אני משתדל שלא לכתוב בחול המועד, אפילו דבר האבד. אולם יש דברים שאי אפשר שלא להגיב בקול גדול. אי התגובה היא היא חילול השם נורא. לכן התרתי לעצמי לכתוב את הדברים שלהלן בחול המועד.
"אבא אמר לי: 'אתה לא יורק'"
שמענו היום שיהודים ירקו על צליינים, והוסיפו חטא על פשע באמירה שזהו מנהג יהודי קדום. אוי לאוזניים שכך שומעות!גדלתי בשכונה ירושלמית שהיו בה כמה מנזרים והילכו בה לא מעט כמרים, נזירים ונזירות. פעם, כשהייתי בכיתה ב או ג, עברנו אבי ז"ל ואני ליד מנזר רטיסבון, שהיה בסמיכות מקום לבית הספר בו למדתי (אולי לא מיותר לציין כי באותם הימים ממש הציגו ברטיסבון במסך ענק את משפט אייכמן). אבא, שהיה רב חרדי, סיפר לי שהמנזר הוקם על ידי בן של רב שהיה מומר.
אני סיפרתי לאבא שכל פעם שאנו עוברים ליד המנזר הזה, או ליד מנזר אחר שנמצא בקרבת מקום, בחזרתנו מבית הספר אחד מהחברים יורק לכיוון שער המנזר. אבא אמר לי בסימן קריאה: "אתה לא יורק! לא על כנסיה ולא על כמרים. אנחנו לא יורקים! אין לכחד.
"יחסינו למיעוטים שחיים בינינו חייב להיות אחר"
היו זמנים שאכן היו סיבות טובות וראויות לעוינות בין יהודים לנוצרים. והיו זמנים ויש נוצרים שאולי הביטוי עובדי עבודה זרה נכון לגביהם. אבל אנחנו חיים בעולם אחר, במציאות אחרת. הנצרות השתנתה. במציאות שאנו חיים בה, לא כל כך פשוט לטעון שהנצרות היא עבודה זרה. צריך בקיאות גדולה בתאולוגיה נוצרית מחד ובש"ס ופוסקים מאידך כדי לטעון שזו היא עבודה זרה שעליה נאמר "אבד תאבדון וגו'". יתרה מזאת, לא פשוט כלל ועיקר שהנוצרים עצמם עוברים על איסור עבודה זרה בשיתוף.
מפאת קדושת המועד לא ניכנס כרגע לדיון ההלכתי מדוע היחס לנצרות צריך היום להיות אחר, וכבר דנו בכך רבים.גם מציאות חיינו השתנתה. איננו עוד פזורים בגויים, עלובים ונרדפים. יריקה היא נשקו של החלש והדל. כעם ריבוני במדינה יהודית, ברור שיחסנו לאחרים, ובייחוד למיעוטים שחיים בינינו, חייב להיות אחר. אנחנו חייבים להתנהל מתוך אדיבות ונדיבות של בעלי הכוח, ולא מתוך זיכרון המסכנות בעבר.
"יש אנשי דת נוצרים שיש לי שפה משותפת איתם, הם שותפים"
אני מבקש להגיד דבר מורכב. אני יהודי שמרן וגאה בכך. למשל אינני נכנס לכנסיות בשום מצב, אלא כדי להציל נפש! אבל אני מרגיש שיש אנשי דת נוצרים, וכמובן גם אחרים, שיש לי שפה משותפת איתם. אפילו אוכל לומר: אנו שותפים, אנחנו חיילים באותו צבא שנאבק בעולמנו על קבלת עול מלכות שמים. יש קבלת עול מלכות שמים שלנו כבני ברית, ויש קבלת עול מלכות שמים של בני בריתות אחרות. כמרים אלו – למרות ההסתייגות ולמרות שאתבע מהם שיבקשו מחילה על שאבותיהם טבחו באבותיי – בעולם שלנו הם השותפים להמלכת מלכות שמים בעולם הזה.
על שותפים לא יורקים! לא בבית הכנסת, כשאומרים בעלינו לשבח: "שהם משתחווים להבל ולריק ומתפללים לאל לא יושיע", וקל וחומר שלא על בני אדם אמיתיים ברחוב.ישנה אמירה נפלאה של "היהודי הקדוש", שאומר כך: יש אמונה של אומות העולם והיא מבוססת על הפסוק: "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה…" ויש אמונה ישראלית היושבת על "אנוכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים" ועשרת הדברות.
אז יש אמונה של אלה ויש אמונה שלנו. אני מעדיף את אמונתי, אבל בגלל זה אפסול את האחר? בגלל זה אשפיל את האחר?
"נזק עצום לעם ישראל"
ועדיין לא דיברנו על הנזק העצום לעם ישראל ועל חילול השם הנורא. ואנו לא באנו אלא לעשות קידוש השם. בכגון זה אנו זקוקים לתשובת המשקל. בכל מקום שמשהו יורק, עלינו לתת חיבוק, ולהגיד בקול: על אף הבדלים ומחלוקות, כבוד האדם באשר הוא אדם יקר בעינינו! ולא רק זו, אלא יש לנו היום אתגרים משותפים.
אף על פי כן בשבת אמשיך להגיד אב הרחמים ואני יודע וזוכר היטב על שום מה נתקנה תפילה זו.לאחר שנים רבות, אינני זוכר מדוע, הזכרתי לאבי ז"ל את הסיפור. הוא אמר לי פחות או יותר בזה הלשון כך: הציווי היחיד בתורה על יריקה הוא אלמנה צעירה המצווה לירוק על אחי בעלה שמסרב להקים שם לאחיו. סתם ולא יסף
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
