הרב אפרים זלמנוביץ שליט"א רבה של מזכרת בתיה, טען שאין להתפלל במרחב הציבורי, ונימק דבריו כדת של תורה. לעניות דעתי דבריו אינם מדויקים, ואני מבקש לשאול מספר שאלות על מסקנתו:

א. הגמרא במגילה כו,א מביאה שבתעניות ומעמדות היו מתפללים ברחוב העיר, ולכן דנה הגמרא אולי הרחוב מתקדש.

ב. רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק יא הלכה כא: "רחובה של עיר אף על פי שהעם מתפללין בו בתעניות ובמעמדות מפני שהקיבוץ רב ואין בתי כנסיות מכילין אותן אין בו קדושה מפני שהוא עראי ולא נקבע לתפלה, וכן בתים וחצרות שהעם מתקבצין בהם לתפלה אין בהם קדושה מפני שלא קבעו אותם לתפלה בלבד אלא עראי מתפללים בהן כאדם שמתפלל בתוך ביתו."

האם הנימוק של הרמב"ם אינו ברור דיו כדי להתיר להתפלל בחוץ בעת שהעם רב? וכי כבוד הרב מכיר בתי כנסת שמכילים אלפי מתפללים?

ג. זאת ועוד, כבוד הרב כתב שהוא אסר להתפלל בקורונה בחוץ, זה מאוד תמוה בניגוד לכל רבני העולם עליו להסביר מנין לו שדינא דגמרא ש"חציף עלי מאן דמתפלל בבקעה" זה דין בציבור מהסוגיה, מהשו"ע וגם מראשונים על אתר נראה שברגע שיש מנין אין בעיה. הרי הראשונים והפוסקים שואלים מיצחק איך הוא התפלל בשדה, ולמה לא מקשים מרחובה של עיר?

ד. בכל העולם התפללו ברחבות במניינים בקורונה. וכך נראה שנכון לנהוג.

ה. אין מדובר בהפגנה או בשימוש בדת, אלא בכנות של רצון לזכות עוד ועוד יהודים.

ו. ועוד הזהר הקדוש בפרשת בשלח (ולא שלח כפי שצוין במאמר של הרב זלמנוביץ'), שם כתוב על מעלת בית הכנסת וחשיבות בנייתו, להוכיח משם נגד כל גדולי ישראל שהתירו בקרונה להתפלל בחות משובה עד מאוד, לחת מאן דפליג על חשיבות בתי כנסת. אבל כל צורבא דרבנן יודע לחלק ולתעדף כאשר אפשר או אי אפשר

ז. הלכה זו כידוע לא הובאה ברי"ף וברמב"ם.

ח. נראה כי הרב זלמנוביץ' נזדרז לקים מצוות תוכחה ויש לכולנו מה לחזור בתשובה, אבל הוא לא הוכיח את שהיה עליו להוכיח שאסור להתפלל בציבור בחוץ בעת צורך. ברור כי אף אחד לא חשב שהתפילה תופרע באופן כל כך בוטה ומצער.

ט. והאמת והשלום אהבו.

==

הרב יצחק נריה הוא ראש ישיבת תורה בציון