תומר גרינברג, המג"ד האגדי של גדוד 13 בגולני, נפל בקרב בשג'עייה. היום (ג') המשפחה קמה מהשבעה ועלתה על קברו. ישבנו לשוחח עם רחל וולט, חמותו של תומר, אמא של אשירה, לשמוע על תומר האדם ועל הגבורה שלו והרגישות שלו מהיום הראשון למלחמה.

"איבד 41 חיילים בתחילת המלחמה והיה שם בשביל כל המשפחות"

"אנחנו הכרנו את תומר האדם לא תומר הלוחם, בחיים עצמם הוא לא החצין את הקרביות שלו, יום אחד הוא אמר לי "רחל תסתכלי על התכנית פאודה זה מה שאנחנו עושים", הסתכלתי, נדהמתי והבנתי שהם עושים עוד הרבה יותר"

רחל ובעלה הם הורים לשבעה, אשירה היא ביתם השישית, הם מתגוררים בנווה דניאל בגוש עציון ולא זזים מביתם כל השבעה. רחל מספרת על תומר בעיניים נוצצת מאהבה וגאווה, וגם מביעה כאב גדול של אמא שלא יכולה למלא את מקומו של הבעל של ביתה.

מפקד גדוד 13 תומר גרינברג

היא פותחת בתיאור הקשר שהיה לתומר עם משפחות הנופלים "הוא היה נוסע לכל משפחה ומשפחה, תומר איבד 41 לוחמים בתחילת המלחמה והוא היה שם בשבילם, היה אומר לאימו שהוא צריך לקצר את השיחה כי עליו להתקשר לכל האימהות של ההרוגים. כשלא יכל לצאת, אשירה, הלכה במקומו להלוויות, לניחום אבלים ולביקור פצועים היא נסעה לבקר כמה פעמים את הפצועים שלא יחשבו שהיא באה לעשות וי על הביקור, היא ביקרה אותם כי הם חשובים לה וחשובים לתומר. תומר היה מתקשר למשפחות ואומר להם "אני אהיה שם בשבילכם תמיד, תזמינו אותי לכל השמחות שלכם, כשאני אחזור נהיה ביחד ונשמח ביחד", כך היה מעודד אותם".

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

מג"ד 13 מרים את המוראל לחיילים (ארכיון)

רחל מוסיפה "כשמרים פרץ שמעה שתומר נפל היא בכתה כמעט שעה בטלפון, תומר היה בן בית אצל מרים, הוא הציל את אלירז פרץ מחטיפה, תומר שם את גופתו של אלירז על גבו והלך איתו עד שמצא דרך לחלץ אותו, מאז מרים פרץ היתה קשורה אליו כמו אל בן".

"אשירה הדהימה אותו והוא חיכה לה כמה שצריך"

רחל עוברת לספר על ההיכרות בין תומר לאשירה "אשירה הייתה בת 18, מדריכת טיולים בשירות לאומי, היא הדריכה את האוטובוס שבו היה תומר, הוא גדול ממנה בשלוש שנים והיא הדהימה אותו, הוא אמר לעצמו שהיא לא בחורה שאפשר לגשת אליה ולבקש את המספר וחיכה למצוא את הדרך להגיע אליה. לבסוף מצא חברה של אשירה שהייתה חברה של חבר של תומר, אשירה בתחילה לא רצתה לתת את המספר שלה, היא אמרה "זה לא העולם שלי אני לא בעניין עכשיו" ותומר חיכה.

רחל דחפה את אשירה להפגש עם תומר ולבסוף אחרי זמן היא הסכימה לפגישה במרכז העיר, רחל אומרת בדמעות "גבר שכל כך מחכה לבת שלנו, התרשמנו ממנו עוד לפני שהכרנו אותו". רחל מתארת בחיוך כי היא ובעלה עודדו את ילדיהם להביא חתנים וכלות שלאו דווקא מהעולם שלהם "יש צבעים רבים בעולם, תביאו אותם הביתה" אשירה סיפרה בהתרגשות שתומר תימני, אך כשהבינה שהוא אשכנזי באה וסיפרה להוריה והם בחיוך אמרו "אכזבת אותנו, כבר קווינו"..

את תומר, המשפחה פגשה לראשונה בחתונה של אחות של אשירה, החתונה היתה בהפתעה, ביום שישי הזוג הודיע להורים שהם רוצים להתחתן בבית ביום ראשון, רחל שלחה אותם לבעלה שחשבה שיסרב לעיתוי, אך הוא קיבל את זה בשמחה גדולה. הזוג רצה חתונה קטנה עם האנשים הכי קרובים להם שיתאמצו עבורם להגיע, רחל ניסתה להשיג את תומר בצבא ולהזמין אותו לחתונה בהפתעה, בחתונה המשפחה פגשה בו לראשונה "הוא היה ביישן, מסוג האנשים שמדברים מעט ועושים הרבה, בחתונה ראיתי אותם מחזיקים ידים ואמרתי לעצמי "יהיה בסדר, נפל לאשירה האסימון לגבי תומר".

"אשירה חששה להתחתן עם איש קבע בהתחלה" מסבירה רחל, "היא שאלה את עצמה אם תוכל לעמוד בזה, הצעתי לה לדבר עם חברות ונשים שחיות את זה ולהחליט יחד מה שנכון עבורה, תומר חיכה לאשירה והם התחתנו כשאשירה הייתה בת 22".

