השרה גלית דיסטל הודיעה בפוסט בפייסבוק כי לא תגיע לנאום בטקס הזיכרון אליו הייתה אמורה להגיע, אך הבהירה בפוסט כי ההחלטה לא מגיעה מאי-שירות צבאי כמו חלק מהנציגים האחרים שנסוגו מההחלטה להגיע, אלא על מנת לא לצער ולפגוע במשפחות שכולות במקום.
את הפוסט פתחה כך: "הייתי אמורה לייצג את הממשלה בבית העלמין בנס ציונה אלא שמספר משפחות שכולות מהאזור פנו לתקשורת בקריאה פומבית שלא אגיע. אמרתי תמיד ואומר גם עכשיו – מול משפחות שכולות אני מרכינה ראש באופן מוחלט. בקשתם היא צווי עבורי. לא אגיע לטקס. לא אצער אף הורה או אח או בן ששייכים למשפחת השכול. לעולם לא."
ואז הבהירה בפוסט כי נסיגתה מהטקס איננה תוצאה של אי שירות צבאי כמו שרים ונציגים נוספים שבחרו להודיע כי לא יגיעו כנציגי הממשלה לטקסי הזיכרון בבתי העלמין והרחיבה:
"לצד זאת יש דברים שחשוב לומר: שירתתי בצה"ל בתפקיד משמעותי ובאופן מלא. כך גם הבת שלי ששירתה כמפקדת ביחידת שאסור לדבר עליה בקול רם. כך גם בני שנאלץ להתגבר על האבחון שסחב על גבו מאז שהיה ילד והפך עולמות רק כדי שיוכל להתנדב לצה"ל. אחרי שהצליח להתנדב הוא הפך עולמות שוב כדי להתגייס כחייל סדיר. הוא עשה היסטוריה, ניצח את המערכת ושירת ביחידת עוקץ כמאלף כלבים וכחייל מין המניין. אחי ואחותי גם כן שירתו באופן מלא וכך גם כל ילדיהם. אני שייכת למשפחה שרואה בשירות בצה"ל זכות, לא רק חובה. אני גם שייכת למפלגה ימנית מתונה וליברלית שבוחריה ונציגיה משרתים בצה"ל ותורמים את חלקם."
בנוסף לכך חזרה דיסטל על הבהרה בנוגע לאמירתה מלפני מספר שבועות בנושא הטייסים הסרבנים והביעה תסכול ודאגה מהמצב הקיים בציבוריות הישראלית: "עוד דבר – למרות שאני מתוייגת לאחרונה כאוייבת של טייסי חיל האוויר (בו שירתתי) מעולם לא תקפתי את "הטייסים". כן גיניתי את אלה שהצהירו שיסרבו. ועל אף שהביקורת שלי כלפי תופעת הסרבנות עדיין קיימת, על הביטוי "נפולת של נמושות" התנצלתי מזמן במכתב פומבי וארוך שיצא מהלב ופורסם בכל הפלטפורמות הדיגיטליות שברשותי.העובדה שאדם כמוני כבר לא יכול להגיע לבית העלמין ביום הזיכרון היא עדות נוספת לפוליטיזציה של הכל, פולטיזציה שמנסרת לאט אבל בטוח את הענף שכולנו יושבים עליו."
את הפוסט חתמה בהבהרה שהאחריות למצב איננה מוטלת לרגלי המשפחות השכולות, והוסיפה את תקוותה כי המצב הנוכחי לא יחזור על עצמו בעתיד: "אני לא מאשימה את המשפחות השכולות במאומה. לא הן יצרו את המצב העגום שכולנו מתבוססים בו לאחרונה. ובכל זאת חשוב לי לומר: הלוואי והימים הפוצעים האלה שמאיימים לפורר אותנו מבפנים יהפכו לזיכרון רחוק ורע.כי אם מגמת הפירוד האיומה הזאת תימשך – הצד המנצח יהיה רק האוייב שמבחוץ."
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
