אחרי השבעה באוקטובר אופטימיות הפכה למצרך נדיר במחוזותינו, במיוחד בבוקר קשה בו אנו מתבשרים על נפילתם של עשרה חיילים.

מצב הרוח הלאומי בשפל ונראה שהיחידים שעדיין מתאמצים לעודד את כולנו, הם החיילים ששולחים סרטונים מלאי רוח וגבורה מהחזית. כאילו לא מספיק שהם מחרפים את נפשם, עליהם גם לחזק את נפשנו.

אז למרות שברחובות פוגשים בעיקר אנשים שמוטי כתף ומושפלי מבט, אני מנסה למצוא סיבות לאופטימיות דווקא בימים אלו, למרות כל מה שעברנו וכל מה שעוד צפוי לנו בהמשך.

סיבה לאופטימיות מס' 1: אנחנו לא במלחמת אחים

אני מודה שטעיתי. הערכתי שבשלב הזה נהיה במצב של מלחמת אחים פעילה, חס וחלילה. והנה, לא רק שמלחמה כזו לא מתרחשת בתוכנו, להפך, האחים נלחמים כתף אל כתף כנגד האויב. החיילים שלנו מצליחים להניח בצד את המחלוקות, להתעלם מהשיח הציבורי ולהסתער ביחד, כאילו מעולם לא עלתה שאלה בנוגע לכשירות הצבא ולכידותו. אני מודעת לכך שהמחלוקות הקשות לא נעלמו.

ברור שהן עדיין קיימות והן עתידות לצוף ביתר שאת ביום שאחרי המלחמה, אבל הוכחנו לעצמנו ולאויבינו שגם אם יש בינינו חילוקי דעות משמעותיים, שלעיתים גולשים לשנאה ולאלימות, רוב רובו של העם יודע לשמור על גבולות המחלוקת ולהתאחד בשעת משבר למען מטרה משותפת. כמה טוב לגלות שטעיתי ושמצבנו טוב משחשבתי.

סיבה לאופטימיות מס' 2: אנחנו ראש החץ במלחמה ברוע

היכולת שלנו להתאחד למען מטרה משותפת למרות כל המחלוקות לא התרחשה במקרה. זוהי תוצאה של מפגש עם הרוע המוחלט שהבהיר שאין לנו ברירה. כשהתברר כי האכזריות של אויבינו אינה יודעת גבול, הצטמצמו המחלוקות בינינו והדברים הפכו ברורים יותר. אחרי השבעה באוקטובר רוב רובו של העם מבין שחמאס הוא אויב חסר תקנה שיש למנוע ממנו כל יכולת צבאית ואזרחית במטרה להשמידו. גם אם הפלסטינים בחרו בו באופן דמוקרטי, אין לחמאס זכות קיום.

לא רק אזרחי ישראל מבינים זאת, גם רוב מנהיגי העולם החופשי שותפים לעמדה זו. הרוע המוחלט אולי משאיר אחריו רושם של כוח ועוצמה, אך זוהי רק תחפושת שמתחתיה מסתתרת חולשה שמובילה להתפוררות. כשמבינים שמדובר ברוע מוחלט, קל לכולם להבין שאין ברירה אלא להתגייס יחד כדי להשמידו. כך קרה עם הנאצים, כך קורה עם אל קעידה ועם דאעש וכך יקרה גם לחמאס.

סיבה לאופטימיות מס' 3: יש סיכוי להחזיר את החטופים

למעלה ממאה חטופים חזרו לחיק משפחותיהם, אך השמחה רחוקה מלהיות שלמה. חלק מהחטופים חזרו אלינו כשהם פצועים וחולים, חלקם חזרו למשפחות שמתאבלות על מתיהן וחלקם נאלצו להשאיר מאחור בני משפחה נוספים בשבי החמאס. מאה שלושים וחמישה חטופים עדיין מחכים שנגאל אותם משביים. קשה להיות אופטימיים במציאות קשה כל כך. מה שנותן לי תקווה הוא ההבנה שהנהגת חמאס דואגת לפני הכל לעצמה. התנהלותם עד כה מעידה על כך שהם מוכנים להפקיר לא רק את הציבור העזתי אלא גם את מחבלי חמאס שרבים מהם מסגירים עצמם מדי יום לידי צה"ל.

ההנחה היא שסינואר וחבריו מקיפים עצמם בחטופים וכשיבינו שרצועת עזה בשליטת צה"ל, ירצו להציל את עצמם ואת בני משפחותיהם בתמורה לשחרור החטופים. כשנגיע לכך יהיה עלינו לדרוש שחרור של כולם כולל כולם, עד האחרון שבהם. ולגבי סינואר, דף וחבריהם, גם אם הם ימשיכו לחיות עוד זמן מה, אני סומכת על צה"ל וכוחות הביטחון שיוודאו שהם לא ימותו מוות טבעי.

סיבה לאופטימיות מס' 4: היום שאחרי נתניהו הולך ומתקרב

אם צריך לבחור אדם אחד שעליו מוטלת האחריות לשנה הקשה שעברנו, אין ספק שנתניהו הוא האיש. הוא שדירדר את השיח הציבורי לפילוג כמוהו לא ידענו והוא שחיזק את החמאס ואישר להעביר לו מזוודות כסף לאורך שנות כהונתו. אומנם נתניהו אינו האשם היחידי בשיח הפלגני שהיו לו שותפים משני הצדדים. הוא גם אינו היחיד שטעה לחשוב שהחמאס מורתע. ראשי מערכת הביטחון טעו אף הם. אך נתניהו הוא שעמד בראש המערכת, הוא האחראי לשני הכשלים הגדולים הללו והוא גם זה שעליו לשאת בתוצאות יותר מכל אחד אחר.

כל הסקרים מעידים על כך שנתניהו סיים את דרכו הפוליטית. היחידים שעוד לא הבינו זאת הם נתניהו ומשפחתו שכנראה חיים בתוך תיבת תהודה ומתעלמים מהמציאות, ואנשים מהשמאל שרואים בו קוסם שלעולם מוקדם מדי להספידו. הימין, כולל אנשי הליכוד, כבר ויתרו עליו ורבים מהם כבר מתחילים להיערך ליום שאחריו. אילו נתניהו היה משכיל לפרוש ולנהל את משפטו כפי שעשה אולמרט, הוא היה נשאר בזיכרון הלאומי כראש ממשלה חזק ויציב, למרות כל הרעל והפלגנות שהכניס לחיינו לאורך שנות כהונתו.

כיום, הקלון שעלול לדבוק בו בעקבות המשפט, הוא הדבר שהכי פחות צריך להטריד אותו. את הקלון הציבורי שידבק במי שאחראי לטבח הנורא ביותר שבוצע בעם היהודי מאז השואה, איש לא יוכל להסיר ממנו. היום שאחרי נתניהו הולך ומתקרב. הלוואי שנשכיל להתאחד בלעדיו. יש לנו מדינה לרפא.

==

פסית שיח היא מנהלת לשעבר של תיכון דמוקרטי, יהודי-פלורליסטי, כיום מלווה מנהלי בתי ספר, מורה למחשבת ישראל ומטפלת ב-Li.c.b.t. בוגרת האולפנה בכפר-פינס ומדרשת לינדנבאום.