משה קופל הוא היו"ר של פורום קהלת, הגוף שיצר את התשתית הרעיונית לרפורמה החוקתית שישראל עוברת בימים אלה. קופל הוא איש אשכולות. הוא פרופסור למדעי המחשב באוניברסיטת בר אילן, אבל הוא גם הוגה דעות וכותב מוכשר. נושא מרכזי בפרסומיו של קופל, במאמריו וגם בספרו החדש "לחיות כמו יהודי", הוא השמרנות ויתרונותיה. באחד מאמריו כותב קופל כי השמרנות היא: "העדפה לערכים מסורתיים וחשדנות כלפי שינויים מהפכניים." קופל מצדיק חשדנות זו בטענה ש"מסורות שרדו משום שעבדו לא רע, ולכן כדאי לשקול לאמץ אותן גם כאשר תועלתן לא לחלוטין מובנת."

קופל הוא לא רק הוגה דעות אלא גם יזם פוליטי. הגוף שהוא עומד בראשו, פורום קהלת, מעורב מאד בתהליך השינוי של המשטר החוקתי הישראלי. אולם, למרבה הפלא, נראה שאין מתאם בין הפילוסופיה הפוליטית של קופל לבין הביטוי המעשי שלה בהליכי החקיקה המקודמים כרגע בכנסת. הליכים אלה אינם משקפים גישה שמרנית. הם ביטוי של גישה מהפכנית, יש שיאמרו אנרכיסטית, לעקור מן השורש את המסורת החוקתית הישראלית, שהתגבשה כאן בשנים הרבות שחלפו מאז הקמת המדינה.

נתניהו צדק. מכל המדינות שנולדו מקריסת האימפריות האירופיות לאחר מלחמת העולם השנייה, ישראל היא אולי היחידה שהצליחה לשמור על אופייה הדמוקרטי. למערכת המשפט היה תפקיד משמעותי בהצלחה זו (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

כך, למשל, קוראים אנשי קהלת לשינוי מהפכני בהרכבה של הוועדה למינוי שופטים. הוועדה למינוי שופטים נוצרה לפני שבעים שנה. אפילו לשיטתם של תומכי הרפורמה היא, ומערכת המשפט שהיא יצרה, "עבדו לא רע" במשך עשרות שנים. אני לומד זאת מדברים שאמר אחד מהמובילים של השינוי החוקתי הנוכחי, בנימין נתניהו. לפני כעשור, בשנת 2012, תאר נתניהו (בנאום לרגל פרישתה של הנשיאה דורית ביניש) את מערכת המשפט הישראלית כמודל וכמופת לכל מערכות המשפט האחרות בעולם.

ואכן נתניהו צדק. מבין כל המדינות שנולדו מקריסת האימפריות האירופיות לאחר מלחמת העולם השנייה, ישראל היא אולי המדינה היחידה שהצליחה לשמור על אופייה הדמוקרטי ולא להפוך בשום נקודת זמן בהיסטוריה שלה לדיקטטורה. למערכת המשפטית הישראלית, וגם לוועדה למינוי שופטים (אשר הבטיחה את האיכות והעצמאות אנשי הרשות השופטת), היה תפקיד משמעותי בהצלחה זו.

כמובן שאין שום מוסד, כולל הוועדה למינוי שופטים, שהוא מושלם, ואין שום מוסד שצריך להיות חסין מביקורת. אולם, אני סבור שרבות מהביקורות שנשמעות בימים אלה כנגד הוועדה מוגזמות.

אזכיר כאן רק ביקורת אחת: הטענה שהוועדה כשלה במינוי שופטים שייצגו את מגוון הקבוצות בחברה הישראלית. המחקר האקדמי בנושא מלמד כי טענה זו אינה מדויקת. מאמר שפרסם לאחרונה אלון חספר, דוקטורנט מהפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל אביב, מלמד על ייצוג הולך וגדל, בשלושים השנים האחרונות, של רוב הקבוצות החברתיות, המודרות לכאורה, בין השופטים המתמנים (אם כי יש קבוצות כמו החרדים, שהיחס העוין שלהם למשפט החילוני של המדינה, וגם חסמים של השכלה גבוהה, עיכבו עד כה את כניסתם למערכת).

עוד מלמד המאמר של חספר שיש קבוצה אחת שזוכה כבר כיום לייצוג יתר, מעבר לחלקה בחברה, במערכת המשפט ובייחוד בערכאות הגבוהות יותר שלה. הקבוצה הזו היא קבוצת השופטים בעלי רקע דתי-לאומי. זוהי הקבוצה שחלק משמעותי מחוקרי פורום קהלת באים משורותיה. סביר לצפות שייצוג היתר של קבוצה זו בעקבות הרפורמה המתוכננת יגבר עוד יותר.

"אם זה לא מקולקל אל תתקן את זה" (צילום: מרים אלסטר, פלאש 90)

קופל עלה לארץ מארצות הברית. לאמריקאים יש אמירה יפה – "אם זה לא מקולקל אל תתקן את זה." זוהי אמירה שכל מי שמתיימר להיות שמרן צריך לאמץ. הוועדה למינוי שופטים אינה מקולקלת, ואין שום סיבה אמיתית ל"תקן" אותה באופן גורף, כפי שמוצע עכשיו.

נראה שהמניע לרפורמה אינו תיקון ושיפור, אלא הרס מערכת האיזונים והבלמים של הדמוקרטיה הישראלית, מתוך רצון לאפשר לרשות המבצעת להשתלט על הרשות השופטת, וליצור כאן מדינה אוטוריטרית על פי הדגם ההונגרי. אני בטוח שבסופו של יום גם קופל וחבריו מפורום קהלת לא באמת רוצים שהם וילדיהם יחיו במדינה כמו הונגריה.

אני קורא להם לכן ליישם, הלכה למעשה, את עקרונות השמרנות אשר להם הם מטיפים: פעלו בענווה, במתינות, באיפוק, ובכבוד לחוכמת האבות המייסדים של המסורת המשפטית הישראלית. עצרו את תהליך השינוי החפוז והחד צדדי שעומד למוטט, עלינו ועליכם, את עמודי התווך שעליהם נבנה, במשך יותר משבעים שנה, הבית החוקתי של כולנו.

הכותב הוא פרופסור להיסטוריה של המשפט באוניברסיטת תל אביב.