הכהן מחוייב לטפל בקרוביו – מה לומדים מכך על החיים?

פרשת אמור פותחת בציווי על טומאת כהנים ("אֱמֹ֥ר אֶל־הַכֹּהֲנִ֖ים … לְנֶ֥פֶשׁ לֹֽא־יִטַּמָּ֖א בְּעַמָּֽיו. כִּ֚י אִם…. לְאִמּ֣וֹ וּלְאָבִ֔יו וְלִבְנ֥וֹ וּלְבִתּ֖וֹ וּלְאָחִֽיו"). הכהנים, שלוחיהם של ישראל לעבודת המקדש, נדרשים לשמור על טהרתם ועל עוצמת החיים אשר בקרבם.

הטומאה הינה ההיפך הגמור לעבודת הכהן בקדושה ובטהרה. ובכל זאת שבעת הקרובים מקבלים יחס אחר. לא רק שמותר לכהן להיטמא להם, בפוסקים מבואר שחל על הכהן חיוב להיטמא לאותם הקרובים.

ויש לשאול מדוע הותר ואף נצטוו הכהנים להיטמא לשבעת הקרובים?

בהנהגת הכהנים טמון יסוד גדול, פשוט מאוד אך משמעותי מאין כמוהו. ובוודאי שיסוד הזה מתאים לכל מי שעוסקים בצרכי ציבור באמונה, החל מגבאי הציבור ועד למנהיגים ואנשי הרוח.

"שְׁאֵר֔וֹ הַקָּרֹ֖ב אֵלָ֑יו"

העשייה המדהימה הטהורה והקדושה שעושים הכהנים איננה קודמת לקשר המשפחתי. הרקאנטי מדגיש שסיבת ההיתר היא "לעשות חסד עם המתים המוטלים עליו". העשייה המדהימה והגדולה מחוץ לבית חייבת להיות מבוססת על הפנים. על הקשרים המשפחתיים והאחריות שבתוך הבית. אין ספק שכל בית של איש ציבור דורש הירתמות ושותפות של כולם למען הכלל. אך יש רגעים שמציבים תמרור עצור.

העשייה שבחוץ צריכה לפנות את מקומה לטובת הבית. החיוב לטפל במתים אלו, מוטל על הכהן. על כן חסד ואחריות זו ידחו את האיסור להטמא. ואם אפשר לומר, לא רק בזמן שמלאך המוות נכנס לביקור הבית תופס את מקומו. כל העשייה וההתקדמות והפעילות צריכים להיות מתוך הבית. הכהן הגדול ביום הכיפורים עומד ומקריב ראשונה עליו ועל ביתו. ואם אין לכהן בית הוא לא יכול להיות שלוחם של ישראל ביום הגדול.

ואולי אפשר להוסיף ולומר, הכהן שנדרש באופן תמידי להשמר מכל טומאה מקבל ציווי להטמא למשפחתו, אפשר להסתכל על סוף החיים כרגע המכריע לטיפול בכבוד המת חיוב המוטל על בן משפחתו הקרוב של הנפטר. אך באמת החיוב מתחיל הרבה לפני, לעשות חסד עם החיים, ליווי וטיפול של בן משפחה חולה בשלבי סוף החיים הינו בעל משמעות גדולה יותר מן הטיפול במת.

אם הכהן היה מצווה להשמר מכל טומאה גם מן הקרובים, ייתכן והיה מתרחק גם בשלבי החיים האחרונים על מנת לא להכנס למצב של טומאה אולם נוכחותו של הכהן יחד עם שארו הקרוב אליו ברגעים הללו הינה קריטית, ירדה תורה לסוף דעתו של הכהן וחייבה אותו להיות שם, אפילו ברגעי הטומאה וקל וחומר ברגעי החיים.

לעיתים אנו מדחיקים את העיסוק בשאלות הללו, בזמנים הללו, אולם היכולת להתמודד ולהביט למציאות בעיניים מהווה פעמים רבות חסד של אמת עם החיים כל עוד חיים הם. אם אנו מבינים שעל הכהן להיות שם בין ברגעי סוף החיים ובין לאחר מכן, ודאי שנלמדת מכאן הוראה לכולנו, כל אדם ומשפחה המתמודדים עם מצבים אלו. עלינו להיות נוכחים ברגעים האחרונים כיוון שזהו זמן שלא יחזור. אנחנו לא נצטער על כך.

==

הרב אריאל וידר הוא מראשי אגף קדושת החיים במכון פוע"ה