אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום

הרב, אני מרגיש דתי לייט, מה לעשות?

גולש מתלונן: "אני מרגיש לייט, שה' לא איתי כבר, עושה דברים כי התרגלתי בלי להתכוון... בא לי להקיא מעצמי. מהריק. מהטלויזיה כל יום." הרב ברוך אפרתי משיב

הרב, אני מרגיש דתי לייט, מה לעשות?
  למצולם אין קשר לכתבה (אילוסטרציה פלאש90)

איך כתוב טמא בתורה?

שאלה

מדוע הגמרא אומרת שעקמה התורה כמה אותיות שלא להוציא דבר מגונה ("חיה לא טהורה במקום חיה טמאה"), אצל נח, הרי בשאר המקומות בתורה כמו בפרשה האחרונה, יש את המילה "טמאה" ולא תמיד כתוב "איננה טהורה"?

תשובה

כשמדובר על הלכה לא עושים שינויים, אלא כותבים כפי המציאות הברורה, דהיינו חיה טמאה האסורה, או טהורה המותרת לאכילה. אך בסיפורי התורה על נח, שאינם הלכה למעשה אלא נועדו לספר על הנהגת ד' בעולם, התורה מחנכת אותנו שלא לומר מילים לא נאות כשאין צורך.

איך ר' מאיר לא ידע את מה שברוריה ידעה?

שאלה

"הנהו בריוני דהוו בשבבותיה דרבי מאיר והוו קא מצערו ליה טובא הוה קא בעי רבי מאיר רחמי עלויהו כי היכי דלימותו אמרה ליה ברוריא דביתהו מאי דעתך משום דכתיב יתמו חטאים מי כתיב חוטאים חטאים כתיב ועוד שפיל לסיפיה דקרא ורשעים עוד אינם כיון דיתמו חטאים ורשעים עוד אינם אלא בעי רחמי עלויהו דלהדרו בתשובה ורשעים עוד אינם בעא רחמי עלויהו והדרו בתשובה"

שלום הרב, איך יתכן שרבי מאיר לא ידע מה שברוריה ידעה, שלא מתפללים על החוטאים שימותו אלא שיחזרו בתשובה?

תשובה

אין כוונת ברוריה שאין מתפללים על מות הרשעים, שכן ספר תהילים מלא מכך. כוונתה שאם מדובר על רשעים על דרך המקרה, שהם בריונים ולא כאלו שיסודם רישעות, עליהם ראוי להתפלל שישובו, ולא שימותו. אולם על רשעים מיסודם אפשר להתפלל שימותו. יתמו חטאים, עם דגש בט', דהיינו בעלי מקצוע של חטא. אך לא יתמו חוטאים, שהם על דרך המקרה. ור"מ כשראה את הנהו בריוני לא ראה בהם בריונים על דרך המקרה אלא בעלי רשע מיסודם, וברוריה הצדקת הסבה תשומת ליבו לכך שהדבר אינו עצמי להם אלא חיצוני.

תפילין במשך היום

שאלה

לכבוד הרב שלום, האם יש עניין ללכת עם תפילין כל היום או שזה שחץ גאווה? ברור לי שילדים לא יכולים ללכת עם תפילין, וגם לא בחורים בשיעורים נמוכים. אבל נגיד אברך בישיבה, למה שלא יניח תפילין אם אני רוצה מאד בכך?

תשובה

אמנם השו"ע כתב שנהגו להמנע מצד הנקיות, ועוד, שיש לחשוש לגאווה בכך. אך ר"ח (בספר כתר ראש) הביא בשם הגר"א שאין לחשוש ליוהרא בימינו אם אדם מתנהג באופן כללי כנורמאלי ואינו פורש מאד מהציבור, גם אם עושה מצוות לא רגילות. ובלבד שאכן הגוף נקי והמחשבות טהורות. ונראה שבעבר דרכי הניקוי היו לא שלמים ולכן היה חשש לכך, אך בימינו יש יותר נקיות הגוף ויש יותר סברא להניח ברצף. יש חשיבות רבה מאד ללכת עם תפילין כל היום, וכך נהג גם הרב זצ"ל כשיכל, וכן משמע גם משמונה קבצים בכמה מקומות על המדרגה הגבוה של מי שמשתוקקים לכך, ופשוט מהגמ' שהלכו עם תפילין כל ימיהם, כולל בעסקים ובמלחמות וכו'.

