כשאני פוגש טקסט שתוהה בפני הרבנים: "לאן נעלמו ערכי הציונות הדתית שגדלנו עליהם?" אני מתחלחל מיד. כל סרוג בהווה או בעבר שמיידע שרבני הציונות הדתית "איבדו את זה" גורם לי לבחילה. ואע"פ כן, נדמה לי שהמכתב של שי באב"ד, נשיא ומנכ"ל קבוצת שטראוס, שבר שיא בצביעות ובטהרנות של זרם מחנכי הרבנים.

"כמי שגדל והתחנך בציונות הדתית ועל ערכיה… השיח המתלהם כואב לי מאוד", פתח באב"ד. אמנם הוא לא ציין זאת, אך ברור שדבריו באו כמענה למכתב של עשרות הרבנים שקראו לציבור להימנע מ"לרכוש מוצרים של חברות מסחריות המנסות להשתיק ולסתום פיות" – ובראשן של חברת שטראוס, שהייתה הראשונה להפסיק את פרסומיה בערוץ 14.

"בימים האחרונים אנו עדים להתבטאויות פוגעניות באופן קיצוני ולשיח אלים כלפי חברת שטראוס…" – המשיך וכתב, בהופכו את התוקף לקרבן, ולא נחה דעתו עד שגם הפך את המחרים למוחרם: "חברת שטראוס דוגלת בשיח מכיל ומכבד, לא לוקחת ולא תיקח חלק בשיח הפוגעני, למרות הקריאות המסיתות לחרם כלפי החברה באופן מתמשך".

כמה צביעות יש במכתב הזה. פשוט מגעיל. באה חברה מסחרית, מחליטה אילו דעות מותר להשמיע ואילו דעות הן מחוץ לתחום, מחרימה ערוץ שמשמיע קול שונה מהקול המושמע בערוצים האחרים, ואז כשבאים עשרות רבנים וקוראים לציבור להפסיק לצרוך מהחברות שחושבות שקולו אינו לגיטימי – הם ה"מחרימים", הם ה"קיצוניים", הם ה"מסיתים", הם ה"אלימים". דומה הדבר לאדם שתופס מישהו בצווארון, ולאחר שהנתפס מחזיר לכיס את הכסף שהיה רגיל לתת לתופס, מתחיל הלה לצעוק "גיוועלד" על אלימות והחרמה.

כמי שזכה ליטול חלק בהחתמת הרבנים על המכתב, חשוב לי לציין שהופתעתי מאוד מההיענות וההצטרפות המהירה והקלה של עשרות הרבנים למכתב, אותו יזמו חלק מהרבנים. יצא לי להיות שותף ללא מעט מכתבי רבנים בעבר, ואני לא זוכר דוגמה נוספת למכתב שכל כך הרבה רבנים הצטרפו אליו בפרק זמן כה קצר. כנראה שהרבנים זיהו שהניסיון של חברות מסחריות למוטט את הערוץ יחיד שתומך בממשלה שנבחרה ע"י רוב העם, שמדבר באופן חיובי על מסורת ישראל, על תורת ישראל ועל ארץ ישראל, שנותן כתף חמה ללומדי התורה, שמעז להשמיע קול נגד "ערכי" הפרוגרס ובעד ערכי המשפחה וכו' – ניסיון נואל זה מהווה חצית קו אדום והשפלת רצון העם, דעותיו וערכיו.

מספר רבנים אמרו לי שבאופן כללי הם מתנגדים להחרמות, אך הם מבינים שפה הסיפור הוא הפוך לחלוטין מכפי שציין באב"ד במכתבו – לא הציבור מחרים את חברות שטראוס, אלא ההיפך – היא זו שבחרה להחרים את הציבור שחושב אחרת ממנה. הקריאה להימנע מלקנות את מוצרי שטראוס עד שיפסיקו להחרים את ערוץ 14 היא לא החרמה, אלא היא מלחמה בהחרמה.

וכעת מגיע תפקידו של הציבור. כשם שהיה במקרה של אנג'ל, שהציבור הצביע בארנק עד שבעלי אנג'ל נלחצו והתנצלו על הפגיעה בגדולי ישראל, כך גם צריך לקרות הפעם, במקרה של שטראוס וחברותיה. ופה זה הרבה יותר קל. באופן אישי אני יכול להעיד שלחפש לחם אלטרנטיבי לאנג'ל לא היה קל בכלל, אבל מבחינתי זה היה שווה – שלא לפרנס את מי שמבזה את גדולי ישראל כל עוד לא חזר בו.

אבל לקוטג' של שטראוס יש לא מעט תחליפים נגישים, ואפשר להסתדר גם בלי קפה עם ניחוח אפריקאי או ברזילאי… והדבר חשוב מאוד, כפי שכתבו הרבנים, להבהיר לחברת שטראוס ולחברות נוספות שתכננו ללכת בעקבותיה – שאנחנו לא נפרנס את מי שמחרים אותנו, ו"מכיל ומכבד" רק את כספנו אך לא את דעותינו וערכינו.

=======

אברהם ליפשיץ הוא תושב ירושלים ועוסק בחינוך