(ההורים של אשירה עם החתן והכלה, צילום: באדיבות המשפחה)

"הגיע הביתה עם דובי בגודל איש לשמח את אשירה"

"תומר רצה להכין לה הצעת נישואין מהסרטים, הוא לא היה הרבה בבית בגלל התפקיד ולא יכול לתכנן את הכול, הוא ידע שהיא לא אישה של תכשיטים ואיפור ולבסוף הוא עשה לה הצעת נישואין מרגשת כמו שהוא ציפה"

באמצע הזוגיות שלהם אשירה חלתה במונו "היא לא יכלה לזוז, בקושי לפתוח את העיניים, ואמרה לתומר שלא יבוא לבקר "אני כלום", תומר אמר לה "את לא כלום, את לא צריכה לעשות כלום אני אשב לידך, אם היית אוהבת אותי כמו שאני אוהב אותך היית רוצה שאבוא, אנחנו ביחד לטוב ולרע" לתומר היה קשה, ושבוע הם לא דיברו, אחרי שבוע תומר קנה דובי ענק ענק, חגר אותו במושב הקדמי והגיע אליהם הביתה, "הוא דפק בדלת ושאל אם אפשר להיכנס לאשירה, אני כמעט גררתי אותו פנימה, הוא עלה במדרגות עם הדובי נגרר מאחורה והיא ירדה אליו והם חזרו יד ביד, נרגעתי" נזכרת רחל.

זמן קצר לאחר מכן הן יצאו לטיול בארבל עם אחות של אשירה ובעלה, והם החילטו שכשיתחתנו יקראו לבן או לבת שלהם ארבל "וזה יזכיר לנו שאהבה מנצחת".

"כשארבל היתה מקבלת שוקולד היא היתה שומרת אותו לאבא"

רחל עוברת לתאר את הקשר בין תומר לארבל "איזה קשר היה בניהם, יש סרטון של ארבל מלטפת את העיתון עם תמונה של תומר ואומרת "אבוש". שאלו אותנו איך תומר עבר מלוחם גיבור להיות אבא ואני אומרת הוא היה אבא לפני שהיה אבא, הוא כבר ידע לאהוב, לדאוג, לסדר, להדריך, להנהיג, להיות שם בשביל מישהו, להיות ליד, להיות בצד, זה היה טבעי בשבילו, כמו שעשה עם חייליו".

רחל מוסיפה על הקשר של ארבל לאבא שלה "תומר אהב מאד שוקולד, אצלנו הבית טבעוני אז אין לי שוקולד, אבל התחלתי ללמוד את התחום ולחפש מה שהוא אוהב, כשארבל היתה מקבלת שוקולד היא היתה אומרת "אבא שלי אוהב שוקולד אתן לו את זה".

אשירה היתה משוחחת הרבה עם ארבל, מלמדת אותה לתאר במילים רגשות ומצבים, כשהודיעו על נפילתו של תומר אשירה הכינה משקה מתוק לארבל ואמרה לה "יש לי משהו עצוב לספר לך, אבא מת, הוא לא יחזור לעולם, הוא אף פעם לא יהיה בבית וזה מאד עצוב" התגובה של ארבל היתה "צריכים לספר להורים שלו שהילד שלהם לא יחזור" כי תמיד ארבל היתה אומרת לסבתא שלה "הוא לא הילד שלך הוא אבא שלי".

"התאומים שתומר הציל, חגגו שנה ביום שהוא נפל"

המשפחה ישבה שבעה במועדון קיבוץ אלמוג, ההורים של תומר, ואחיו הצעיר זיו שגם משרת בעזה ואשירה. סביבם אינספור אנשים שבאים לנחם "כולם הגיעו, היה פה האדמור מגור, שהסתכל לנו בעיניים ואמר לנו "תומר היה מכבי, הוא היה גיבור, אם הייתי שומע על כך בשבת, ברגל הייתי מגיע מבני ברק להיות איתכם" רחל מתארת כי "אנשים מגיעים ממרחק של חמש שעות נסיעה רק כדי לתת חיבוק".

הגיעו גם מספר פעמים המשפחה של התאומים גיא ורועי ברדיצ'בסקי שהוריהם נרצחו בכפר עזה, התאומים שהו בממ"ד 13 שעות כשגופות הוריהם לידם. המחבלים ניצלו את הבכי שלהם כדי למשוך חיילים לבית וישבו במרפסת לאכול, תומר גרינברג פיקד על הכח שנכנס לבית והצליח לחלץ את התינוקות בחיים "הוא שטף ידיים לפני שהרים אותם כדי שיהיה נקי מולם והם לא יפחדו". באופן מצמרר התאומים חגגו שנה ביום בו תומר נפל.

"גולני יהיו פה בשביל אשירה וארבל תמיד"

רחל מציינת כי מיזמים רבים יוקמו לזכרו "יש פרויקט גדול בארץ שיהיה להנצחתו וכבר עמלים על כתיבת ספר תורה, עוד נשמע על המורשת שלו".

רחל מסכמת בעיניים דומעות " הוא היה כמו הבן שלנו, אהבנו אותו יותר מהכל, זה נדיר שיש אדם שהוא גם משימתי וגם רגיש, גם ידע להיות קשוח עם החיילים ואז לשבת איתם על כוס קפה, אני יודעת שהוא היה אומר לנו "תהיו חזקים", זה מה שהוא היה אומר לחיילים שלו, גולני הם שרופים אחד על השני והם יהיו פה בשביל אשירה וארבל תמיד".