ערך המצווה הזו, חוץ מעצם כוחה שהתפילין הן הסוללות לנשמה הישראלית (ג' באלול), שהיא גם מדגישה לנו את הזהות האלהית הנטועה בישראל, העקודים בד' בידיהם, בליבם ובראשם בכל רגע ורגע, והכל מגיע מתוך אות הקודש.

מובטח לנו מהגמ' במנחות (וכן פסק הרמב"ם סוף הלכ' תפילין) שכל הרגיל בתפילין מאריך ימים, אשריך אם תעשה כך, ובלבד שהכל לשם שמים ושהדבר אינו מפריע לאשתך או ללימוד.

אני מרגיש לייט

שאלה

הרב, אני פונה אליך לאחר שאני מנסה לצאת מהמצב שבו כל יום שלי מתחיל ונגמר בתחושה שראיתי אינטרנט וגלשתי בפלאפון בזמן הפנוי, ואין לי זמן לשום דבר אחר.

אני מרגיש לייט, שה' לא איתי כבר, עושה דברים כי התרגלתי בלי להתכוון. אבל באמת אני כן רוצה, ואני כן מאמין, אבל אני עייף, והמקום שבו אני גר מושך אותי לבזבז את הזמן ולהתעסק עם שטויות. בשבת אני לא לומד, קורא עלונים במקרה הטוב (ומוצש במקרה הרע…), ישן חצי שבת, ואפילו עם אישתי בקושי מדבר חוץ מדברים שטותיים ובדיחות וכאלה. גם המצב האינטימי שלנו לא קדוש ואני לא ירחיב.

כשאני עושה את זה, את ההנאות האלה, זה נותן דרייב אבל אחר כך בא לי להקיא מעצמי. מהריק. מהטלויזיה כל יום. מהאינטרנט הבלתי פוסק בעבודה ובבית ובכל מקום. בבית הכנסת אני מגיע ושומע רבנים שמשעשעים אותי עם דברי תורה, אבל לא מקדמים אותי. מוותרים לי, הרב שלנו רק מחמיא לי אבל אני מרגיש שמגיע לי אוי כזו סטירה, ואין מי שיתן לי. כאילו בציונות הדתית אתה שומע רק מחמאות ומה מותר אבל בלי מעצורים וזה מדרדר אותי ואת אישתי, ואת החבורה שאנחנו איתם.

אישתי מרגישה כמוני, ואפילו יותר גרוע, דיברנו בשבת על מה שפעם היה, לפני שנים שהכרנו אנשים שלומדים תורה וישיבות, ושנינו גם למדנו במקומות כאלה.

ועכשיו מה קורה לי? איך אני יוצא מזה? זה כבר גרוע יותר ויותר.

תשובה

שלום

אתה מתאר את המאבק בין הנשמה שלך לתרבות ההלניסטית שסביבך.

עליך להכריע מי אתה, ולעמוד מאחורי ההחלטה הזו.

אתה איש קודש, הרשב"א והרמח"ל של דורנו. כל זאת, אם רק תרצה, אם רק תצליח לצאת מהלפיתה של התרבות הזו. אולם אתה צריך לרצות, ולהיות מוכן להקריב את ההנאה הרגעית המדומה של התרבות הנוכחית.

כיצד נגאלים מתהום ההליניזם? ע"י תורה. בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין. התורה היא התחליף לתרבות הזו. כרגע אתה כנוע לעצמך ולתאוותיך, יש בך גאוה, האדם במרכז ולא רבש"ע. אתה עסוק במימוש עצמי חיצוני במקום בעבודת ד' שהוא יסוד החיים שלנו.

התרבות הנוכחית הדתית מלטפת אותך, מלפפת אותך, מתירה לך, משאירה אותך בטומאתך תוך תחושת פולקלור דתי. זו החנפת הארץ. ואתה מצידך אחוז בה, יונק ממנה, ומעניק לה כח להישאר וותרנית וקצוצת כנפיים. אך אתה יודע שאתה בנו של ד', ושאתה יכול להתמודד עם התרבות הזו ועם תורתה המדומה.

