"רפורמה חדשה": שידור הסליחות שעורר סערה

במוצאי שבת הקרובה מתחילים האשכנזים לומר סליחות וזו ההזדמנות לעסוק בפרשיה מרתקת שהתרחשה בשבוע זה בדיוק לפני 80 שנה לקראת תחילת אמירת הסליחות.

בסוף שנת תש"ג נפל דבר בישראל, או ליתר דיוק בתל אביב. בית הכנסת הגדול שברחוב אלנבי, עליו היה מופקד הגבאי המסור דוד צבי פנקס, החליט להתקדם טכנולוגית ולשדר ברדיו את מעמד הסליחות הראשון במוצאי שבת שלפני ראש השנה. ברחבי הערים הודבקו מודעות עם הפרטים על מנת שאיש לא יפספס והציבור יספיק להתארגן עם מקלטי רדיו, אצלם או אצל השכנים.

עוד באותו נושא

הרב יוסף: קורא לממשלה ולאופוזיציה לעשות פשרה

לכתבה המלאה בסרוגים >

הסערה התחילה מיד: היו שראו בשידור רדיו מתוך בית כנסת שינוי שעלול להוביל אל מדרון חלקלק לעבר הרפורמה. הטענה המרכזית הייתה, שיהיו רבים שיסתפקו בהאזנה לרדיו ולא יטרחו לכתת רגליהם אל בתי הכנסת ונמצא העולם שמם. ובכלל, מה לטכנולוגיה כזו – מיקרופונים ומכשירי הקלטה ושידור – בבית כנסת? כמו כל חידוש, גם כאן היו מתנגדים נחרצים.

צעד ראשון לרפורמה חדשה

א.רינדפלייש, חבר ארגון בשם "משמרת שבת" כתב בדם ליבו אל הרב הראשי הרצוג, כאשר מהדברים ניכרת סערת הנפש ורוח התקופה, ימי השואה הנוראה:

"הבוקר הופיעו מודעות בחוצות העיר מטעם בית הכנסת הגדול בתל אביב בהן מודיעים להקהל שמעמידים מכשיר שידור בביהכנ"ס הגדול בתל אביב ובמוצש"ק ניצבים ליל הסליחות בהשעה 12 בלילה, ישודרו ע"י רדיו ירושלים תפילות סליחות… אני רואה בזה זלזול במסורת וצעד ראשון לרפורמה חדשה…

רצוי מאוד לעורר את הקהל לחשבון נפש רציני לתשובה אמיתית ולתפילה בימים האלה שכל לב ישראל דווי… הצרות מתרבות מיום ליום, אלפי אלפים ומיליונים יהודים נטבחים ונחנקים ונהרגים בכל מיתת משונות בכל רחבי אירופה… ואין דבר יותר חשוב מלהסביר ולהודיע לעם ישראל היושב בציון כי השעה ה-12 כבר צלצלה ואין דרך להצלה רק ע"י תפילה וצדקה ומעשים טובים.

אבל אם אנחנו עושים את זה על חשבון המסורת בשעה זו בדיוק שכל יהודי חייב להופיע בעצמו ולהמצא בבית הכנסת…הרי אנו מחטיאים את המטרה. בגלל השידור ברדיו יישארו אלפי אנשים ונשים בביתם בכדי לשמוע את השידור ברדיו ובתי הכנסיות ישארו ח"ו ריקים מאדם ונצטרך לחפש יהודי למניין".

הרב הרצוג מקבל עדכונים על התוכנית גם מהרב משה אוסטרובסקי (המאירי), רבה של שכונת קרית משה וחבר הוועד הלאומי ופונה לרב עמיאל, רבה של תל אביב שאמור לנאום באירוע המדובר, בבקשה לבטל את השידור: "כשנודע לי מפי הרב אוסטרובסקי על שידור הסליחות בראדיו אמרתי לו שלפי דעתי זה בגדר חילול הקודש… אי לזאת אני מבקש מכבוד תורתו ומכבוד מכובדנו מר פנקס לבטל את השידור ושכרכם יהיה כפול מן השמים".

