססים יומם ולילה במדמנה, תועבה מיאוס וצרעת רוחנית המכלה מנפש ועד בשר, כנגד סכנה חמורה זו, חייב לקום כח נגדי רוחני בונה, שיתן את כח העידוד והאתגר לאותם יהודים המחפשים את דרך האמת והתשובה, ורבים הם. על היהדות שומרת המצוות לעבור טלטלה גדולה של התחדשו, התעוררת והתארגנות, לנוכח המשבר רוחני העמוק העובר על העולם כולו, ראשית עלינו להתחזק יחדיו, ואח”כ להציל את הניתן להציל. היהדות הרוחנית המוסרת כל אשר לה להקב”ה, ומשליכים על ה’ את כל יהבינו, בכל הכיוונים, אך לנוכח הטירדות השוטפות אותנו ,אין ברירה אלא להעצר, בחודש אלול, הם ימי ההבראה הרוחנית, לאחר שעברנו את ימי ההבראה הגשמית. זכורני בבחרותי, בלומדי בישיבה גבוהה בירושלים, איך שהלכנו לפני צאת השבת לשמוע שיחה והתעוררת מרבי בן ציון ברוק מנוברדוק, שאמר שיחה בהתעוררות וניגון מיוחד, או הלכנו לשמוע בבני ברק את רבי יחזקאל לוינשטיין זצ”ל משגיח דפוניבז’, ותלמידו רבי שלמה ברעוודה זצ"ל בבית שמואל בירושלים , או כשהביאו את רבי אליהו לופיאן זצ”ל ל”בית המוסר”, עד היום אנו ניזונים מדבריהם שהפכו את ליבות האבן שלנו ללב בשר, או שנתעוררנו מה”טיש” של ה”בית ישראל” זי”ע, כיום המצב מעורר דאגה, אותם כחות שאז היו צעירים והיום הם כבר סבות לנכדים, נעשו גדולים , מבלי שיעירו את סמכותם וגדלות עצמם, ליצור את המהפכה המיוחלת, כפי שאני שוחחתי עם כמה מהם, והם חוששים מטעמי צניעות שבדמם לעלות אל הבימה ולזעוק את הזעקה הגדולה: עורו ישנים מתרדמתכם. ממש פיקוח נפש, להקים בחודש אלול עד יום כיפור, שיחות והתעוררות בימי רצון אלו, כל יום של אלול הוא ריצוי חדש, ועד יום כיפור כשאדם בונה את עצמו, ומרצה את בוראו כי במידה שהוא מנצל את ימי הבנין העצמי, כך זוכה לריצוי ולכפרה, היו גדולים שנסעו לאלול לישיבות עד יום כיפור לבנות את עצמם, בפרט בימינו עולם מטולטל ומוטרד, חייבים להקים פינות לריכוז הנפש, להתעוררות ולהתעלות.

"באחד הלילות ראיתי איך נותנים מלקות לילד בן שבע. הורידו לו את הבגדים, השאירו אותו בתחתונים בלבד, השכיבו אותו וקשרו לו את הידיים והרגליים. 39 מלקות רצח נתנו לו בלי...

"באחד הלילות ראיתי איך נותנים מלקות לילד בן שבע. הורידו לו את הבגדים, השאירו אותו בתחתונים בלבד, השכיבו אותו וקשרו לו את הידיים והרגליים. 39 מלקות רצח נתנו לו בלי שום רחמנות, והילד צורח בוכה כמאת שהוא מת. ראיתי את זה בעיניים שלי. ארז ואשתו נכחו שם בשעת ההלקאה" בשמחה גדולה! יש לציין כי מדובר במכה קשה עבור חברי הכת המסריחים המנוולים, הקיצונים "לב [לא] טהור" אשר גורשה ב"ה כבר ממספר מדינות ואזורים בעולם. רק לפני כמה ימים דווח כי רוב חברי הכת עזבו את מקום מגוריהם בקנדה ועברו לגוואטמאלה בכדי להמנע מהאשמות ודיונים משפטיים של ניצול מיני. אנשי רשויות הרווחה במונטריאול העידו על כך שהילדים הוכו פיזית, חיו בהיגיינה נמוכה, הוכרחו לקחת כדורים שונים ללא מרשם, חתונה בגיל צעיר והפרה של החוק המקומי המכריח ילדים ללמוד את חומרי הלימוד המקומיים, דבר שלא יישמו. אלה יהודים? סתם כת מטורללת שמביישת את כל מה שיהודי, רשעים!!! בכלל לא מדובר בחרדים! יהודים? אלה יהודים? הצחקתם אותי, סתם כת מטורללת שמביישת את כל מה שיהודי, הם האנטישמים הכי גדולים. לא פלא שהם לא מחפשים מפלט בישראל. מדובר בכת סרוחה לב [לא] טהור שמשתמשת בדת בקטע ציני לעבירות מין נוראיות. הכת הזאת חיבת להתפרק, לפחות תקראו להם בשם האמיתי שלהם, הם כת קיצוניות פנאטית מגעילה. הם לא יהודים הם חולים. אמורים להיות בכלא לכל ימיהם על מה שהם מעוללים. מדובר בכת קיצונית שמתעללת בילדים, כת מטורפת שמתעללת בילדים ובנשים, הם ברחו מהחוק בקנדה מכיון שעמדו להוציא את כל הילדים למשפחות אומנות, הבריחו את הילדים האומללים לגאוטמלה וככה ברחו מהחוק בקנדה, שלמה [ארז] הלברנץ המממז הזה הגורו שלהם - ראש הכת "דאעא"ש" צריך לשבת בכלא כל החיים, הוא כבר ישב בעבר על חטיפת ילד. זה לא אפ' דומה לחרדים זה כת שעוברים שם על הדברים הכי חמורים ביהדות האדמור-ארז-אלברנז זה אדם-בהמה-סרוחה כרזמתי זול בלבוש חרדי שמכה ומתעולל בילדים ונשים ועוד דברים גרועים שאני לא רוצה לכתוב ושכל אחד יבין לבד! (מוצץ את דמם ועוד...)אין שמה גיטין על פי ההלכה "אלא האדמור" מחליט היום את פה, ומחר את שם, קהילה של מפגרים!!!! סליחה כת לא חרדים!!!! הם ברחו מקנדה כי בית משפט החליט להוציא הרבה מהילדים מהמשפחות שלהם וברוך השם שהם עזבו קנדה, לאשפז ארז הלברנז מיד, הוא רשע מרושע, פושע כופר בשם ובתורתו רוצח בהמה שפלה. המסכנים שהגיעו לכת 'לב [לא] טהור' של שלמה ארז הלברנץ י"ימוש וזכרו, לאורך עשרים השנים האחרונות, חשבו שהם עומדים לחוות קדושה שאין דוגמתה. בפועל המתינו להם מלקות אכזריות, ניתוק מההורים, נישואין בכפייה, גירושין בכפייה, שטיפת מוח, הדחה לעדות שקר ואיומים ברצח. גם באגפים הקיצוניים של הציבור החרדי כבר מבינים, גם אם באיחור, שאת הטירוף הזה צריך לעצור תיכף ומיד. "באחד הלילות ראיתי איך נותנים מלקות לילד בן שבע. הורידו לו את הבגדים, השאירו אותו בתחתונים בלבד, השכיבו אותו וקשרו לו את הידיים והרגליים. 39 מלקות רצח נתנו לו בלי שום רחמנות, והילד צורח בוכה כמעט שהוא מת. ראיתי את זה בעיניים שלי. ארז ואשתו נכחו שם בשעת ההלקאה" בשמחה גדולה!

