אנחנו רגילים לשמוע על ספורטאים שעבדו קשה כדי להגיע רחוק, אבל סיפורו של אבבה ביקלה, הוא סיפור שלא שומעים בכל יום. ביקלה נולד ב-7 באוגוסט 1932, בכפר ג'טו, שליד העיר מנדידה שבאתיופיה. בילדותו היה בכלל רועה צאן, אך כמו האדמירל, גם אצלו הגיוס לצבא שינה את מסלול חייו.

ב-1916 התבצעה מהפכה באתיופיה כשהקיסר ליג' ייאסו שהיה נכדו של מנליק – הקיסר הקודם – הודח, ותחתיו מונתה זאודיתו בתו של מנליק. מי שמונה לעוצר וליורש העצר הוא היילה סלאסי, שהיה בן לווייתו של מנליק. סלאסי היא המלך בפועל, ועשה מאמצים רבים להפוך את אתיופיה ליותר מודרנית, כשבין היתר צירף את המדינה לחבר הלאומים, הגלגול הקודם של ארגון האומות המאוחדות.

הוא המשיך בתנופת של אתיופה כשיזם  חוקה לאתיופיה, התחיל לעבוד על הקמת צבא מודרני ופיתח את הכלכלה ואת החינוך. למרות התנגדות רבה מבית על כך שמינה את עצמו לתפקיד וכי הוא פוגע בקיסרית, שלט סלאסי במדינה עד שב-1936 פלשה איטליה של מוסילני לאתיופיה וכבשה את המדינה.

"קיסר ירושלים" שכר דירה ברחביה

סלאסי נמלט לארץ ישראל כשבהתחלה שכן סלאסי במלון המלך דוד בירושלים עד ששכר דירה ברחביה. הוא היה רשום בפנקס תושבי רחביה, כשבשורת המקצוע נכתב: מלך חבש. אחרי שלושה חודשים בירושלים עבר לאנגליה, שם שהה עד שחזר לאתיופיה ב-1941 בעזרת בעלות הברית שהכירו בו כקיסר אתיופיה. הוא כינה את עצמו בין היתר "קיסר ירושלים".

11 שנים מאוחר יותר ב-1952 החליט ביקלה להצטרף של צבאו של סלאסי, בשל כך הלך רועה הצאן בן ה-20 לא פחות מ-130 קילומטר לעיר הבירה אדיס אבבה. במהלך שירותו הצבאי התחרה ביקילה בג'נה (ענף ספורט שדומה להוקי) ובאתלטיקה.

היילה סלאסי (צילום:מתוך ויקימדיה)

לקראת אולימפיאדת רומא ב-1960 מונה מאמן שוודי בשם אוני ניסקנן על גיוס רצים מאתיופיה, למרות שהיום השליטה האפריקאית באתלטיקה ברורה עד אותה אולימפיאדה מעולם לא ניצח רץ ממזרח אפריקה במרתון אולימפי. שני רצים אמריקאים ורץ אחד לבן מדרום אפריקה, היו הזוכים היחידים מחוץ לאירופה במדליית הזהב.

זכה במדליית הזהב כשהוא רץ יחף

ביקלה השתתף באליפות של כוחות הביטחון האתיופים וזכה במקום הראשון כשהוא צד את עינו של ניסקנן והחליט לאחר שאחד מחברי המשלחת לרומא ביטל את הגעתו לצרף את ביקלה למשלחת. כשהגיעו לרומא הלכו חברי המשלחת לחנות של אדידס כדי לקנות נעלי ריצה, לאחר שלא נמצאה נעל מתאימה לרגליו השטוחות של ביקלה החליט לרוץ יחף.

גם בלי הנעליים הצליח ביקלה להדהים את העולם כשזכה במדליית הזהב כשהוא משפר את התוצאה שקבע המנצח הקודם בלא פחות מעשר דקות, וקבע תוצאה מיטבית חדשה (אז עוד לא נקרא, שיא עולם). לאורך המרוץ הוא נצמד ליריבו ראדי בן-עבדסלם המרוקאי והאיץ בקילומטר האחרון בדרך לזכייה ההיסטורית. ביקלה שטס לרומא אלמוני לגמרי, התקבל כשחזר הביתה כגיבור לאומי.

אבבה ביקילה מונף בחגיגות ברומא (צילום: מתוך ויקימדיה)

לאחר הזכייה אמר: "עשיתי את זה כדי שהעולם ידע שאתיופיה תמיד ניצחה בנחישות ובגבורה". 4 שנים מאוחר יותר כחודש לפני באולימפיאדת טוקיו ב-1964, חלה ביקלה בדלקת התוספתן. המחלה הקשה לא מנעה ממנו זמן קצר אחרי שהחלים לזכות שוב במדליית הזהב, כשהוא מקדים בלא פחות מארבע דקות את  בזיל היטלי הבריטי. הפעם ביקלה שקבע שוב "תוצאה מיטבית" כשרץ 2:12:11 שעות, רץ עם נעליים.

אבבה ביקלה מת בגיל 41 בגלל סיבוכי תאונת דרכים

הסוף של הסיפור פחות אופטימי כשב-1968 שבר את רגלו תוך כדי הריצה ולא הצליח להגן על תוארו. שנה לאחר מכן, נפצע קשה בתאונת דרכים והשתתק ברגליו. ביקלה חדור המטרה לא ויתר, והמשיך להתחרות במרוצי נכים וענפים אחרים.

הסיבוכים של אותה תאונה הביאו לכך שב-25 באוקטובר 1973  משטף דם מוחי, כשהוא בן 41 בלבד. הקיסר הכריז על יום אבל לאומי, והוא נקבר בלוייה המונית וממלכתית כעשרות אלפי אנשים מלווים בדרכו האחרונה את מי שנתן תקווה ליבשת שלמה.

אבבה ביקילה מקבל תואר "כוכב אתיופיה" מהקיסר (צילום: מתןך ויקימדיה)

האצטדיון הלאומי באדיס-אבבה נקרא על שמו. גם ברומא העיר בה זכה במדליית הזהב הראשונה ציינו את זכרו כשקראו בתחילת שנות ה-2000 לגשר להולכי רגל הנקרא גשר אבבה ביקילה. כיום קשה לדמיין ענף ריצה בלי רצים אתיופים או קניתים, ומדינות אפריקה הצמיחו לנו אגדות אולימפיות רבות, אבל מי שפרץ את הדרך היה בכלל רועה צאן שרץ יחף.