לפני קצת יותר מחודש ב' באייר, תשפ"ג (23 באפר') חגג הרב גרשון אדלשטיין את יום הולדתו ה-100. בעולם המודרני יום הולדת הפך, במידה מסוימת, ליום פולחן אישיותי חגיגות רהבתניות, וציפייה להתייחסות מצד הסובב, הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר אדם מציין יום הולדת בו הוא מתחיל עשור חדש בחיים, והדבר משמעותי כפליים כאשר אדם מתחיל את המאה השנייה בחייו.

אלא מה שנכון אולי לרובם אינו נכון למי שנושא את הכתר של 'גדול הדור', שכן ביות הולדתו ה-100 רץ ברשתות החברתיות תיאור של סדר יומו של הרב אדלשטיין, בו צוין ששעל אף נקודת ציון חשובה זו הרב אדלשטיין "לא שינה דבר משגרת יומו", כך נכתב, עוד הוסיף ותיאר הפוסט את שגרת יומו של הרב אדלשטיין בעובדה שהוא העביר את השיעור היומי בישיבת פונוביז'. שיעור שנמסר במשך 77 שנים ברציפות.

מוקיריו ותלמידיו של הרב אדלשטיין יכולים להעיד שזהו האדם וזוהי גדולתו, ההתמדה והשליחות של חייו, לחנך, ללמד תורה, להפיצה ולהאדירה.

77 שנה של שיעור יומי ברציפות

עוצמתה של אנקדוטה זו בהיותה אנטיתזה לתפיסה הפוסט מודרנית התובעת מהאדם לא לקפוא על שמריו, להתקדם אל היעד הבא ולא לדרוך במקום. לשנות את מקום עבודתך, להחליף פרנסתך ויש אשר מנסים לשכנע בדרך זו שאפשר גם להחליף את בן זוגך כאשר מגיעים למצב של 'מיצוי'. הרב אדלשטיין בחייו ביטא את ההפך הגמור מזה. מבחינתו להעביר שיעור יומי 77 שנה ברציפות משמעותו של דבר לקום בבוקר ולהתרגש מהשיעור כל פעם מחדש, להפנים שלמרות שמדובר בשיעור יומי קבוע אין להפסיקו משום תחושות של מיצוי.

גם כאשר מדברים על שיעור יומי של 77 שנה היו נושאים, סוגיות, עניינים ודרשות שהושמעו כבר בעבר, ואולי גם יותר מפעם אחת, ובכל זאת להמשיך. התמדתו של הרב אדלשטיין היתה עצומה כמעט בכל תחום כך למשל הרב אדלשטיין היה בעל תוקע קבוע בראש השנה בישיבת פונוביז', כתוקע שימש הרב אדלשטיין משנת תש"ה (1945) ולבקשת החזון איש, שהכיר את הרב אדלשטיין, מאז ובמשך 77 שנה ברציפות, כולל בראש השנה תשפ"ג בעת שהרב אדלשטיין חצה את שנת ה-99 לחייו.

בתקופה שלפני הקורונה הייתי פוקד את ישיבת פונוביז' לשיעור עיון בתלמוד. משיחותיי עם חבריי לספסלי בית המדרש הרב אדלשטיין היה שם דבר, היא מושא להערצה, כשניסיתי להבין מה היא גדולתו של הרב אדלשטיין התשובות היו כמעט אחידות האיש גאון, אדם צדיק, בעל כושר התמדה נדיר, מורה דרך בכל שאלה, בכל נושא ובעל עניין. פעם אחת פגשתי בו ברב אדלשטיין מבטו החודר, התבוני, בקיאותו העמוקה בתלמוד והתמצאותו בשבילי התורה הותירה אצלי רושם עצום. התורה עבור הרב אדלשטיין לא היתה קרדום התורה היתה מהות חייו, שאם הייתה נוטל את התורה מחייו נטלת את נשמתו ממנו.