"היופי החשיבות והצלחה ש-בשמירת עיניים" באהבת הבורא יתברך אותנו, ויודע שאנחנו דור חלש ויש לנו נסיונות, אעפ"כ נבחרנו לעשות התיקונים על עבירות ופגמים של הדורות הקודמים. תפקידינו בעוה"ז לתקן מה...

"היופי החשיבות והצלחה ש-בשמירת עיניים" באהבת הבורא יתברך אותנו, ויודע שאנחנו דור חלש ויש לנו נסיונות, אעפ"כ נבחרנו לעשות התיקונים על עבירות ופגמים של הדורות הקודמים. תפקידינו בעוה"ז לתקן מה שקלקלו בדורות ובגלגולים הקודמים, היום נראה לכל בעל דעת שאנחנו בזמן האחרון לפני הגאולה, עם כל סימניה, כדי שנוכל לתקן פגמי העבירות לשעבר, הזמן הזה ידוע כאחרית הימים-סוף הגלות, זמן קצר מאוד לפני ביאת משיח צדקינו. על הדור החלש שלנו, דור עקבתא דמשיחא (התקופה שלפני ביאת המשיח) חז"ל אמרו שתהיה תקופה קשה ברוחניות ובגשמיות, הרבה צער ומכאובים, כמבואר במשנה סוף מסכת סוטה: בעקבות משיחא: חוצפא יסגא (תִתרבה), ויוקר יאמיר, הגפן תתן פריה והיין ביוקר, ומלכות תהפך למינות, (אפיקורסות) ואין תוכחת, בית וועד יהיה לזנות, והגליל יחרב, והגבלן יישום ("הגולן" יהי' ריק) ואנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו, וחכמות סופרים תסרח, ויראי חטא ימאסו, והאמת תהא נעדרת. נערים פני זקנים ילבינו, זקנים יעמדו מפני קטנים, בן מנוול אב, בת קמה באמה, כלה בחמותה, אויבי איש אנשי ביתו, פני הדור כפני הכלב, הבן אינו מתבייש מאביו. ועל מה יש לנו להשען (רק) על אבינו שבשמים. בזמנינו אפ' בין הציבור החשוב יש אלו שלא מרצונם ולא מידיעתם מעכבים הגאולה, וכגון אלו שלפעמים נכשלים בראיות אסורות, וידוע שכל הבטה אסורה (שבמזיד) אפילו לרגע גורמת אריכות הגלות, ויסורים רוחניים ה"י, וביניהם יש קבוצה שבאמת רוצים הזכות לשמור עיניהם (שכל העתיד שלהם תלוי בזה) אבל לא מצליחים כל פעם להגן עליהם, ויש מאלו שמתאמצים לשמור על עצמם, ויוצאים רק להתפלל וללמוד, ולא סתם מסתובבים ברחוב שג"כ נכשלים לפעמים, אבל ברוך השם שיש חלק מהם, שנתחנכו ויודעים שחייבים להמשיך ללחום בענין זה, ברציפות בלי הפסק, נגד היצר, ומצליחים, אבל לפעמים אחרי הצלחות רבות שוב נכשלים ח"ו, ולצערנו רואים, שהניסיונות נהיים קשים מיום ליום, ושואלים איך להתחזק ולהצליח במצב הקשה הזה? לכן ראשית כל, הסגולה הראשונה להצלחה ברוחניות היא, לזכור תמיד, שאין יאוש בעולם, ולחיות בתמימות כי התמימות היא השלימות, ובפרט לא לְהתיאש מנסיונות כושלות, ולכולנו יש באמת האפשרות בס"ד להגיע למדריגה של שליטה "שלמה" על העיניים, עד שאין שום שליטה מהיצר עלינו בנושא הזה, רק צריכים לזכור ולהרגיש ולהאמין בכל ליבו שזה דבר אפשרי להגיע אליו בס"ד, אחרי יגיעה רבה, ומלחמות תמידיות נגד היצר, ובכדי לזכות ע"י גודל חסד ד' ית' לנצחון הזה, עלינו לעלות מעלה מעלה באופן תמידי להמשיך המלחמה ברציפות בלי הפסק במסילה העולה בית א-ל. עוד סגולה להתחזקות, שחייבים לזכור כל ימי חיינו, שברגע אחד של התגברות כשֶׁעוצם אֶת עֵינָיו לא להסתכל... הוא זוכה לקבל כח חזק מהקב"ה מִדָּה כְנֶגֶד מִדָּה מברכת ד', להתגבר על תאוותו בנסיון הבאה, ומְשַׁמֵּחַ אֶת ד' (פסחים קיג) ומרויח "עולם מלא טוּב" על כל פעם שהוא מצליח להתגבר ולסגור את עיניו מול רצון ליבו, כמ"ש מצוה גוררת מצוה, ואילולי הקב"ה עוזרו אינו יכול לו, ומהתחזקות ההיא מרוויח להיות קרוב אל