עם ישראל היקר – ניצחנו

את שמחת תורה השנה החלטתנו לחוג בירושלים בישיבת 'הר המור', מיותר לתאר את עצמת השמחה וההקפות בליל התקדש החג, מאות בחורים ותלמידי חכמים שמחים באופן מעורר השתאות בשמחתה של תורה.

ואז בבוקרו של חג אזעקות מפלחות את האוויר טרם החלו ההקפות והאירוע מתחיל להתגלגל ותכונה לא אופיינית ליום טוב מתחוללת בשכונת הר חומה, שברי שמועות מאנשי בטחון וצבא רצות להן, ואז מתחילים להבין שמשהו שטרם הכרנו מתחולל. ההרגשות חצויות עושים מאמץ להיות ממוקדים בשמחתה של תורה, ההקפות מתחילות לאחר הנחיה מדויקת מהמשטרה איך לנהל אותן.

מאות תלמידים מסרבים לאפשר לחולשה או לרפיסות להשתלט ומגבירים את השירה סביב ספרי התורה, בשאגות אדירות 'כי לא יטוש ה' עמו', 'ביום ההוא יושר השיר הזה בארץ יהודה עיר עז לנו'. על אף שטרם ידעתי את גודל האסון, ברגע זה הבנתי: ניצחנו! אמנם פגיעה כאובה ספגנו שעוד ידובר בה ואין ספק שתיצרב לדורות, אך בפרספקטיבה של נצח עם ישראל ידע אתגרים מטלטלים לאין שיעור וידע איך לצמוח מהם, וזהו סודו של העם היהודי בחיבורו לתורת אלוקיו. זהו הביטוי המובהק לנצחיותו, לראות מאות תלמידי חכמים חיים ברוממות ואמונה אדירה שאינה מאפשרת כרסום ולנפילת הרוח למרות הכאוס הבלתי נתפס, מחזה מרהיב שמפגיש אותנו מהיכן שואבים את הנחישות חרף כל הקשיים, הדבקות הבלתי מתפשרת בתורת הנצח משכללת בנו את החוסן הלאומי.

לאט לאט מבחינים בתלמידים עטופי טליתות שחומקים להם בשקט ממעגלי ההקפות לאסוף ציוד ולהצטרף ללחימה בדרום, אסוציאציה לזיכרון צורב מהסיפורים על מלחמת יום הכיפורים.

ההקפות מסתיימות ברוממות רוח, אך בתוכי אי שקט, ומנגד האלפים שייחלו להקפות שניות בישיבה התבשרו על ביטולן, כפי שכתב ראש הישיבה הרב שטרנברג שליט"א, לכל ידידי הישיבה 'עקב הקושי שנמצאים כולנו יחד עם העם כולו בשעות אלו, לא יתקיימו ההקפות השניות בישיבתנו'.

החג יצא ואנו מתעדכנים ומתחילים להבין שאנו בתוכו של אירוע שלא ידענו בעוצמת ממדיו, המחשבות מתגוששות בתוכנו, כעס תסכול חוסר אונים ובעיקר כאב על הפגיעה באומה וברוחה, אך מייד עולים בפניי דברי הרמב"ם על קריאתו של הכהן משוח המלחמה לחיילים היוצאים למלחמה, "שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על אויביכם, אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם, כי ה' אלהיכם ההולך עמכם להילחם לכם עם אויביכם להושיע אתכם", ועל כך  מוסיף בספר החינוך: "כי בשעת מלחמה צריכים אנשי המלחמה חיזוק, ומפני שהאדם נשמע יותר כשהוא נכבד [בשעת קושי], ציותה התורה להיות הממונה לחזק בדברים טובים מן הכהנים שהם מבחר העם".

הלחימה כיום אינה ממוקדת רק בחזית ואולי בעיקר ברוחו ובחוסנו של העם העומד אחרי הלוחמים ונותן להם את הרוח הגבית, ככל שהעם יתמלא בעוז ובביטחון ובסבלנות בצדקת הדרך שלנו ובהבנה שהוא חלק מתהליך ארוך שנים של שובנו לארץ מכורתנו לאחר גלות ארוכה וחזרתנו לארץ כרוכה בייסורים של גאולה, הרי שהרגשות אלו יעצבו את תודעתם של קובעי המדיניות לפעול מתוך נחישות ואחריות לעם היושב בציון.

אין בכך למנוע מלתת מקום בתוכנו לתחושת הכאב והאובדן האנושיים, כאב הוא תחושה טבעית אך חלילה לא ייאוש וחוסר אונים, אנו חלק מאומה עתיקת יומין שההיסטוריה שלה רצופת אתגרים שידעה לזקוף את קומתה ולקום מתוך העפר.

כחלק ממערכה זאת רובצת על כל אחד מאתנו אחריות ציבורית מליפול לחרדה ולדמורליזציה ומהניסיון לפוגג אותם ע"י צריכה אובססיבית של אינפורמציה חדשותית וצפייה בסרטוני זוועה ברשתות החברתיות, בכך אנו שותפים לתבהלה ציבורית רחבה שעשויה להשפיע גם על הדרג המדיני והצבאי ולדחוק אותו לאלחש ולהרגיע את החרדה הציבורית ולסגת מלהכריע את המערכה הצבאית ולא להתפנות ללחימה משמעותית שתשרש את הרוע בהתגלמותו.

ממליץ לשנן לעצמינו כקריאת כיוון, בעת הזאת, להגברת החוסן הפנימי שלנו, את הדברים הבאים, "בעל השכל הטהור.. אין שינוי שמפילו ומעורר בו מהומה של בלבול. להיפך, כל אירוע וכל שינוי הוא בוחן בעיני ה', במדד של השגחה ובטחון וראיית צפיית הישועה, ומתוך כך שוקל את הדברים לאמיתתם ומתמלא בעצה ישרה ונכונה כיצד לפעול עם אל במצב החדש" [לאמונת עתנו].

זהו צו השעה לא לפול למורך לב ולחרדת המונים, לגייס את כל המשאבים הפנימיים שלנו לאמונה גדולה ברוחו ובנצחיותו של העם הפלאי הזה.

 אז מה עושים עכשיו בפועל?

להרבות את הטוב והחסד בחברה הישראלית כל אחד בסביבתו ולפי יכולותיו כדי להגביר את חוסנה של האומה ובפרט למשפחות המגויסים, לפנות אליהן ולברר למה הן זקוקות, מעבר לחסד הכל כך מתבקש, הסיוע להן יוסיף חוסן ושקט נפשי לאלו שבחזית להתמסר לתפקידם, וע"י הגברת החסד בתוכנו אנו מזרימים חמצן שיחדש בע"ה את כוחות החיים שלנו, דרך ארוכה בפנינו אך יכול נוכל לה.

אנו סמוכים ובטוחים שצבאנו ומפקדיו יתעשתו יפיקו לקחים יכריתו את זרוע הרשע ויזקפו את קומתה של האומה, "חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלהינו".

=======

הרב שמעון בן שעיה הוא רב בקדומים ופסיכוטרפיסטית פסיכודינאמי