א. "בא נלך עכשיו למעיין!" הציעו הילדים השבוע. "בשתיים בצהרים? בשיא החום?!" – תמהתי. "כן, עכשיו זה בטח זמן טוב, שלא יהיו שם בנות", הסבירו. עלינו על הרכב ונסענו לעין עוזי, שני מעיינות חביבים הסמוכים לבית החולים הדסה עין כרם בירושלים. החניתי את הרכב למטה והתחלנו לטפס למעלה לכיוון שני המעיינות. אבל רק הגענו למעיינות, וכבר חשכו עינינו. כל העולם ואשתו היו שם (במיוחד אשתו הפריעה לי…) עשינו מיד פרסה, ירדנו חזרה לרכב, ונסענו לחפש מעיין אחר.

ב. כשלמדתי בישיבה, ראש הישיבה הרב צבי קוסטינר שליט"א היה רגיל בשיחותיו לפני בין הזמנים לתמוה מדוע ישנם משומרי המצוות שמקפידים שלא לשחות בבריכה מעורבת, אבל על מעיין מעורב לא מקפידים. "איפה מצאנו חילוק כזה בהלכה?", שאל הרב.

הבעיה הגדולה היא, שלעומת הבריכות, בשכונה או בישוב, שבהן על פי רוב ישנן (לפחות בחלק מהיום) שעות שחיה נפרדות לגברים ולנשים, במעיינות המציאות היא שאין דבר כזה. וזה בכלל לא הגיוני. לא יתכן שלציבור שומרי המצוות ומקפידי ההלכות אין אפשרות לטייל בארצנו הקדושה וליהנות ממעיינותיה הנפלאים.

ג. ולכן כמה נצרכת והכרחית היא היוזמה שמדברים עליה כבר כמה וכמה שנים, אך בינתיים שום דבר לא זז בנושא, לאפשר בחלק מהמעיינות שעות רחצה נפרדות. אסור להתחשב בצעקותיהם של הארגונים שמתקוממים בטענות של: "נרמול ההפרדה המגדרית" ו"הדרת נשים ומשפחות משמורות הטבע" (טענות שמשום מה אינן נשמעות כנגד אירועים בהפרדה של המגזר הערבי, נשאיר לקורא החכם לחשוב מדוע). הרי ההיפך הוא הנכון. כרגע המציאות היא ששומרי המצוות הם אלו שמודרים מהמעיינות. כמעט בכל מקום ובכל שעה שתבחר לטייל בהם – אתה עלול להיתקל באיסורי דאורייתא חמורים. כרגע אין לדתיים כמעט איפה לטייל.

השרה סילמן ניסתה להתחיל בפיילוט של שני אתרים בהם יופעלו מס' שעות בהפרדה, מחוץ לשעות הפעילות האיכותיות. אך ברגע האחרון, משרד המשפטים והיועמ"שית בלמו אותה. חופשת בין הזמנים כמעט נגמרת, אבל למי אכפת?

צריך לומר את האמת. גם הפתרון שמדברים עליו עכשיו, לאפשר רחצה נפרדת בשעות-לא-שעות במספר מינימלי של מעיינות, הוא טוב אולי בתור פיילוט והתחלה, אבל צריך לדרוש הרבה מעבר. אחוזים גדולים מהמטיילים בארצנו הקדושה נמנים על קהל שומרי ההלכה, ומן הראוי שבמדינה היהודית יהיו מעיינות רבים בהם יינתנו גם להם שעות רבות ומשמעותיות. הם לא אזרחים סוג ב'. בממשלה בה יש נציגות נרחבת לשומרי המצוות, חייבת להתרחש התקדמות משמעותית בנושא. אסור לפחד מ"מה יאמרו בארגוני השמאל". "סיפורה של שפחה" ימשיך ללוות אותנו בכל מקרה.

ד. בשולי הדברים, וסליחה שאני כותב על כך, אבל עד שזה יקרה, וכנראה גם אחרי, חייבים המטיילים להיאזר במידת הגבורה. הדברים נכתבים עקב טענות רבות ששמעתי במשך השנים ממטיילים שהגיעו למעיין וגילו בו בעיות צניעות. "אם הגענו עד הלום, אז לפחות ניכנס לכמה דקות ונצא", "נעמוד בצד ונבוא מדי פעם לבדוק אם המצב השתנה", "נשחה בצד", "יש שם רק קצת בעיות…". כבר כתב הרמח"ל במסילת ישרים: "אע"פ שבכל העבירות משתדל היצר הרע להחטיא את האדם, כבר יש מהן שהטבע מחמדן יותר ובהן מראה לו יותר היתרים, אשר על כן יצטרך בהן יותר חיזוק לנצח את יצרו ולהינקות מן החטא. וכן אמרו ז"ל: גזל ועריות, נפשו של אדם מחמדתן ומתאווה להן".

חכם עיניו בראשו, ומן הראוי שמטייל שומר מצוות יכלכל צעדיו לפני הטיול וינסה בכל זאת לחשוב על מקומות ועל שעות רחצה בהם לא ייתקל בבעיות. ואם כבר הגעת למקום בו אתה מגלה מכשולים, פה נדרשת מידת הגבורה בשיא כוחה. אני יודע עד כמה זה קשה, עד שמגיעים למים להסתובב… אבל זכור את השכר העצום שהבטיחו חז"ל: "כל הרואה דבר ערווה ואינו זן את עינו ממנו – זוכה ומקביל פני שכינה".

נכון, לא תוכל לספר לחבר'ה שקפצת למים מעשרה מטרים גובה, אבל תוכל לספר שהתגברת וברחת ממקום שכל כך רצית להיכנס אליו. תאמין לי, לשם כך נדרשת גבורה הרבה יותר גדולה.

=======

הרב אברהם ליפשיץ הוא תושב ירושלים ועוסק בחינוך