ד' ית', בהרגשת "רצוננו לעשות רצונך" ואח"כ בס"ד יזכה לדרגות גדולות של צדיקים אמתיים, בגדר מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת, ו"הבא ליטהר-מסייעין אותו". אבל מובן מאליו, שרק זוכים הנ"ל אלו הלוחמים נגד יצרם באמונה פשוטה, באפן תמידי ש"לא לרדוף אחר מראה עיניהם" בלי הפסק, וכמו שהתינוק לעולם לא ילמד ללכת אם יסתפק בפסיעתו הראשונית ויפול, אלא יש לו להמשיך ולצעוד הלאה והלאה מבלי להתייאש. ואף אם התינוק נופל פעם אחר פעם, הוא מרגיש שצריך לקום ולנסות שוב, ורק כך יוכל לרכוש את דרך ההליכה, ולהבדיל, אף ההליכה בדרך התורה כך, בנפילות ובמעידות, אך החכמה היא לא להתייאש מאותן נפילות, אלא לקום מיד, (נפלתה קמתה!) לקום להתנער ולהמשיך לצעוד הלאה כאותו תינוק עקשן שאינו מתייאש מן הנפילות, וממשיך לנסות במטרתו עד אשר מצליח ללכת כברת דרך ארוכה בבטחון וביציבות כל ימיו. אבל אם רק פסיעה בודדת, לא מקדמת אותנו אל עבר המטרה האמיתית, וכשמצרף אותה פסיעה, בעוד פסיעות נצחיות, אז זוכה להצלחת השלמות בס"ד שיתעוררו עליו רחמנות ממעל, כמ"ש חז"ל (מגילה ו:) יגעתי ומצאתי תאמין. ידוע שכל הצלחתינו ברוחניות ובגשמיות תלויה בהצלחת שמירת העניים. אֵין רְצֹון ד' ית' לְהַכְבִיד ולְהַקְשֹות עַל הָּאדָּם וְלַהֲפֹךְ אֶת חַיָּיו לְבִלְתִי נִסְבָּלִים. אדְרַבָּה וְַאדְרַבָּה, הַקָּבָּ"ה מֹורֶה לָּאדָּם לָּלֶכֶת בְדַרְכֹו שֶל עֹולָּם וְלִנְהֹג כְמִנְהַגהָּ, לֹא לִפְרֹש וְלֹא לְהַזִהיר עַצְמֹו מֵאֲכִילָּה ושְתִיָּה וכו' ומִשְָאר דַרְכֵי הָּעֹולָּם, אֶלָּא שֶעָלָּיו להתנהג עַל פִי מִצְוֹות הַתֹורָּה הקדושה בתמימות, כי התמימות היא השלימות הגדולה ביותר. לכן בגדר תן לחכם וחכם עוד, בס"ד נשתדל (בקצרה) לחזק הענין בדברים שכבר ידועים, על חומר הענין, בדרך פשטות בדוגמאות (וכמה סיפורים) ששייך לנו בדור חלש הזה, ואיך להינצל ממצודה של היצר הרע בענין המר הזה, ובסוף ירגיש האור ויאמר החלש חזק אני. כתוב בספרים הק' שרק במלחמה תמידית, ובתפלה בכוונה, ועסק התורה, בכל גופו, בכל לבבו, ובכל נפשו, מפנימות הלב, שייך להתמודד ולהינצל מניסיונות אלו, ואח"כ זוכים מלמעלה, להמשכת טהרה ומחילת עוונות. יה"ר מלפני אבינו שבשמים שנזכה לשמירת עיניים באמת ובתמים בתוך שאר כלל ישראל. ----------------------------------------- הנה כולנו אוֹמֵרים בִּקְרִיאַת שְׁמָע "וְלֹא תָּתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זוֹנִים אַחֲרֵיהֶם" וְכָתַב רַבֵּינוּ יוֹנָה (שערי תשובה השער השלישי -אות סד) וְגַם רַבִּים נוֹקְשִׁים וְנִלְכָּדִים בְּחַלְּלָם הַחוּשִׁים הַנִּכְבָּדִים, חוּשׁ הָרְאוּת, וְחוּשׁ הַשֵּׁמַע. וְנֶאֱמַר עַל חוּשׁ הָרְאוּת וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם, (במדבר טו, לט) הֻזְהַרְנוּ בָזֶה, שֶׁלֹּא יִסְתַּכֵּל אָדָם בְּאֵשֶׁת אִישׁ (ופנויות אסור מדרבנן) וּבִשְׁאָר עֲרָיוֹת פֶּן יִוָּקֵשׁ בָּהֵן. כָּתוּב בְּאוֹרְחוֹת חַיִּים, שאָסוּר לְהִסְתַּכֵּל בְּאֵשֶׁת אִישׁ מִן הַתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר וְלֹא תָּתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם וְגם אָסוּר לְהִסְתַּכֵּל בִּפְנוּיָה מִדִּבְרֵי קַבָּלָה, שֶׁנֶּאֱמַר בְּרִית כָּרַתִּי לְעֵינָי וּמָה אֶתְבּוֹנֵן