תצטרף לשיעור תורה מעמיק יותר, תמצא חברותא שיגרום לך להתאמץ. התגבר כארי וצא מזה. תשליך את האלילים ופנה לאלהי האמת, הדורש, המעמיד בפניך קוים אדומים וגבולות, יעדים, שינזוף בך כשתחצה אותם ויחבק אותך כשתתאמץ ותעמיק. תדבוק בתורתו, בשו"ע ובמוסר.

בשבת אל תקרא עלונים וכד', זה ביטול זמן והבל המוני. עסוק בתוה"ק, תקיף מסכתות, תלמד מוסר ואמונה, תהיה איש קדוש כפי שאתה יודע שאתה באמת.

היסוד לשינוי האמיתי הוא משולש-

שינוי החברה סביבך, כך שתמצא יראי ד' באמת שיוכלו לסייע לך ולתמוך באישיותך ובאשתך, זה כולל גם החלפת הרועים הרוחניים שאתה קשור אליהם, שאינם מקדמים אותך אלא מעמיקים את הבור בו אתה שרוי.

שינוי בצדדים החיצוניים כגון הוצאת מכשיר הכבלים וטלויזיה וכד', צמצום הנאות החיים של המותרות בבית, התרגלות לחיי רוח שהחומר אינו מרכזם, כולל צום לאחר עבירות, חזרה בתשובה מעומק הלב והשכל, הסתפקות במועט, מעבר לבגדים פשוטים וזולים וכו'. כמובן בתיאום עם אשתך ובמסע הדדי.

שינוי פנימי תודעתי חד משמעי, הנובע מהעמקה באמונה- הבהרת הזהות שלך לאיש קודש, ועזיבת הזהות הקודמת של האדם החלש והמדומה. תפילה מעומק הלב לד' דתפתח ליבאי באורייתך, בבכי ובשמחה, שוב ושוב עד שתענה משמים.

חזק ואמץ גיבור החיל, אני איתך. אל תוותר, אתה תצליח.

בהצלחה

כיסוח דשא בשמיטה

שאלה

האם מותר לכסח דשא בשמיטה? למה בחלק מהמקומות כתוב מותר בלי בעיה ובחלק כתוב שאסור (למשל בספר השמיטה של הרב טיקוצ'ינסקי)?

תשובה

השאלה היא האם כיסוח דשא דומה למזנב בגפנים שקיימ"ל כר"ע שמותר, או שזה דומה יותר למכסח אורז, שקיימ"ל כר"ש שאסור. והעיקר למעשה שמותר, משום שזה ממש כמו המזנב בגפנים שאינו מתכוון עבור הצמחה, ואינו דומה למכסח אורז ששם עושה כן על מנת שיגדל יותר. ויש עוד כמה צדדים להקל, שהוא לאקומי אילנא כדי שלא ימות, וגם שלא יגיעו נחשים בין הגבעולים. ובפשטות לא אמרינן פסיק רישיה בשמיטה (אם ניכר שאינך מתכוון למטרת המלאכה האסורה) ולכן גם אם ודאי יצמח יותר יש להקל. ולכתחילה תעשה שינוי מסויים כגון לא לכסח הכל באותו גובה וכד'.

נושא לשיעור בפילוסופיה

שאלה

אני מעביר שיעור שנתי, של קבע, לבעלי בתים אקדמאים, ורציתי המלצה מהרב מה ללמד בתחום הפלוסופיה של המוסר מול המוסר של התורה. נושא בעיקר, את התוכן אני אחפש.

תשובה

תוכל להתחיל בהשוואה בין תשעה עשר החוקים הטבעיים שמונה תומס הובס בלויתן פרק טו, ולהשוות אותם עם החוק התורני. זאת לאחר ההבחנה שהשוני אינו רק בתוכן, אלא בעיקר במבוא, דהיינו מהו מקור הסמכות של החוק הטבעי, ומהו המושג טבע עצמו ביחס לאדם המאמין.

