אין מילים אחרות לתאר את ההצעה לביטול הרפורמה המשפטית חוץ מכניעה של הממשלה. לפי הדיווחים מבית הנשיא נתניהו הסכים להקפיא את המשך חקיקת הרפורמה המשפטית, לרכך את חוק ביטול עילת הסבירות (שרוכך כבר בחקיקה), ולא לגעת בוועדה לבחירת שופטים.

למעשה, באיחור של חצי שנה, נתניהו חוזר ל"מתווה הנשיא" המקורי – זה שנדחה על הסף בידי הקואליציה – לפיו יובטלו רוב סעיפי הרפורמה המשפטית בתמורה לחקיקת חוק הגיוס. המפלגות החרדיות כבר הודיעו לנתניהו שחוק הגיוס קודם אצלן לכל חקיקה משפטית, ונתניהו זורם איתן ובינתיים מרוויח נקודות במו"מ מול האופוזיציה.

וכאן זו הנקודה העיקרית, ההצעה של נתניהו עשויה לפורר את המחאה ואיתה יחד גם את האופוזיציה. כאמור, ההצעה הנוכחית של נתניהו מבטלת למעשה את הרפורמה המשפטית ומשאירה ממנה רסיסים. כעת הכדור עובר לצד השני שיצטרך לבחור בין קבלת ההצעה – צעד שיגמור את המחאה, או דחיית ההצעה – צעד שיגלה כי המחאה היא העיקר ויחשוף כי מדובר ב"הפגנה לא חשוב על מה" נגד הממשלה.

ההנחה של נתניהו היא שאנשי "הדגלים השחורים", "מחאת הגז" ו"חקירת הצוללות", לא יקומו ויודו כי השיגו את מטרתם והם ימשיכו את המחאה בהנשמה מלאכותית.

פירוק המחאה בשלב זה חשוב לנתניהו מכמה סיבות, קודם כל בגלל הטיסה לארה"ב בעוד מספר שבועות ופגישה עם הנשיא ביידן, אבל גם במישור הפוליטי. המחאה שגיבשה את מחנה השמאל, עלולה להיות כואבת במיוחד בבחירות המוניציפליות, לשם יגיע השמאל בכוחות עצומים, כפי שהגיע לבחירות ללשכת עורכי הדין וזכה ברוב עצום.

בחודש וחצי שנותרו עד לתום הפגרה של הכנסת, לנתניהו חשוב לפרק את האופוזיציה ובעיקר את המחאה. עם הבייס הוא כבר יתמודד בעצמו.