עַל בְּתוּלָה. וְכָל הַמִּסְתַּכֵּל בְּאֵשֶׁת אִישׁ מַכְשִׁיל וּמַכְחִישׁ כֹּח יִצְרוֹ הַטּוֹב וְהוֹדוֹ נֶהְפָּךְ עָלָיו לְמַשְׁחִית ח"ו, וְיֵשׁ אִסּוּר נוֹסַף מִן הַתּוֹרָהּ וְהוּא לְהַרְהֵר בְּאִשָּׁה כְּלוֹמַר לַחֲשֹׁב עָלֶיהָ מַחְשָׁבָה שֶׁל תַּאֲוָה וַאֲפִלּוּ היא פְּנוּיָה, וְחָמוּר הִרְהוּר פְּנוּיָה אפילו מִמַגַעָה, שֶׁעַל הַהִרְהוּר עוֹבֵר בְּלָאו מִן הַתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר (דְּבָרִים כג י) וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רַע וּפֵרְשׁוּ רַזַ"ל (ע"ז כ:) שֶׁלֹּא יְהַרְהֵר בְּיוֹם וְיָבוֹא לִידֵי טֻמְאָה בְּלַיְלָה עכ"ל (הובא בבית יוסף אבן העזר אות א) על חומר ענין הסתכלות בדברים אסורים, גם כתוב בְּסֵפֶר "קַב הַיָּשָׁר" בְּשֵׁם הָאֲרִ"י ז"ל שיֵשׁ עוֹף הַנִּקְרָא בְּתוֹרָה "רָאָה", וְאָמְרוּ חֲזַ"ל הַפּוֹגֵם בְעֵינָיו וּמִסְתַּכֵּל בְּנָשִׁים עוֹנְשׁוֹ שֶׁיִּתְגַּלְגֵּל בְּעוֹף זֶה מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה וְסוֹבֵל שָׁם צַעַר גָּדוֹל ר"ל. בָּכל רֶגַע שֶׁאָדָם נִכְשָׁל בהֲנָאָה מִמַּרְאָה אִשָּׁה, הוּא עוֹבֵר עַל אִסּוּר מֵהַתּוֹרָה. וְהֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ שֶׁבְּרֶגַע הָרִאשׁוֹן עוֹצֵר אֶת עַצְמוֹ וְלֹא מִסְתַּכֵּל. כתוב בספר החנוך אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִ"לִ שֶׁאָסוּר לְהִסְתַּכֵּל אֲפִלּוּ רק בִשְׂעָרָהּ שֶׁל אִשָּׁה הָאֲסוּרָה לוֹ, וַאֲפִלּוּ לִשְׁמוֹעַ קוֹלָהּ לְכַוָּנָה שֶׁיֵּהָנֶה בָהּ אָסוּר, וַאֲפִלּוּ לְהִסְתַּכֵּל בְּבִגְדֵי צֶבַע שֶׁל אִשָּׁה, כּשֶׁמַּכִּיר הָאִשָּׁה הַלּוֹבֶשֶׁת אוֹתָן אסור, לְפִי שֶׁמִּתּוֹךְ רְאִיַּת הַמַּלְבּוּשׁ יָבוֹא לְהַרְהֵר בָּהּ. וְהִרְחִיקוּ שֶׁלֹּא לִשְׁאֹל בִּשְׁלוֹם אֵשֶׁת אִישׁ כְּלָל, וַאֲפִלּוּ עַל יְדֵי בַעְלָהּ, (קידושין עב. ובתוס' ד"ה אין) לְפִי שֶׁעִנְיָן זֶה קָשֶׁה מְאֹד וְיֵצֶר הָרַע חָזָק בּוֹ, ע"כ צָרִיךְ כָּל אָדָם לְהַרְבּוֹת בִּשְׁמִירָה יתירה, בִּפְרָט בִימינו שֶׁהַיֵּצֶר הָרַע חזק מאוד וְהַפְּרִיצוֹת פּוֹרֶצֶת גְּבוּלוֹת לֹא נִתָּן לָּנוּ אֶלָּא לִבְרֹחַ מּכלִ חֲשָׁשׁ שֶׁל נִסָּיוֹן כֵּיוָן שֶׁהַסַּכָּנָה אוֹרֶבֶת, וְאֵין אפילו אֶחָד שֶׁיָּכֹל לוֹמַר זֶה לֹא יִקְרֵה לִּי, כִּי בְּרִגְעֵי הַנִּסָּיוֹן היצר בוער כאש וכָּל אחד יָכֹל לִפֹּל ברגע אחד ח"ו, כמ"ש חז"ל אין אפוטרופוס לעריות. טָעוּת הִיא לַחְשׁוֹב שֶׁשְּׁמִירַת עֵינַיִים זֶה רַק חוּמְרָא לַאנשי מעשה וחֲסִידִים, אֵלָא יֶשׁ לנו אִיסּוּר מֵהַתּוֹרָה לְהִסְתַּכֵּל עַל נָשִׁים, וּבְכָל מַבָּט בְּאִשָּׁה, בֵּין צְנוּעָה וְכֹל שֶׁכֵּן שֶׁאֵינָהּ צְנוּעָה הכל אסור. יֵשׁ לָדַעַת שאֵין כָּאן חוּמְרָא וְאֵין כָּאן הַגְזָמָה אֵלָא יֵשׁ אִסּוּר מַמָּשׁ, וזֶהוּ מעִקָּר דִּין הַתּוֹרָה שֶאָסוּר לְהִסְתַּכֵּל עַל נָשִׁים. יש חוֹשְׁבִים שֶׁמצות שמירת עינים רַק לְקִיצוֹנִים, אֲבָל הָאֱמֶת שהִיא אחד מתרי"ג מצות, וכּל אָדָם מְחוּיָּיב עַל פִּי הַתּוֹרָה לִשְׁמוֹר עַל עֵינָיו ולהתייגע שלֹא לְהִסְתַּכֵּל בדברים אסורים, קיום מצות שְׁמִירַת עֵינַיִם אינה דרגות רַק לצדיקים לרבנים לגדולי הדור לחכמים