החזרת גזילה

שאלה

כשלמדתי בישיבה תיכונית גזלתי ספרים מאיזה ישיבה גבוהה שהייתי בה בשבו"ש, אבל אני לא זוכר מהי הישיבה. מה לעשות כדי לחזור בתשובה?

תשובה

בפוסקים מובא שיש לתרום לצרכי רבים. וכמו כן תתפלל בקביעות על צרכי הרבים ועל העשוקים בכל העולם, שיש בזה כפרה על הגוזל ואינו יודע ממי גזל (ערפלי טוהר צ).

==

שאלות לרב ברוך אפרתי ניתן להפנות דרך כתובת הדוא"ל  befrati@gmail.com

תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
3 תגובות - 3 דיונים מיין לפי
1
תענוג. תודה.
יוסף | 28-08-2014 15:27
יוסף
2
לדתי לייט. תגובה מחוזר בתשובה.
יניב | 28-08-2014 16:59
לדתי לייט. קראתי את מכתבך ורציתי להגיב. אני חוזר בתשובה כ – 6 שנים בערך. לגבי מה שכתבת. נשמע שאתה כמעט על סף לחזור בשאלה. נשארו לך אומנם כמה גינונים ומינהגים אבל בלי נשמה ובלי כוונה. אבל החדשות הטובות הם, שלפי דבריך נשמע הגעת למצב של רוויה, שאתה כבר לא יכול עוד, ורוצה לחזור בתשובה, אבל אולי ממקום עמוק ואמיתי יותר. ממקום עם נשמה. ולכן גם זו לטובה...אמנם נולדת דתי אבל זה לא אומר שאתה לא צריך לחזור בתשובה, ואולי אתה גם כן "תינוק שנשבה" בדיוק כמו שאני הייתי (כשהייתי חילוני) ואולי יותר גרוע. לא כל חינוך דתי הוא נכון, עם עומק , עם נשמה עם יראת חטא (בדיוק כפי שכתבת לגבי הרבנים ש"מלטפים" אותך). וחינוך דתי לא נכון, או לייטי, זה במידה מסויימת אולי יותר גרוע מחילונות, כי בחילונות – ברגע שאדם מתעורר בתשובה הוא מיד מבין שהוא צריך לעשות מהפך בחייו. לעומת זאת בדתיות לייטית יש סכנה של לפסוח על שני הסעיפים. יש סכנה של מצפון שיקרי שמרגיע ומרמה ש"אני בסך הכל בסדר. שומר שבת , כשרות, לא כזה נורא... " וככה לאט לאט נרדמים בשמירה. ולכן זה יותר קשה. העצה הכי טובה עבורך לדעתי זה להגדיר את עצמך כחוזר בתשובה. לא לנסות לחזור המצב שהיה בעבר, כי יכול להיות שאתה צריך לעבור פאזה. להסכים שאתה לא מבין כלום , לא יודע כלום ומתחיל מאפס. מתחיל לחזור בתשובה מאפס. ככה מתוך מדת הענווה יש סיכוי שתגלה דברים חדשים ותגלה את נשמתך הכבויה. לדעתי, כדאי לך להתחיל להסתובב במקומות ובשיעורים של חוזרים בתשובה, שאצלם הכל נעשה עם נשמה, התרגשות והתעוררות, וזה ידביק גם אותך, ואולי תחשף לרבנים חדשים שיגלו לך פנים אחרות שפחות הכרת כמו פנימיות התורה שמושכת רבים היום. שבה נמצא עיקר החיות, וגם בנאדם שמרגיש ריק ומת יכול לחזור לחיים עם לימודי פנימיות. (כמובן שגם תורת הניגלה חשובה). אני אישית משתתף בשיעורים של הרב יובל הכהן אשרוב ומאוד ממליץ. הוא מתאים לכל הזרמים, גם לדתיים וגם לחילונים. נוהרים אליו בהמונים. כמובן שיש עוד אחרים רבים וטובים. אם תרצה לדעת עוד מה האלטרנטיבות תשאיר לי מייל ואנסה לעזור.
3
עד מתי אתם פוסחים על שתי סעיפים
בא נראה שלא תצנזרו | 30-10-2014 21:25