יום הזיכרון כבר בפתח והשנה לקדושת היום מתווספים מתח וחשש איך נעבור את היום הזה, כעם וכחברה. בתקופה המשונה הזו שאנו חיים בה, אני לא בטוחה מה מפחיד אותי יותר.

האם זה שבקבוצת וואטסאפ של תומכי הרפורמה קוראים לי ולחברים שלי אנטי ציוניים, הזויים, מניפולטיביים, כוחניים, אלימים, עיוורים שחיים בחושך, מופקרים, חסרי אחריות. טוענים שאנחנו רוצים מדינת כל אזרחיה, שאנחנו רוצים לחסל את הרוב היהודי. אומרים שאנחנו משווים את היהדות השורשית לנאציזם. שאנחנו אנרכיסטים, פושעים ארורים, שאנחנו רוצים להשמיד את תומכי הרפורמה ואנחנו מסוכנים לא פחות מהאויבים, שנמכור את כולם אם זה ישרת את המטרות שלנו כי אנחנו מתייוונים וצריך להילחם בנו עם חרבות כמו בתקופת החשמונאים.

אומרים שאנחנו רוצים שבג"צ יאסור את מצוות ברית המילה מכוח התעללות בחסר ישע, שאנחנו רוצים לבטל את מוסד הנישואין וגירושין, לבטל את פסח ושבת ואנחנו מוכנים לשרוף ת'מדינה בשביל הרצונות שלנו. טוענים שאנחנו גזלנים: קודם גזלנו את נשמת ישראל ואחר כך גם את הגוף. הלאום שלנו ריק מתוכן. אומרים שיגאל עמיר התכוון להציל את העם כולו מתהליך אוסלו ומתארים את הרצח של רבין כמו ניתוח להסרת גידול כדי להציל את כל הגוף. אומרים שהוא שווה לברוך גולדשטיין ה"אמיץ" שהקריב את חייו למניעת פוגרום שתוכנן לאותו יום.

טוענים שהצלחת השמאל היא בגלל הברוטאליות המצויה בדמו, כלפי אחיו יותר מכל אחד אחר. אומרים שיש לנו כוונות זדונית. ואיננו רואים במסורתיים אחינו. אהה, ואנחנו יוצאים להפגין בגלל שמשלמים לנו, והרבה.

או שמפחיד אותי יותר שבקבוצת וואטסאפ שקוראים לה "היפרדות מחרדים, משיחיים וביביסטים" אומרים שכוחנו הוא בהיפרדותנו. גם פה טוענים שהטוקבקיסטים שכותבים בעד הרפורמה עושים זאת כי משלמים להם. טוענים שאם חפצי חיים אנחנו, אי אפשר להתפשר עם המחנה החרדי, משיחי, מתנחלי. קוראים להם כוחות האופל וטוענים שהפשרות שהיו בעבר הביאו אותנו אל פי תהום.

(REDPIXEL.PL/shutterstock :צילום) אילוסטרציה

כותבים שהתחושה היא כמו בגרמניה הנאצית: רודפים אנשים רק בגלל המוצא שלהם. אומרים שאנשים מוסתים, מפזרים שקרים וקלישאות על החונטה האשכנזית. קוראים "לנו" פריווילגים, וברגע שלא יהיה בג"צ הם ירשו לעצמם לעשות "לנו" הכל. טוענים שתומכי הרפורמה יעבירו חוק שגם אם מישהו רוצח בשידור חי, אם הנרצח הוא שמאלני, הרוצח יצא חף מפשע.

טוענים שהחרדים מקבלים בתים בבניה ציבורית בתשלום של פחות מחצי מיליון שקל, וגם רוב הסכום הזה מכוסה ממשכנתא מסובסדת שהופכת למענק. טוענים שבכיתות של חרדים יש פחות מעשרה תלמידים בכיתה. מספרים שברמת השרון יש בית ספר יסודי, ממלכתי, דתי שיש בו שבעה תלמידים בכיתה, מורה וסייעת לכל כיתה, ושמחים לקבל חילונים אבל בתנאי שישימו כיפה על הראש.

טוענים שהביביסטים הופכים את החיים של כולנו לקשים מנשוא, אי אפשר לשנות אותם, ולכן אסור להמשיך לחיות איתם באותה מדינה, כי הם ישפיעו על הילדים של כולנו. טוענים שהביביסטים הרסו את המדינה, וחייבים לבנות "לעצמנו" בית חדש. אומרים שאי אפשר לחכות עם זה, צריך להתחיל מיד בהיפרדות ולהתקדם צעד צעד.

אומרים שהחרדים והגזענים המשיחיים רוצים להשליט מדינת הלכה ובדרך ליהנות מתקציבי עתק על חשבוננו. מספרים שכל מה שתומכי הרפורמה צריכים לעשות זה להתנדנד בישיבה ולעשות ילדים. שהם מגעילים. שהם ההוכחה שמדיניות הבכיינות עובדת והריקבון מתפשט. למקרה שלא בטוחים במי מדובר, מבהירים שהכוונה לביבי וחבורת הזבל שלו.

כל אלה ציטוטים מהזמן האחרון. ויש עוד ועוד ועוד.

אנחנו מוצפים ברעל, בשקרים ובשנאה. לא פלא שאנשים מסתובבים עם פרצוף באדמה. ולא רק בגלל שאנחנו בין יום השואה לבין יום הזיכרון.

במיוחד בימים כאלה לכולנו יש אחריות. אפשר לחלוק. מותר ואפילו צריך להעביר ביקורת כשחושבים שנעשה עוול. הביקורת יכולה להיות קשה, אפילו מאוד. אבל יש שלושה כללים שאני מציעה לכולנו לדבוק בהם:

המַה – התוכן שאנו מקבלים. אין ברירה, צריך לבדוק כל מידע שמגיע אלינו. כל כך הרבה נתונים שקריים עוברים ומופצים ואנשים מסתמכים עליהם ומסיקים מסקנות מוטעות. אם אין לכם כוח לבדוק, תניחו שהמידע שקיבלתם הוא שקרי. לרוב, זה אכן המצב.

האיך – גם כשיש ביקורת, יש דרך לומר אותה. חס וחלילה לא להשוות לגרמניה הנאצית. לא להשתמש במילים פוגעניות. אלא להעביר ביקורת עניינית.

המסקנה – לא רק שאין לנו ארץ אחרת, אין לנו גם עם אחר. אפילו שיש לנו ביקורת קשה מאוד על אחֶינו, הם עדיין אחֶינו. משפחה לא בוחרים. אם נשגה באשליות ונחשוב שאפשר להיפרד או שאפשר להכניע אחד את השני, כולנו נשלם את מלוא המחיר והוא יהיה כואב. אוי, כמה שהוא יהיה כואב. כולנו נתגעגע לימים הקשים שאנחנו עוברים עכשיו ונשאל את עצמנו איך לא הבנו ואיך לא עצרנו את עצמנו כשעוד היה אפשר.

כל פשרה עלולה להיות כואבת לשני הצדדים. אבל הכאב הזה הוא כאין וכאפס לעומת האלטרנטיבה. מי שלא מבין זאת, לא למד מההיסטוריה שלנו. אומרים שהחכם לומד מניסיונם של אחרים והטיפש לא לומד אפילו מניסיונו שלו. הלוואי שלא נהיה טיפשים.