וְאַדְמוֹ"רִים וכו', וכְּשם שֶׁנִזְהַרים שֶׁלֹּא לאכול מַאַכְלֵי אִסּוּר, וּמַקְפִּידים לִשְׁמֹר הַשַּׁבָּת, וְלָצוּם בְּיוֹם כִּפּוּר, ומֵנִיחים תְּפִלִּין, ולובשים ציצית, וּשְׁאָר מִצְווֹת הַתּוֹרָה, כָּךְ צָרִיךְ לְהִזָּהֵר בִּרְאִיוֹת אֲסוּרוֹת, ובפרט בנשים שֶׁאֵינָן צְנועות, ומצוה זו נוהגת בכל עת בכל מקום וזמן, כגון בַּבַּיִת, בָרְחוֹב, בשמחות, בבית הכנסת, בית אבל ר"ל וכו' אסור לאדם לוֹמַר עַל אִיסּוּר זֶה אֲנִי מַקְפִּיד, וְעַל אִסּוּר זֶה אֲנִי מְקיל, הֲרֵי כָּל הָאִיסּוּרִים נִתְּנוּ לנו בהר סיני וְאֵין לָּנוּ רְשׁוּת להקל בהן, כּל המצות חייבים לקיים בשלימות. כמ"ש רבינו יונה (בשער ראשון אות ו) כֹּל שׁאֵינוֹ נִזְהָר מֵחֵטְא מְסֻיָּם בְּאֹפֶן קָבוּעַ וּמְוַתֵּר עַל הָאִסּוּר וְאֵינוֹ מְקַבֵּל עַל נַפְשׁוֹ לְהִשָּׁמֵר מִמֶּנּוּ, גַּם אִם הוּא מֵהָעֲוֹנוֹת הַקַּלִּים, אַעַ"פִּ שֶׁהוּא נִזְהָר מִכָּל הָעֲבֵרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, קְרָאוּהוּ חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל מוּמָר לְדָבָר אֶחָד, וְאֶת פּוֹשְׁעִים נִמְנָה, וְגָדוֹל עֲוֹנוֹ מִנְּשׂא. כל הָעוֹלָם הַזֶּה הוּא "עוֹלָם שֶׁל נִסְּיוֹנוֹת" וְהָרְחוֹב מָלֵא פִּיתּוּיִים וְקָשֶׁה לַעֲמֹד כְּנֶגְדָּם, בכל זאת אָנוּ חַיָּיבִים לַעֲמוֹד בְּנִסָּיוֹן, וְלֹא לְהִשָּׁבֵר מִנְּפִילוֹת. עוד צָרִיךְ לָדַעַת שהַקּוֹשִׁי הוּא אך ורק בָּרְגָעִים הָרִאשׁוֹנִים, בִּרְגָעִים שמִתְקַיֶּמֶת מִלְחָמָה פְּנִימִית לְהִסְתַּכֵּל אוֹ לֹא לְהִסְתַּכֵּל לַחְטוֹא אוֹ לְא, דַרְכּוֹ שֶׁל הַיֵּצֶר לְפַתּוֹת רַק לְהָצִיץ, לַחֲטֹא מְעַט וְאַחַר כָּךְ מְפַתֶּה לַחֲטֹא הַרְבֵּה... וזה רק כשלֹּא מִתְּאַפְּקִים, וּמִסְתַּכְּלִים אֲפִלּוּ לִשְׁנִיָּה אַחַת, הַיֵּצֶר תּוֹפֵס אוֹתו וּמוֹשֵׁךְ אותו לְהִסְתַּכֵּל עוֹד וְעוֹד מִבְּלִי רָצוֹן לְהַפְסִיק ח"ו, כַּאַשֶׁר נִתְקַל בְּראִיה אֲסוּרָה וּמִתּוֹךְ סַקְרָנוּת הוא ממשיך להסְתַּכֵּל, הֲרֵי זוֹ הוֹכָחָה בְּרוּרָה שֶׁהוּא נָגוּעַ בַּחוֹלִי שֶׁל "לִרְאוֹת". כשהוּא לֹא חוֹשֵׁב לְהוֹרִיד אֵת הַמַּבָּט (עיניו) מִיָּד, וזה סִימָן שֶׁהוּא לֹא מֵבִין אֵת הַמַּשְׁמָעוּת שֶׁל חומר הענין של רְאִיָּה אֲסוּרָה, אִם הוּא עוֹבֵר בִּרְחוֹב וְעוֹבֶרֶת לְפָנָיו אִשָּׁה וְאֲפִילּוּ הַצְנוּעָה בְּיוֹתֵר וּמִתּוֹךְ סַקְרָנוּת מִסְתַּכֵּל וממשיך... זֶה סִימָן שֶׁהוּא לֹא שׁוֹמֵר עַל הָעֵינַיִם, וּכְשֶׁהַמַּצָּב כָּךְ, זֶה אוֹמֶר לו שֶׁהוא צָּרִיךְ לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה מִיָּדִ, ולְהַפְסִיק לְהִסְתַּכֵּל עַל כָּל דְּמוּת אפילו במרחק שֶׁמֵּעֵבֶר לַכְּבִישׁ-לרחוב, ולִהְיוֹת אָדָם הַשּׁוֹמֵר עַל הָעֵינַיִם ולֹא מִסְתַּכֵּל עַל דברים אסורים כְּלָל כְּפִי שֶׁנִּפְסַק בְּדִבְרֵי חֲזַ"ל. אדם הממשיך לִהסְתַּכֵּל עַל דברים האסורים, אֵין לוֹ שַׁלְוַת הנֶפֶשׁ, וְלֹא שִׂמְחת החיים, וְחָסֵר לוֹ הַשָּׁלוֹם בַּבָּיִת. כל אָדָם יָכֹל לְנַסּוֹת אֶת עַצְמוֹ ויראה שֶׁלְּאַחַר שֶׁהוּא פָגַם בְּעֵינַיִם ח"ו, יַבְחִין שֶׁכְּבַר בְּשָׁעוֹת הַקְּרוֹבוֹת הוּא לא מרגיש שמחת החיים, וְיָרִיב עִם אִשְׁתּוֹ אוֹ סְבִיבָתוֹ, אבל הֶחָכָם שכְּבָר