במאמר שהתפרסם אתמול באתר 'סרוגים', תקף נעם יובל את יוזמת מפעל הפיס לעריכת תחרות חיבורים התורניים במאמרו מעלה נעם מספר תמיהות נוקבות היורדות עד לשיתין של מפעל מבורך זה. ביקורתו מוטחת הן ביחס לדרך אשר בחרו בה מפעל הפיס לעודד כתיבה תורנית- רוצה לומר: בתחרות כתיבת חיבורים תורניים דווקא, והן ביחס לחוקי התחרות. ובעיקר יצא קצפו על הזדקקות לנושא מסוים וחלוט ועל הגבלת כמות העמודים בתחרות לחמשה.
גילוי נאות: כותב שורות אלו התחרה שנה שעברה בתחרות החיבורים התורנים של מפעל הפיס, וחרף זאת- ואולי דווקא בגלל זאת, ברצוני להתייחס במספר שורות קצרות לדבריו של נעם יובל ולהעמיד דברים על דיוקם, ומודעא רבה שאין בכוונתי ובליבי לפגוע באיש, אלא רק לחזק פעלים לתורה ולתעודה, כאן המקום להזכיר ולהודות למפעל הפיס על תרומתם לעידוד הכתיבה התורנית, והלא רק בשנה שעברה השתתפו בתחרות ברוכה זו מאות בני תורה שליבנו את סוגיות הערבות הדדית לעומקה כיד ה' הטובה עליהן והעלו מסקנותיהם עלי כתב למען יעמדו ימים רבים להגדיל תורה להאדירה- ובהזדמנות זאת אף נקדים תודה למשיג, שהרי אין בי ספק שדבריו הוסיפו פרסום חינם-אין כסף לתחרות חשובה זו, וממילא נמצא מזכה את הרבים בכתיבת חידושי תורה.
תחרות או הגרלה?
אתייחס בראשונה לטענות הטכניות לגבי חוקי התחרות, אשר כאמור לעיל התאפיינו בהגדרת נושא ספציפי ובצמצום היריעה. ברם לדעתי אין בכך פסול והדברים ותנאים אלו מובנים ונצרכים למדי, ראשית: ברור שתנאים אלו הכרחיים בכדי לנהל בצורה תקנית תחרות מעין זו, ראשית: מבחינה מעשית לא ניתן לאגד צוות שיהיו בידיו הכלים והזמן ללמוד ולנתח בצורה עניינית וראויה כמות רבה של מאמרים ארוכים, ואם כן הגבלת היריעה היא הכרחית מבחינה פרוצדוראלית. שנית: הגדרת הנושא מניבה רווח משמעותי עוד יותר ברמה הפרקטית: שהרי עצם היכולת לשפוט דברי תורה ולדרגם מבחינת איכותם מוגבלת למדי ונתונה בספק רב ותלויה בקריטריונים רבים למדי: ברור לכל בר בי רב שככל שתחומי הדעת רחוקים יותר היכולת לשפוט נקלשת בהתאם, הן מבחינת סגנון הכתיבה והן מבחינת חדרי התורה הנבחרים, ולצורך ההמחשה בלבד: כל השומע יצחק למשווה בין מערכה תורנית של ר' שמעון שקופ למאמר הדור של הרב קוק, בין חידושיו של הגרי"ד סולובייצי'ק לבין תשובות בהלכה של הגר"ע יוסף. ואם כן הגדרת חדר מסוים מחדרי התורה יוצרת תחום סגור יחסית דבר שיכול להקל משמעותית על כור המבחן, מתוך עיגונם בגבולות גזרה מובהקים- דבר המקל על השוואת הסברות, היקף המקורות וכיוצ"ב.
אומנם, דומנה שמעבר למימד הטכני קיים גם אתגר למדני מובהק בכתיבה המתוחמת לנושא מסוים ולכמות מצומצמת של דפים. אמת, קיימת תפיסה מסוימת של "עשות ספרים הרבה"- הנחה שבה שפיכת מלל לאין קץ ומילוי עמודים רבים של דיו ללא צורך משמעותי מהווה קריטריון לגדלות תורנית,ודע שמעולם לא עלה דבר זה על ליבם של רבותינו הראשונים שדרכם בקדש היא לשנות לתלמידים דרך קצרה, וכבר המליצו הדרשנים שמלאכת הקימוץ היא מהמלאכות הקשות שבמקדש. ממילא יש לערער על המשוואה המופרכת שאיכות תורנית מתבטאת באריכות דווקא, אם כן נראה אפוא שבמסגרת יריעה מצומצמת ניתן לראות את חדותו של הכותב, את יכולתו לנתח נושא כהוגן תוך הפרדה בין עיקר וטפל. מגמה זו יוצרת דרישה להביא במסגרת מצומצמת למדי מהלך למדני המשלב עומק והיקף כאחד. ולא להיגרר למובאות על גבי מובאות וציטוטים על גבי ציטוטים שמבחינה תוכנית-מובהקת אינם מעלים או מורדים. אלא לחצוב מהררי קודש יסודות חדשים ומהלכים למדניים מקוריים וחריפים.
