כאשר מנהיג גדול מסוגו של הרב דרוקמן זצ"ל מסתלק מן העולם נוצר ואקום אדיר, שעלול לעיתים להוביל למחוזות של ייאוש. בימים אלו נשמעים קולות – חלקם בעצב וחלקם בשמחה לאיד – שמדברים אודות הסתלקותה של "הדמות האחרונה שהנהיגה את הציונות הדתית".

לפני כמאה ושבעים שנה חיבר מלחין גרמני, ריכרד וגנר, אופרה בשם "דמדומי האלים", שהמסר הפסימי שלה היא שבעת דמדומי השקיעה של דמויות גדולות ("אלים") – העולם מגיע לסופו.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

הרב שמואל אליהו: הרב דרוקמן היה המחנך הגדול

עליית מפלס האיכות של ההמון

הגישה היהודית היא הפוכה ואופטימית. הרב קוק כותב רעיון שניתן לכנות אותו "חוק שימור הרוח": למרות שענקי-הרוח הולכים ומתמעטים ("ירידת הדורות"), הרי ש"האנרגיה הרוחנית" שלהם עוברת לציבור הרחב, שבמקביל הולך ומתעלה ("עליית הדורות"). כיום אין לנו דמויות כמו הרמב"ם, אולם אדם ממוצע הינו בעל אינטליגנציה ופוטנציאל רוחני גדול לאין שיעור מאשר שכנו של הרמב"ם, שבקושי ידע קרוא וכתוב. להבדיל, אין לנו כיום מנהיגים בשיעור קומה כמו בן גוריון, אולם בשורה התחתונה מצבה של מדינת ישראל טוב לאין ערוך מאשר מצבה בתש"ח. עליית מפלס האיכות של ההמון היא גם הסיבה מדוע המשטר החברתי בעולם של ימינו הוא דמוקרטי ולא מלוכני.

הציונות הדתית לא מתפרקת ולא נעלמת

כשם שלפני עשרות שנים הסתלקו מן העולם גדולי ישראל כדוגמת הרב צבי יהודה קוק, וההנהגה עברה לבני דורו של הרב דרוקמן; כך גם כעת – לא אלמן ישראל – ההנהגה תעבור לבני הדור הבא. באופן טבעי תהיה פה ירידה מסוימת אולם בשורה התחתונה המציאות הרחבה תלך ותתקדם. הכמות תיצור איכות: כוחות שעד כה פחות באו לידי ביטוי יקבלו כעת את הבמה.

הציונות הדתית לא מתפרקת ולא נעלמת; אדרבה, מעולם לא הייתה גדולה ומגוונת יותר; ודווקא הכמות והגיוון מצמיחים הנהגות של צדיקים שונים שמשלימים אחד את השני. חז"ל ביטאו זאת במילים: "וזרח השמש ובא השמש" – "עד שלא ישקיע הקדוש ברוך הוא שמשו של צדיק – הוא מזריח שמשו של צדיק חבירו".