בְּרֶגַע הָרִאשׁוֹן עוֹצֵר אֶת עַצְמוֹ וְלֹא מִסְתַּכֵּל, מיד מרויח נחת וְשמחה וְעלי'ה. הַהַשְׁפָּעָה שֶׁל מַרְאֵה אָסוּרה גורם פגם בנפשינו, ואֲפִילּוּ כְּשֶׁמִּסְתַּכֵּל עַל סתם אִשָּׁה כגון שֶׁכינו או בחנות או בשמחות, או אפ' באלבום-תמונות שמופיעות שם נשים, וכדומה, מִלְּבַד שֶׁהוּא עוֹבֵר עָל אִסּוּר שֶׁל 'לֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם' (אֲפִילּוּ כשֶׁהִיא צְנוּעָה) הוּא גּוֹרֵם לְנַפְשׁוֹ נֵזֶק רוּחָנִי, יש השפעה רע מכָּל פְּגִיעָה בִּרְאִיוֹת אֲסוּרוֹת שמְקַלקלֶת הַנְּשָׁמָה, ויכול לגרום עצבות לעצמו ח"ו, וּכְשֶׁיּוֹדְעִים אֶת הַדרך שֶׁל הַיֵּצֶר ומַצְלִיחִים לְהִתְאַפֵּק וְלֹא לְהִסְתַּכֵּל ונלְחמים כְּנֶגְדּוֹ כְּבָר בָּרֶגַע הַרִאשׁוֹן, אָז הַהֶמְשֵׁךְ הרבה יוֹתֵר קַל, בסיוע מהשמים מִדָּה כְנֶגֶד מִדָּה. ואז מנצחים אותו, וְכָךְ לא יהא לו הָרָצוֹן לְהַמְשִׁיךְ לַחְטוֹא. וכשמתחברים לצד הטוב, ומתגברים ומנצחים זוכים לקדושה ו'לשמחה רבה' בכפל כפלים! אמרו חז"ל ´"והתקדשתם והייתם קדושים" אדם מקדש עצמו מעט מקדשים אותו הרבה. "הבא ליטהר- מסייעין אותו". אָדָם ההוֹלֵךְ בְּדַרְכּוֹ וּפִתְאוֹם מוֹפִיעָה מוּלוֹ מראה שֶׁאֵינָהּ כ"כ צְנוּעָה, ומיד מִתְנַהֶלֶת בְּתוֹכוֹ מִלְחֶמֶת יְצָרִים לְהִסְתַּכֵּל אוֹ לֹא לְהִסְתַּכֵּל, ומיד הוּא מַחְלִיט לְסוֹבֵב אֵת הָרֹאשׁ עַד שֶׁהִיא תַּעֲבוֹר, וּכְשֶׁהוּא מְסוֹבֵב אֵת הָרֹאשׁ, הוּא פתאום שוב רוֹאֶה נָשִׁים נוֹסָפוֹת מְהַלְּכוֹת מִמּוּל, וְרוֹצֶה לִשְׁמוֹר עַל עַצְמוֹ, וְמיד מַחְלִיט לְהִסְתַּכֵּל רַק עַל הָאָרֶץ, אֲך גַּם שָׁם הוּא מוֹצֵא רגלי אשה-פרוצה וכדומה, אע"פ כן הוא נחשב בשמים לאדם כשר, משום שכָּל מִי שֶׁמְּנַסֶּה בכל כוחו להתחזק ולִשְׁמוֹר עַל הָעֵינַיִם יכול ליתְקַל בִּמְצִיאוּת כָּזוֹ, אבל "אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו" (ע"ז ג' א) ובמד״ר (שמוח פ' ל״ד) אין הקב"ה בא בטרחות עם בריותיו. הקב"ה לא חושב שאנחנו מלאכים, מלאכים יש לו בשמיים, אנחנו בני האדם לא מלאכים, והוא לא מצפה שנחיה כמלאכים, אלא הוא מצפה שננסה להתקרב אליו "בכל כוחינו". וזה אפילו בְּיָמֵינוּ שֶיֵשׁ קֹשִׁי רַב לִשְׁמוֹר עַל הָעֵינַיִם, אם כָל זֹּה חייבים להתְאַמּץ ולהילחם בכל כוחנו לִשְׁמֹר על העינים. דוקא בנו יש הכח החזק לקיים המצות מפני כח המס״נ שיש בנו!! ואחר המסירת נפש בוודאי יזכה למתנה מתוקה מהשמים, להיות אָדָם חזק נגד יצרו, שֶׁמַּחֲזִיק מַעֲמָד בְּכָל הַמַּצָּבִים וְשׁוֹמֵר עַל הָעֵינַיִים עַל כָּל הַנִּסְּיוֹנוֹת שֶׁמּוּלוֹ, ונֶחְשָׁב לְצַדִּיק גָּדוֹל, וְיֵשׁ לוֹ מַעֲמָד גָּדוֹל בְּיוֹתֵר אֵצֶל ד' ית'. ידוע מצדיקים שבִרְגָעִים אֵלּוּ שמתגבר הוּא יָכֹל לְהִתְפַּלֵּל וְלִזְכּוֹת לִישׁוּעָות גְּדוֹלָות! ממש. אֵין רְצֹון ד' ית' לְהַכְבִיד ולְהַקְשֹות עַל הָּאדָּם וְלַהֲפֹךְ אֶת חַיָּיו לְבִלְתִי נִסְבָּלִים. אדְרַבָּה וְַאדְרַבָּה, הַקָּבָּ"ה מֹורֶה לָּאדָּם לָּלֶכֶת בְדַרְכֹו שֶל עֹולָּם וְלִנְהֹג כְמִנְהַגהָּ, לֹא לִפְרֹש וְלֹא לְהַזִהיר עַצְמֹו מֵאֲכִילָּה ושְתִיָּה ומִשְָאר דַרְכֵי הָּעֹולָּם, אֶלָּא שֶעָלָּיו לַעֲשֹות זֹאת עַל פִי חוקי מִצְוֹות הַתֹורָּה. כשעוֹבְרִים כָל מיני נִסְּיוֹנוֹת, ובפרט