אכן: מגמת כתיבה של "הרחב דבר", המושרשת בעלונים רבים נפוצה ביותר כיום אף בקרב הציונות הדתית, אומנם המעיין יבחין שפעמים רבות מדובר על אריכות של מלל וחזרה על אלו מקומן של דברים ללא שלדה למדנית מסועפת- וממילא עיקר האריכות נועד לנוחיות הקוראים. ברור גם שהסגנון המאריך מושפע מאימוץ סגנון כתיבה מודרני הנוטה לפירוט יתר של מהלכים למדניים שבשפה הלמדנית-מסורתית מתבארים די צורכם במספר בודד של שורות. וסימן לדבר: פוק חזי למובהק שברבותינו האחרונים הגאון רבנו חיים איש בריסק, שדרכו בהבנת הגמרא קנתה שביתה בעולם התורה מזה דורות, המאיר לנו בחיבורו הגדול בקטעים מפוארים וערוכים בעמקות מבעיתה את יסודי התלמוד, וזאת דווקא בגלל אורכם הקצר יחסית של חידושיו- ולשונו הזהב המזוקקת שבעתיים וקולעת אל המטרה בדיוק האפשרי.
בצדק תשפוט את עמיתך
נעם ממשיך וכותב "השופטים שנבחרו כביכול מייצגים קשת רחבה יותר, אך ברוב השלבים הראשונים 'השופטים' מגיעים מבית מדרש מסוים. האם כך צריך להתנהל סכום כסף כה גדול שנועד לעודד תיבה תורנית דתית לאומית?", למעשה- בשורות אלו עוזב כותב המאמר את מרחב הביקורת הלגיטימית והעניינית שדבק בה עד כה, ומתחיל להטיח האשמות חסרות ביסוס ודברי בלע כנגד תלמידי חכמים- וחבל. מדבריו משתמע שחרף העובדה שוועדת הפרס העליונה מציגה רבנים מכל רחבי הקשת התורנית של החברה הדתית לאומית, מנהלי התחרות 'בתכל'ס' שייכים לבית מדרש מסוים ועושים בה כבתוך שלה. דברים חמורים אלו נושקים לתחום לשון-הרע של ממש ולפיכך אני מרגיש חובה להתייחס אליהם בקצרה.
אכן, בשלב הראשון של ניפוי החיבורים המובחרים המוגשים לוועדת השיפוט העליונה נמצאים אברכים רבים מישיבת מרכז הרב- אך אין פסול בכך, ראשית: אין לחשוד בתלמידי חכמים מובהקים מאם הישיבות הציוניות שיעשו שקר בנפשם ויגיעו לידידי חשש גזל, ולא רק משום צדקותם אלא משום כך שהחיבורים מוגשים באופן אנונימי לחלוטין– ושמות ופרטי המחברים אינם ידועים לוועד השיפוט. מה שהופך את טענותיו של נעם ללא יותר ממגוחכות, שהלוא אף אם היה עולה בדעתו של אחד מהרבנים לעוות פנים במשפט אין הדבר היה עולה בידיו. ואף ממני ראיה לסתור, אינני נמנה מבני ישיבת מרכז הרב- ואף לא עם אחת מהישיבות המזוהות עמה. וחרף זאת לא קופחתי ולו במעט בתחרות דאשתקד.
תרומה תורנית- אשר פריו יתן בעט'ו
נעם מסיים את דבריו בהעלאת תהיות ביחס לעצם התרומה התורנית המופקת מתחרות החיבורים התורניים ומעלה הצעות להחלפתה, עיקר טענתו הינה שאין להשוות כרך של אחד מכתבי העת הציונים דתיים לאסופת המאמרים של תחרות החיבורים התורניים של מפעל הפיס. חרף העובדה שניתן לפקפק בטענה זו כאמור לעיל, ניכר שהדברים נכתבו ללא היכרות שטחית ביחס לפרטי התחרות. ברור שאין מטרת התחרות ליצר קובץ מאמרים איכותי- שהרי כאמור התחימה לכמות מסוימת של דפים ולנושא מסוים אמורה לשרת בראש ובראשונה את בודקי התשובות ולבחון את יכולת הכתיבה התורנית של המחברים. אך גולת הכותרת (לדעתי לפחות) של תחרות החיבורים התורנים של מפעל הפיס אינה המלגה הכספית המכובדת המוענקת לזוכים אלא הזכות לפרסם ספר חידושי תורה, אשר יופץ ברשת חנויות הספרים התורנית והידועה 'אורח-חיים', ברור אפוא שמטרת התחרות היא 'לאתר' מחברים תורניים, ולהעניק להם צוהר ודרבון להעלות את פרי ביכוריהם על מזבח הדפוס להגדיל תורה ולהאדירה. היש מענק גדולה יותר לבני תורה מאשר מתן ההזדמנות- הכלכלית והמוראלית כאחד, לכתוב חיבור שלם מפרי עטו ולהפיצו? אלמלא תחרות זו האם היו אותם משתתפים על דעתם שיש בכוחם התורני להתהלך בין זקני ארץ ולחבר חיבורים תורניים של ממש? מסופקני.
אסיים מעין הפתיחה בשבח והודאה- אשרינו שזכינו להסתופף בחצרות בית ה' ולחדש בתורה, ומגלגלים זכות על ידי זכאי וזכינו להופעת תחרות החיבורים התורניים של מפעל הפיס- להגדלת התורה ולהטמעת מלאכת הכתיבה התורנית בכלל ציבור בני התורה- כה לחי!
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