אשרי כבודו שזכה זכות גדולה לפתוח את שדור התפילה

אך זה היה מאוחר מידי והשידור בוצע כמתוכנן. רק לאחר כמה ימים, בה' בתשרי, מגיב מר פנקס במכתב ארוך לרב הרצוג ובו הוא מסביר את הדברים. הוא פותח בהתנצלות על כך שהיה מאוחר מידי לבטל את השידור ומרחיב ומנמק את החלטתו לשדר את הסליחות ברדיו. מכאן ואילך הוא מביא ציטוטים מאנשים שונים ששמעו את השידור והתרגשו ממש.

הציטוט הראשון בשם סופר דתי ששמו לא מופיע: "בחרדת קודש ובספון-נפשי עמוק הקשבתי לשידור הסליחות מבית הכנסת הגדול… אשרי כבודו שזכה זכות גדולה לפתוח את שדור התפילה שלא הייתה כדוגמתה בכל ההסטוריה הישראלית".

"אחד מחרדי גרמניה לשעבר היושב כעת בירושלים", כך הוא מתואר במכתב, כותב: "חפץ אני להביע את קורת רוחי בהקשיבי אמש להעברת הסליחות מביהכנ"ס הגדול שבתל אביב. היה זה מעין קדוש ה' ועשה עלי ועל כל המאזינים רושם כביר… סבורני שהצעד הזה משמש התחלה לפעולה רחבה בשטח זה והוא בוודאי עלול לקרב את הרחוקים".

חברי הקבוצה התאספו לשמוע את הסליחות

בטח תגידו, מילא יהודים שומרי מצוות מתרגשים ובכלל – למה הם מאזינים מהבית ולא הלכו לבית הכנסת? אולי הם מצדיקים את חששו של בעל המכתב לעיל. אז הנה משהו מרגש במיוחד, דיווח מקרוב משפחתו של מר פנקס, חבר קיבוץ מהעמק:

"היות והודיעו ברדיו שאתה תדבר החלטתי לשמוע אותך והעמדתי את השעון המעורר שלי על 11:30. רגעים אחדים לפני חצות נכנסתי לחדר האוכל של הקבוצה וחשבתי לפתוח את הרדיו ולהעמידו על קול נמוך ואיך נשתוממתי לראות שרוב חברי הקבוצה התאספו לשמוע את הסליחות ושמעו ברצינות וברטט עד הסוף. מעולם לא תיארתי לי שבני הקבוצה מוכשרים להשתתפות כזאת בעניין דתי".

מתברר, שבעוד מקומות נהנו מאזינים מהשידור באומרם "אנחנו לא הולכים אל בית הכנסת אבל הנה הבאתם את בית הכנסת אלינו". ועוד – בבתי הספר הכלליים המליצו המורים לתלמידים להאזין לשידור וכך התפתח שיח בביה"ס סביב הנושא. בכלל, החשש המרכזי – התרוקנות בתי הכנסת כתוצאה מהשידור – לא התאמת ובית הכנסת הגדול היה מלא מפה לפה ואפילו המיקרופון הוצב כך שלא יבחינו בו.

כנראה שהעניין עדיין טורד את מנוחתו של מר פנקס, כי חודש לאחר מכן, בחודש חשוון, הוא שולח עדות נוספת של חייל אלמוני שכתבת מכתב נרגש לוועד הלאומי וכך הוא כותב: "שידור הסליחות על ידי הרדיו, הייתה התשורה הכי יפה שהיישוב היה יכול לשלוח לנו לראש השנה. אינני יכול למסור במילים את ההתרגשות הרבה של כל החיילים גם הלא דתיים שהקשבנו בדומיה. מעיני הרבה חיילים ואני בתוכם זלגו דמעות, כולנו היינו שקועים בהרהורי קודש. כשנסתיים השידור נשארנו יושבים עוד שעה ארוכה בהרגשת חרדת קודש, מבלי להוציא הגה, כדי שלא לנתק את ההרגשות שנתעוררו בנו לשמיעת הסליחות".

בארכיון המדינה, בה מצאתי את ההתכתבות הזו, לא ראיתי מכתב תגובה מהרב הרצוג והאם ניסיונות השכנוע הועילו והוא הסכים לשידור לא רק בדיעבד אלא גם לכתחילה.

==

מאיר דנא-פיקאר הוא מורה דרך ירושלמי