בשְׁמִירַת עֵינַיִם, ומְנַסִּים לִשְׁמֹר וח"ו נִכְשָׁלִים, וְשׁוּב מְנַסִּים וְנִכְשָׁלִים ח"ו, אֵין זוֹ שום סִבָּה כלל וכלל לְהִתְיָאֵשׁ. וכמובן שצריכים להתחרט ולהמשיך המלחמה עד שמנצחים, וּכפי שכְבָר אָמָר הֶחָכָם, הָעִקָּר לֹא לְהִתְיָאֵשׁ מִנִּסְּיוֹנוֹת כְּושְׁלִות, אֲפִלּוּ שֶׁנִּכְשַׁלְנוּ וּפָגַמְנוּ ח"ו, אִם יש תְּחוּשָׁה שֶׁל "אוֹי מָה עָשִׂיתִי" והִרְהוּרֵי חֲרָטָה, זֶהוּ סִימָן שֶׁהוּא בדֶּרֶךְ הנְכוֹנָה, כֵּיוָן שֶׁכָּל שֶׁיֵּשׁ חֲרָטָה לַחֵטְא אֶפְשָׁר לו לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה שלמה, אֲפִילּוּ שֶׁהַכִּשְׁלוֹנוֹת רַבִּים עַל הַנִּצְּחוֹנוֹת ח"ו שׁוּב גם אֶפְשָׁר לְהַתְחִיל ולהצליח. מְסֻפָּר עַל תַּלְמִיד שֶׁהִגִּיעַ לִשְׁאוֹל אֶת רבו: (מצדיקי הדור) רַבִּי אנִי נִכְשָׁלתי הַרְבֵּה בשמירת עינים, שָׁאַל אוֹתוֹ הָרָב הַאִם יֶשׁ מִקְרִים שֶׁאַתָּה מְנַצֵּח, אָמָר לּוֹ הַתַּלְמִיד, רַבִּי, אָנִי נִכְשָׁל הַרְבֵּה וְנִצְחוֹנוֹתָּי מוּעָטִים, עֲנָה לּוֹ הָרָב בִּזְכוּת נִצְּחוֹנוֹת מֵעַטִים אֶפְשָׁר לְנָצֵחַ לְתָמִיד, רַק תַּמְשִׁיךְ לְהִשְׁתַּדֵּל לְנַצֵחַ, אֵין אָנוּ מְצֻוִּים לְנָצֵחַ, אָנוּ מְצֻוִּים לְהִלָּחֶם עִם הַיֵּצֶר עָל מְנָת לְנָצֵחַ, אבל הַנִּצָּחוֹן תָּלוּי בְּסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא מְיֻחֶדֶת שֶׁלּא כָּל אֶחָד זוֹכֶה בָהּ "מיד", וכְּדֵי להצליח ולֹא לְהִכָּשֵׁל, ולקבל הס"ד הזאת, צָרִיךְ לַעֲמוֹד עַל הַמִּשְׁמָר בלי הפסק, ולהתפלל מעומק הלב, להתעורר לעמוד ולהתחנן לפני שוכן מרומים שירחם ויחוס על נפשנו. וְלֹא לִחְיוֹת בַּתְּחוּשָׁה שֶׁל "אֲנִי כבר בְּסֵדֶר", אֵלָא לָדַעַת שֶׁתָּמִיד יֵשׁ אֶפְשָׁרוּת שֶׁל כִּשָּׁלוֹן וּנְפִילָה ח"ו. מש"ה אסור להכניס עצמו לשום מצב של ניסיון שֶׁשָּׂם יֵשׁ אפילו סִכּוּי קטן שׁיוכל להֶיכָּשׁל בנִסָּיוֹן, כמ"ש חז"ל אין אפוטרופוס לעריות (חולין דף י"א) וְאַל תַּאֲמֵן בְּעַצְמָךְ עַד יוֹם מוֹתָךְ. (אבות ב) להשיג הקדושה צריך יגיעה רבה. הנה תפִלָּה קצרה: שכִדי לְהִתְפַּלֵּל בכוונה גדולה בכֹּל יוֹם לְהִתְחַנֵּן לָּד' (אפי' כמה פעמים ביום) מעומק הלב שיעזור לו הקב"ה להצליח, שלא להיכשל ולהשיג הקדושה מלמעלה . אבינו שבשמים זָכֵּני לִשְׁמֹר עַל עֵינַי לְבַל אֶרְאֶה מַרְאוֹת זָרִים ואסורות שֶׁל דְּבָרִים שֶׁלֹּא כִּרְצוֹנְךָ כִּי בְּלִי עֶזְרָתך מִן השָּׁמַיִם אִי אֶפְשָׁר לי לְהַצְלִיחַ. וְשלֹא אֶרְאֶה וְלֹא אֶשְׁמַע דָּבָר שֶׁאֵינוֹ הָגוּן אֲפִלּוּ בְּשׁוֹגֵג וּבְלִי כַּוָּנָה, וְיִהְיוּ עֵינָי וְאָזְנַי מְקֻדָּשׁוֹת רוֹאוֹת וְשׁוֹמְעוֹת רַק דָּבָר מִצְוָה ולא שום דבר אחר, וּמָה שֶׁרָאִיתִי או שָׁמַעְתִּי שֶׁלֹּא כִּרְצוֹנְךָ עֲשֵׂה נָא שֶׁיִּהְיוּ נִשְׁכָּחִים מִמֶּנִי לגמרי במהרה. חז"ל אומרים: הָרוֹאֶה דָּבָר עֶרְוָה לְפָנָיו וְאֵינוֹ זַן אֶת עֵינָיו מִמֶּנוּ "זוֹכֶה וְרוֹאֶה פְּנֵי שְׁכִינָה". (דרך אֶרֶץ זוּטָא) כל זה כתבנו בכדי לעורר עם ישראל הנמצאים בכל מקום שהם, להוסיף בתורה בתפילות בתחנונים ובמצות, ובדקדוק המצות, בהשתוקקות ובציפיה, להביא לרגע הגדול ולהתכונן כיאה וכראוי לקראת ביאת משיח צדקנו שיגאלנו גאולת עולם אמן ואמן! יה"ר מלפני אבינו