כל הנתונים מראים שמצב החינוך בישראל לא טוב. אפשר לראות את זה במבחני המיצ"ב, בנתוני הזכאות לבגרות, וכן בתכני הלימוד ההולכים ומצטמצמים.
לצד הנתונים הפסימיים של התלמידים ניתן לראות כיצד המערכת נחלשת. עזיבה של אנשי חינוך יחד עם מחסור בכניסה של מורים חדשים מייצרים קושי אמיתי באיוש משרות הוראה בבתי הספר רובם ככולם. מצב עגום זה נובע ממגוון סיבות היסטוריות וחברתיות, חלקן נוגעות גם לקצב המהיר שבו שרי חינוך מתחלפים לא לפני שהספיקו והכניסו שינויים מחייבים בתוך המערכת.
המורים, גם אם אינם מורים לספורט, נאלצים לרוץ (פעמים רבות בסחרור) לפי הקצב שקובע השר התורן ולהתאים את עצמם לסדרי העבודה המשתנים במהירות ויורדים מהנחיה לביצוע ללא פיילוט מכוון, בניה שיטתית והתמקצעות של השטח. מרעיון לביצוע מיידי. עד כאן, לצערנו, אין חדש. כך כבר שנים. לא מכבד למורים ולמורות. לא מכבד אפילו למטרות השינוי הנכספות. בוודאי לא מכבד למה שיש לראות כ'תהליך חינוכי'.
בחודש האחרון אנו נחשפים לוויכוחים סביב הקמת הממשלה. כל מפלגה דורשת את התיקים שהכי חשובים לה, אבל עוד לא שמענו ויכוח סביב משרד החינוך. גם פה, לצערנו, אין מדובר בתופעה חדשה. שוב, דווקא המשרד החשוב ביותר לעתיד ילדינו ולעתיד מדינת ישראל מוטל בקרן זווית. באופן פרדוקסלי פורסם בימים האחרונים כי דווקא יש המתעניינים בחינוך, אולם לא במשרד (ובאחריות המיניסטריאלית הנגזרת מהעומד בראשו) אלא בסמכויות שונות הנגזרות החוצה מתוכו. בשוק הפוליטי נקרעות ממשרד החינוך חתיכות למען שלום בית קואליציוני.
כשאנו נחשפים שוב ושוב לזלזול של הפוליטיקאים במשרד המשמעותי הזה, אפשר להבין בקלות מדוע הגענו לנקודת שפל במערכת החינוך. התלמידים והתלמידות נהדרים, המורים בהשתדלות רצים ממשימה למשימה ומנסים להיענות ולהתמקצע, אבל המערכת בתחושת של עייפות. יש תחושה שהעסק לא מתפקד כראוי, והכי חמור, התלמידים, המורים והמנהלים מרגישים כי אין מי שבאמת דואג להם.
כיצד יתכן שנושא החינוך לא מדיר שינה מעינינו? במחשבה שניה, נראה כי יש משהו בתחום החינוך שכן מצליח להדיר שינה מעיני פוליטיקאים, בכל סבב בחירות והוא: חינוך של ילדי המגזרים האחרים. עבורם הם מוכנים לבטל תוכניות ולבצע רפורמות, לשנות ספרי לימוד מבלי להביט לאחור על צוותי ההוראה שאמורים להתמודד עם השינויים התכופים והלא בהכרח נחוצים הללו.
מערכת החינוך היא זירה חשובה מכדי להפקיר אותה. כל מפלגה צריכה להיות מחויבת לקידומה ולהתמקצעותה, ללא הבדלי ימין ושמאל. כל מפלגה שטובת מדינת ישראל לנגד עיניה צריכה להבין כי הכול טמון בחינוך של אזרחי המחר. משרד גדול ומשמעותי כמו משרד החינוך דורש הרבה עבודה בשום שכל גם בלי לייצר מהפכות מידי שנה ועם כל שר.
לצערי, רבים משרי החינוך בחרו לעסוק בשינוי הבא במקום לטפל באתגרים הקיימים. המשמעות עבור המחנכים קשה. לא פלא שרבים מהם מתייאשים ונוטשים את המקצוע החשוב. אני מבקשת משר החינוך המיועד להיכנס למשרד במתינות ובצניעות המתבקשת וללמוד את המערכת, כאביה וצרכי אנשיה הנאמנים. לא לדרוס את הקיים. לא לדרוס את החינוך למען רעיון נוצץ יותר (פוליטית). אנחנו עם הספר, הלימוד הוא נשמת אפו של העם הזה. תפסיקו לגזור קופונים פוליטים, לשנות מדיניות במסיבות עיתונאים.
תתחילו לייצר אפשרות להתמקצע, להעמיק, להקפיד על אפשרות כנה שבה הפדגוגיה תפגוש ערכים ותייצר חינוך של אמת, הפוגש אוכלוסיות שונות של בוגרי המחר. תנו כלים למורים ולמורות להגיע לעבודת ההוראה החינוכית בתוך הכאוס שמשתולל בחוץ. הערכים החינוכיים העמוקים לא מתחדשים בכל מערכת בחירות, עם כל הכבוד.
אני מייחלת ליום שבו יגיע שר או שרת חינוך מפתיעים שיבטיחו לא לעשות רפורמה ומהפכות אלא לחזק את הקיים, לעגן את המקצוע, אנשיו ותוצריו. לפעול במתינות ונחישות מכבדת לחיזוק המורים. שיבטיחו ויפעלו לשם הענקת כלים להתמודדויות עם אתגרי החינוך הקיימים, במיוחד בעידן הפוסט קורוני, והפוסט מודרני.
שרים שיבחרו להתמקד במשרד שלם, מלא חזון, ששם דגש על האופן שבו מדינת ישראל תצמיח את האזרחים הבאים, אנשי הרוח והמדענים הבאים, את מובילי המחר. הם והן נמצאים בכיתות ממש עכשיו! שרים שיחנכו לסבלנות ולסובלנות כשיטת עבודה מכבדת וקשובה, שיחנכו למצוינות ולערכים בתחומים רבים ושונים (גם תורה, גם מדע, גם היסטוריה, גם פיזיקה) ולא ישעטו למהפכות מהירות שמותירות את מערכת החינוך חבולה ומותשת ואותם עם כמה נקודות במלחמת הבוץ הפוליטית.
לצד כל זה, כל מי שעוסק בחינוך יודע כמה נחת וסיפוק יש בתהליכים חינוכיים, כמה פירות נהדרים ניתן לקטוף בעשיה חינוכית ראויה. איזה פוליטיקאי ראוי מוכן לוותר על כל הטוב הזה?
=======
רוחמה גבל רדמן היא מנכ"לית עמותת יסודות שבמכללת הרצוג
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