לא רק להתקדם בלימוד אלא גם לקנות אותו

אם יש דבר שאני נושא איתי מהרב אדלשטיין זו הגישה שהניח לתלמידיו ולפיה "כל הנתקל בספיקות וקשיים בזה, צריך להתייעץ עם מומחה בר סמכא, ולא יסמוך על שיקול דעתו. אמנם יש הסבורים שהם כבר חכמים, ויכולים הם להחליט לעצמם דרכים מה שטוב להם, מבלי להתייעץ, ועליהם הכתוב אומר: ראית איש חכם בעיניו תקוה לכסיל ממנו" (משלי כו, יב)."

הרב אדלשטיין דחף את תלמידיו לא להסתפק רק בהתקדמות בלימוד, אין דין רק בידיעת התורה אלא יש עניין שהתורה תהיה קנין אצל האדם. כך למשל בקונטרס 'דעת מבינים' מובא: "על ידי החזרות, זוכרים את הלימוד, ויש סיפוק, שיש הרגשה של 'קנין', שהוא יצא בסוף הזמן עם רכוש, וזה נותן חשק להמשיך הלאה, מה שאין כן כשלא חוזרים, שלא זוכרים את הלימוד, ואין סיפוק בלימוד שכזה". בעולם בו האדם רץ כדי להספיק, מבקש הרב אדלשטיין מתלמידיו לא לשכוח את החזרה, בכוחה של החזרה להפוך את הלימוד לנכס, לרכוש.

לתלמידיו הוא היה מדגיש את רעיון האחריות הכוללת, העובדה שמעשי האדם אינם מעשים פרטיים בלבד אלא בכל מעשה ומעשה יש כדי להשפיע גם על הסובב, וכך מובא: "כל אחד ואחד הנמצא בישיבה צריך לידע את האחריות המוטלת עליו, על מעשה ומעשה שעושה אינו מעשה פרטי לעצמו, אלא משפיע על הכלל כולו, א' גורם לשני, מי שמתנהג בדרך הראויה, משפיע על האחרים לטובה, וזהו זיכוי הרבים גדול, וכן להיפך, מי שאינו הולך בדרך הראויה, משפיע לרעה, וזהו היפך זיכוי לרבים".

הרב אדלשטיין לא הותיר חיבורים שכתב אולם ספרים רבים נכתבו בשמו על ידי תלמידיו ושומעי תורתו. שיעורי רבי גרשון, 16 כרכים על התלמוד, מראה מקומות 10 כרכים על התלמוד, חידושים על התלמוד, הערות על הרמב"ם, 'דרכה של תורה' 'קונטרס דעת מבינים', חיבורים על המועדים (פורים, סוכות, חנוכה), כתביו מאופיינים בעומק ובשליטה בספרות חז"ל ובספרות הראשונים והאחרונים.

כמו רבים מגדולי ישראל ששילבו תורה ודרך ארץ, גם הרב אדלשטיין לא נותר ספון בעולם הישיבה ובד' אמות של תורה אלא הוא גילה בקיאות ומעורבות בעולם העשייה. הרב אדלשטיין כיהן כראש ישיבת פונוביז', נשיא מועצת גדולי התורה ממנהיגיה הרוחניים של מפלגת 'דגל התורה'.

התפיסה לפיה יש לראות באורחות התורה ככאלו שדרכם יש להגשים את החיים, עמדו בלב תפיסתו של הרב אדלשטיין, באורחותיו היה כדי להדגים את העקרון 'וחי בהם – ולא שימות בהם', חיות זאת  היתה בבחינת 'אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה'.

הרב אדלשטיין, תלמיד חכם ומנהיג רוחני ופרגמטי דגול, שאת חייו הקדיש לתורה, לחינוך ולעשייה ציבורית, את הכל עשה הרב בפשטות וצניעות גדולה, אוי לו לדור שאבד קברניטו.

==