שבשמים שלא תצא תקלה על ידינו כלל וכלל ושנזכה לשמירת עינים אמיתים כל ימי חיינו באמת ובתמים בתוך שאר כלל ישראל. * * * * * קדושת עם ישראל, היא יסוד היסודות של כל הבריאה כמ"ש (פ' תרומה פ' כה) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, ורש"י ז"ל מפרש ועשו לשמי בית קדושה. חז"ל דורשים על הפסוק הזה, ושכנתי בתוכה לא נאמר, אלא בתוכם, בלב של כל אחד ואחד. שכל לב יהודי תמיד יהיה מלא בקדושה וטהרה, דהיינו לפרוש מהתאוות, להתחזק: בשמירת המחשבה בשמירת עיניים בשמירת הברית ללמוד ולהתפלל בכוונה ולהדר בצניעות וכו'. כתוב במסילת ישרים (פ"א) כשהאדם מתעלה, [ברוחניות] העולם מתעלה עמו. וע"י מעשינו הטובים אנחנו גורמים שהקב"ה ישכון בייחד אתנו בעולם הזה השפל החומרי. וכך בונים "הבית של קדושה" ע"פ המעשים טובים שלנו, על ידי כבישת היצר, ע"י לימוד התורה, ע"י התבודדות, ע"י דקדוק המצות, ע"י חסדים וכו'. תכלית יצירת העולם היא שיהא לקב"ה דירה בתחתונים, כלשון חז"ל: הקב"ה ברוך הוא "נתאוה" שיהיה לו דירה דווקא בתחתונים, אצל אנשים פשוטים כמונו, שיש להם יצר הרע, ובפרט היצר הרע הידוע שמנסה להכשיל אותנו לדברים של היפך הקדושה, ובכל זאת אנחנו מתגברים עליו, וחיים, חיים של קדושה וטהרה, דבר כזה יש רק בעולם המגושם הזה. וכשאנחנו מתגברים ומצליחים לנצח המלחמה הגדולה, ולחיות חיי צניעות, חיי קדושה וטהרה, זה השמחה הכי גדולה לקב"ה. מסופר על הגר"א מווילנא זצ"ל שכל פעם שהיה צריך לצאת לרחוב הוא למד 13 פעמים איזה פרק ממסילת ישרים, כדי שלא יכשל ברחוב במראה אסורה. ובספרו אבן שלמה (פ' כא) כותב: הקדושה צריך "יגיעה רבה" להשיגה! מסופר על הרבי מלובלין זצ"ל שהיה תלמידו של ר' אלימלך מלוזנסק זצ"ל, פעם אחת נכנס הרבי מלובלין לרבו ר' אלימלך וראה רבו יושב ומתאנח וגונח, והי' מאוד בצער, ונתבהל מצער רבו, דבר שאף פעם לא ראה אצל רבו, ושאלו ילמדנו רבינו, מה זה ועל מה זה מצטער רבינו? השיב לו, איך לא אצטער ולא אדאג אחרי שבאה עבירה לידי? אחרי ששמע המילים האלו יוצא מפי הק' של רבו, הוא השתוקק לדעת על איזה עבירה מדובר? והשיב לו ר' אלימלך בשברון רוח, שנכשל והפסיק בדיבור באמצע התפלה "בשיחת חולין", אחרי שכבר התחיל הודו (נוסח ספרד) מתי זה היה? כשבאתה אשה לפניו ובכתה במר נפשה כי בתה מקשה לילד, והפסיק באמצע הודו לשאול אותה מה שמה ושם בתה היולדת, כדי שיוכל להתפלל עליה, רק זה היה כל הפסק בדיבור בשעת התפלה (בשעת הודו). ועל זה הצטער מאוד ר' אלימלך ומתאנח וגונח. (הלואי אצלנו רק עבירות כאלו) אז רצה להרגיע את רבו, והרבי מלובלין שאל אותו: הלוא מדובר כאן בפיקוח נפש ממש, ואז הלא הכל נדחה? וחשב שירגיעו בכך, אבל ר' אלימלך לא קבל דבריו ולא נתקררה דעתו. שוב אמר לו הרבי מלובלין: שבאמצע הודו הרי מותר ע"פ דין להפסיק, מפני שזה לפני ברוך שאמר, אמר לו ר' אלימלך אע"פ כן הוא עבירה, יען כי ע"פ נוסח אשכנז בהודו אסור להפסיק, וסוף כל סוף ר' אלימלך לא קיבל שום תנחומין מתלמדו, והצטער על זה מאוד, ואמר איך יתכן שיצא מתחת ידו מכשול גדול כזה באמצע התפלה? ואמר "הלואי שיקבלו תשובתו בשמים על חטא זה" הרבי מלובלין אמר לתלמידיו: שצריכים ללמוד מזה, איך להיות ירא חטא ולדאוג ולהצטער אפ' על נדנוד עבירה ח"ו, וצריך לשוב עליה בתשובה שלמה לפניו יתברך שמו. (אוהל אלימלך סי' רצ"ד)