–          מה הולך אחי? מה איתך? איך בישיבה?

–          וואלה ב"ה, מצוין. לומדים, חיים, עבודת ה' אתה יודע.

–          תקשיב אחי, אממ, פגשתי איזה מישהי ודיברתי איתה קצת ולא יודע למה ישר עליית לי לראש. אתה בעניין לצאת עכשיו?

–          אממ, לא יודע אחי, חושב על זה. הגיע הזמן נראלי ,פסח שיעור ד'. ספר לי עליה קצת.

–          וואלה אחי, בחורה טובה ממש, נחמדה ,צדיקה, עשתה שנת שירות באולפנה ועכשיו היא בשנת מדרשה. אתם נראים לי מזה מתאימים.

–          אממ. טוב אחי, שלח לי את המספר שלה ואני אתקדם… תודה נשמה על הדאגה.

ככה בערך נשמעת שיחה ממוצעים בין שני חברים-ביינישים – שכל כוונתו היא רק לעשות טוב. להקים בית בישראל.

אבל נשאלת שאלה פשוטה. בערך כל בת שניה בציונות הדתית עומדת בקריטריונים האלה. נחמדה, צדיקה, שנת שירות, ומדרשה. אז מה? איך בדיוק זה מקשר אותי אליה?

בדידי הווה עובדא, הצעתי למישהו מישהי- וככה בערך התפתחה השיחה ואז הסתובבתי כמה ימים עם השאלה – אז מה? איך זה מתקשר ביניהם? ואז פתאום, באמצע שבת הבנתי. הבנתי את כלל, כלל "החוט השוזר".

להרכיב את הפאזל

בדר"כ אנחנו מציעים לחברים את הדומה- "וואלה אחי ראיתי מישהי בול כמוך- משהו מפחיד- אתה חייב להכיר אותה" כלומר אנשים בדרך כלל יודעים לעשות השוואה- מה דומה למה- הכי פשוט והכי קל-וזה גם מה שלומדים בגן.

– א' דומה לב' אך באמת – יש מצב שאולי לאנשים מסוימים זה נכון אך לרוב – אנחנו מחפשים משלים ולא דומה –כדי ליצור תמונה שלמה – כי מה יעזור לנו שני חלקים שווים מאותו פאזל? כי רוב האנשים לא רוצים להתחתן עם עצמם (וזה גם לא נכון)

וכדי ליצור תמונה שלמה אנחנו צריכים אנשים שיודעים להתאים- שיודעים לעשות השלמות- שיודעים להרכיב פאזל.

למה בין כל האנשים שסובבים אותי- אני מתחבר דווקא לחברים שלי? הרי יש עוד הרבה אנשים בעולם. אלא יש בהם משהו שאין בכולם.

אם נסתכל ונבחין היטב – נראה בהם – באנשים מסביבי- שאני בחרתי אותם- החברים שלי- תכונות משותפות – תכונות שאני מאוד נמשך אליהם, מאוד אוהב אותם, מאוד מתחבר איתם. מאוד מתקשר אליהם.

אז תאוריית 'החוט השוזר' הולכת כך- תיצור מכנה משותף בין כל החברים שלך, כל החברים האמיתיים שלך ותראה למה אתה מתחבר. מה אתה אוהב. מה משלים אותך. אל תגזים, רק 3 תכונות ועל בסיס זה תלך לחפש את המשלים, את החלק החסר של הפאזל לחיים. פשוט תיצור חוט שוזר בין כולם.

בהצלחה אחי.