ביקורת סרט | "מאסטרו": אין להשוות להערות שוליים

ביקורת סרט | "מאסטרו": אין להשוות להערות שוליים

"מאסטרו", הוא העיבוד הצרפתי לסרט המועמד לאוסקר "הערת שוליים" של יוסף סידר, אבל פרט לחלק מסוים בעלילה, אין מה להשוות ביניהם. חוקרי התלמוד הוחלפו במנצחי תזמורת, אבל בלי העיסוק בטקסט ובתפיסות העולם המנוגדות, משהו נעלם

ביקורת סרט | "מאסטרו": אין להשוות להערות שוליים
  (צילום: באדיבות בתי קולנוע לב)

"מאסטרו" שעלה בשבוע שעבר לאקרנים מבוסס על סרטו המצליח של יוסף סידר, "הערת שוליים". כמו הערת שוליים, גם הוא מספר את סיפורם של אב ובן שעוסקים באותו התחום – אלא שב"מאסטרו" לא מדובר בשני חוקרי תלמוד, כי אם בשני מנצחי תזמורת ידועים.

עלילת הסרט:

האב, פרנסואה דומאר (פייר ארטידי), הוא מנצח ותיק, קפדן וחמור סבר, ואילו בנו דֶנִי (איוון אטאל) הוא מנצח צעיר יותר, בעל סגנון חדשני ונטייה לשבור את המוסכמות.

כמו ב"הערת שוליים", מערכת היחסים המתוחה ממילא של השניים מסתבכת עוד יותר כאשר האב מקבל הודעה משמחת, מבלי לדעת שהיא מיועדת לבנו: ב"מאסטרו" פרנסואה לא מתבשר, מן הסתם, שזכה בפרס ישראל – אלא שנבחר לנצח בבית האופרה "לה סקאלה" היוקרתי במילאנו.

זמן לא רב לאחר מכן דני מבין את הטעות שנעשתה, ונאלץ לבחור כיצד להתמודד עם הגילוי שלמעשה הכבוד שכה רומם את רוחו של אביו מיועד אליו.

פרט לתסבוכת, הסרטים שונים בתכלית

למעשה – אחרי הקונפליקט הראשוני, נגמרים קווי הדמיון בין הסרטים. פרט למתאר הכללי של התסבוכת שבלב העלילה, אלה סרטים שונים בתכלית. בראש ובראשונה, נבדלים הסרטים בנימה שלהם: בעוד ש"הערת שוליים" שומר על המתיחות והדרמה עד לרגע האחרון, "מאסטרו" הוא סרט אופטימי בהרבה.

הדבר ניכר עוד לפני שמתיישבים לצפות בו, מהפוסטר של הסרט – שבו נראים האב ובנו כשהם עומדים מחויכים זה לצד זה, מנצחים יחדיו על תזמורת. (הפוסטר של "הערת שוליים" הציג תמונה הפוכה, של האב ובנו בצדדים מנוגדים ובפנים חתומים.)

גם הדמויות עצמן מאופיינות בצורה שונה לחלוטין: המתח ב"הערת שוליים" נובע מהתהום שפעורה בין אוריאל ואליעזר, שאופיים ותפיסות העולם שלהם מנוגדים. ההבדלים בין פרנסואה לדני לא גדולים, והם למעשה שני מנצחים מוצלחים שמתחרים ביניהם על תפקידים ומקנאים זה בזה.

היחסים בגרסה המקורית סבוכים בהרבה וסימטריים פחות, כיוון שאוריאל כלל לא מתחרה באביו, אלא מחפש לקבל את ממנו אישור. ואמנם, ב"הערת שוליים" אוריאל נאבק להשאיר את הפרס בידי אביו מבלי שיוודע לו על הטעות, ואילו ב"מאסטרו" דני לא פועל בדיוק באותו האופן.

מאסטרו

ציון כללי

מדד
הצניעות

למה תכה
רעך

מי ומי
צופים

 



(צילום: באדיבות בתי קולנוע לב)

למעט הקונפליקט, גם העלילה פונה בדרכים אחרות לגמרי. הדבר בולט במיוחד בשוני שברגע הגילוי של האב: בגרסת המקור, רגע הגילוי של האב הוא רגע קולנועי אדיר ממדים שממוקם בשיאו המובהק של הסרט; בעיבוד הצרפתי הגילוי מופיע בשלב מוקדם יותר ובאורח אגבי בהרבה.

כאן המקום להתעכב גם על היעדרו של אחד ממרכיביו המרכזיים של "הערת שוליים" – המקצוע של הדמויות הראשיות. העיסוק בטקסט, במחקר טקסטים ובפיענוחם, אינהרנטי לסיפור המקורי והוא בעל תפקיד חשוב גם בשיאיו הדרמטיים.

בלתי אפשרי לתרגם את עבודת הבילוש שעושה אליעזר שקולניק בדרך לגילוי הטעות, ומשכך גם לא את אופיו הדרמטי. המחלוקת בין האב לבנו ב"הערת שוליים" איננה שאלה של סגנון אלא של תפיסת עולם, והדבר מתווה את הנימה, הסיפור והאפיון של הסרט כולו.

כל זה נעדר ממאסטרו, ולפיכך התסריט עובר בעל כורח בנאליזציה מקיפה. למעשה, נראה שלא הוגן להשוות אותו להערת שוליים, כיוון שהוא כל כך שונה ממנו.

גם בפני עצמו, מדובר בסרט חביב ולא יותר, על שני מנצחים צרפתיים דומים אך מרוחקים זה מזה, שנקלעים לתסבוכת. הצילום של פריז נעים לעין, המוזיקה נעימה לאוזן, והסיפור קומפקטי ואופטימי – אבל בזה מסתכמות מעלותיו של הסרט. במיוחד לקהל שמכיר מקרוב את הסרט שעליו "מאסטרו" מבוסס, לא מדובר בסרט ששווה לצאת בשבילו מהבית.

תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו