לשמוח ביום העצמאות ולדעת שזו רק ההתחלה - סרוגים

לשמוח ביום העצמאות ולדעת שזו רק ההתחלה

השמחה ביום העצמאות איננה צומחת מתוך מה שכבר יש כשלעצמו, אלא מפני שיש-לאומי זה מבשר אופק אידיאלי חדש, איכות-חיים רעננה שעתידה לשבור מוסכמות ערכיות, להציב רף חלוצי מקורי ונועז ולהגדיר מחדש את כל מושגי האושר, ההצלחה והשלמות בקנה-מידה בינלאומי

author-image
לשמוח ביום העצמאות ולדעת שזו רק ההתחלה
  וזוהי רק ההתחלה (פלאש90)

אם תרצו – הרי זו אגדה!

אגדות חז"ל נראות לפעמים תמוהות וחסרות-פשר. הרמב"ם [הקדמה לפרק חלק] מונה שלוש צורות שונות של התייחסות לאגדות אלה.

כת אחת – והיא הרוב – סבורה שכל אגדות חז"ל כולן הן כפשוטן ממש ושאין לייחס להן כוונה נסתרת. גם את האגדתות המוזרות ביותר, הבלתי-אפשריות בעליל, מפרשים הם כפשוטן. ממילא כל מי שאינו סבור כך או שחולק על פשט דברי חז"ל באגדותיהם הריהו כופר ואפיקורס. סבורים הם, אמנם, שבכך הם מרוממים את חז"ל, אך לאמתו של דבר משפילים הם אותם. הרמב"ם טורח לציין עד כמה יש לקונן על כת זו, השקועה בפרימיטיביות מחשבתית נוראה.

הכת השניה מתקדמת יותר, לכאורה, מפני שכלה המפותח יותר וכח הכרתה המשוכלל. אף-על-פי-כן סבורה אף היא שכל דברי חז"ל הם כפשוטם. ממילא, כאשר היא פוגשת בתוך דבריהם אגדות מוזרות ומשונות, שאינן מתיישבות בשום אופן עם השכל הרציונאלי, מתמלאת היא בזלזול עצום כלפי חז"ל, ואף מרשה היא לעצמה ללעוג לדבריהם ולבטלם במחי יד. אין היא מעלה על דעתה שאולי גם חז"ל היו חכמים לא-פחות ממנה, ואיננה מוצאת לנכון לנסות להתחקות אחר הכוונה הפנימית של דבריהם.

הכת השלישית – הרמב"ם טורח לציין שהיא המיעוט שבמיעוט – יודעת שאם חז"ל טרחו לחקוק דבר מדבריהם בגמרא – לא דבר ריק הוא. ואף אם דבריהם נראים מוזרים ומשונים במבט ראשון, ללא ספק יש כאן כוונה נסתרת. ברור לה שלדברי חז"ל יש נגלה ונסתר; לבוש חיצוני וכוונה פנימית. היא איננה מתרגשת מהמוזרויות שבדבריהם, מפני שמלכתחילה איננה מצפה שהכל יהיה ברור בקריאה ראשונה. היא יודעת שדברי חז"ל מוגשים לנו בצורה עוּברית, גולמית, וזקוקים הם לעיבוד, לשכלול, להריון רעיוני ואף ללידה רוחנית כדי לעמוד על מלוא עומק משמעותם. התפקיד של המפגש הראשוני עם דבריהם עיקרו להצית את האדם, לעוררו להעמיק חקר, לחולל תפנית רוחנית-ערכית בנפשו פנימה, לעבור תהליך עמוק ומשמעותי, ורק מתוך כך יזכה לחדור להיכל הפנימי ולכוונה האמיתית הגנוזה בתוך דבריהם.

כת זו איננה מתבלבלת גם כאשר דברי חז"ל נראים במבט ראשון פשוטים, מובנים ומתקבלים על הדעת. הם אינם מסונוורים מהרעיון היפה או החכמה היקרה המובעת במאמר חז"ל, אלא יודעים שגם במקרה זה, שבו אין כל קושי גלוי בהבנת הענין, ברור שהצד המכוסה הוא העיקר ושהטמון רב על הנגלה. 'תפוחי זהב במשכיות כסף' – גם כאשר הצד הגלוי הוא טוב ככסף, עדיין יודעים הם לתור אחר הזהב המוסתר מתחת לשבכות-שכבות רעיוניות רבות [הרמב"ם מאריך לבאר עקרון זה בהקדמת מורה הנבוכים].

גם ביחס למדינת ישראל נראה שניתן לחלק חלוקה כעין זו.

ההתחלה של הגאולה

כת אחת סבורה שמדינת ישראל היא 'גאולתנו' כפשוטו. המדינה היא-היא חזות הכל, היא התגשמות החלום ומימוש כל התקוות ובקום המדינה הגענו בעצם אל המנוחה ואל הנחלה. לדעתה, העידן של האידיאליזם הצרוף הסתיים, וכעת לא נותר כי אם לטפל במספר עניינים טכניים, שיסייעו בידינו ליעל את המדינה ולהופכה למשגשגת ומוצלחת. הנושאים הבוערים היום מתמצים בחלוקת ה'נטל' הלאומי בצורה שוויונית, סידור היחסים עם שכנינו ועוד מספר עניינים פעוטים, שאו-טו-טו יבואו על פתרונם הטכני.

הכת השניה, בשומעה את דברי הכת הראשונה, מזדעזעת לחלוטין ומתמלאת חלחלה. היעלה על הדעת שאלפיים שנות תפילה, כמיהה, ציפיה, דבקות בתורה ובמצוות עד כדי מסירות-נפש ממש יתממשו בדמות מדינה כה עלובה, השקועה ראשה ורובה בסיפוק צרכיה החומריים?! 'הייתכן להגדיר את מדינת ישראל העכשווית כ'גאולה' כפשוטה?' מזדעקת היא. היכן שאיפת הצדק המוחלט? היכן כבוד התורה? היכן סולם הערכים של ישראל סבא שליווה אותנו כל שנות ההסטוריה? כת זו מוכרחת לבטל את ערכה של המדינה, להתעלם ממנה במקרה הטוב ולשים אותה ללעג ולקלס במקרה הגרוע.

הכת השלישית – שהיא, כרגיל, המיעוט שבמיעוט – מכירה בכך שיש למדינת ישראל מעלות רבות, שהכרח הוא להודות עליהם ולהכיר טובה. אך היא גם מבינה שזוהי רק ההתחלה ושהתוספת מרובה על העיקר. עיקר השמחה בהווה הלאומי נעוץ בעיקר בפוטנציאל העצום הטמון בה, שטרם התגלה. כאשר המבט מרוכז בעיקר בעתיד הרחוק, אזי ההווה כשלעצמו – עם כל גודלו ויופיו – איננו יכול להיות סיבה עצמית לשמחה. כת זו יודעת שהמדינה שלנו היא בשלבים ראשוניים מאוד של התפתחותה, ושעל-אף שכבר נולדה, עדיין יש בה צדדים עוּבריים, שצריכים לעבור תהליכים ארוכים ומסובכים כדי לצאת אל הפועל בצורה שלימה. יחסית לאחרים ייתכן שהמדינה מתקדמת מאוד, אך ביחס לשאיפות הישראליות המקוריות ההסטוריות שלנו – אנחנו עדיין בשלב פרימיטיבי למדי.

כמו לאגדות חז"ל, גם למדינה יש נגלה ונסתר. מצד אחד גם לנגלה הלאומי יש ערך רב, שאך שקר הוא לבטלו במחי-יד. אך מצד שני אל לנו להיות מסונוורים מכל ההישגים הלאומיים, הבטחוניים, הכלכליים והחברתיים. עיקר תודעתנו צריכה להיות נתונה לפְּנים, למה שעדיין כמוס וחתום, לכל אותם תכנים וערכי-חיים שהמדינה מעותדת להם בהמשך התפתחותה. השמחה ביום העצמאות איננה צומחת מתוך מה שכבר יש כשלעצמו, אלא מפני שיש-לאומי זה מבשר אופק אידיאלי חדש, איכות-חיים רעננה שעתידה לשבור מוסכמות ערכיות, להציב רף חלוצי מקורי ונועז ולהגדיר מחדש את כל מושגי האושר, ההצלחה והשלמות בקנה-מידה בינלאומי.

 השמחה האמתית היא גדולה ועצומה בגלל האיכות המופלאה הגנוזה במדינתנו, אף אם קטנה היא בכמותה. על ארזי לבנון יש לשמוח מאוד גם כשמשתווים הם בשלב-גידולם הנוכחי לאזובי הקיר. התנשאותם העתידית מוכרחת, מובטחת וודאית, ומשום כך השמחה העתידית מחייבת אותנו כאן ועכשיו. יש לדעת שמדינת ישראל היא 'ראשית צמיחת גאולתנו', ורק מתוך הכרה מעמיקה ומלאת-ציפיה זו, אפשר – ואף מחוייבים אנו – לשמוח שמחה עמוקה ומלאה בעתיד-לבוא האידיאלי, שהתחיל להתנוצץ ולצעוד לפני ששים-ושש שנה, 'הולך ואור עד נכון היום'.

==

הרב אליהו פינסילבר, הוא מראשי ישיבת נטע שורק באפרת ומרבני 'דרך אמונה'

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו