חג הסיגד: נערך כמידי שנה בכ"ט חשוון (בעבר נחגג בכ"ט כסליו ושונה) בקהילת יהודי אתיופיה. הבאנו אלינו לאולפן את מברהטו והודיה סולומון, אב ובתו, לשיחה על מהות החג, עליית יהודי אתיופיה והחיבור בין אז להיום.
צפו בראיון המלא:
מה הוא חג הסיגד?
"אני רוצה להגיד, זה לא חג, זה יום הסיגד, למה הוא "יום" כיוון שיום יותר מתאים ליום כיפור מאשר כמו חג רגיל. כאן זה יותר יום של צום, יום של תפילה, יום של געגועים לירושלים" מסביר מברהטו ומוסיף: "כשהיינו בגלות היינו עולים לאיזה גבעה שמזכירה את ירושלים ובצום ובתחינה כדי שהקב"ה ירחם עלינו ונוכל בסוף לעלות לירושלים, אבל כשאומרים חג, זו המצאה של הארץ".
אתה זוכר שחגגת באתיופיה?
"אני זוכר, זו הייתה התרגשות גדולה, כל שנה היו מתאספים כל הגברים ביחד ועולים לגבעה מסוימת כאשר מנהיגי הקהילה לבושים לבן. אני זוכר בתור ילד את ההתרגשות מהיום, גם לפגוש את הדודים והמשפחה זה היה נחמד וגם הרגשה של יום של טהרה".
הודיה, מה הזיכרון שלך מהחג הזה, זיכרון ילדות?
"לי בתור ילדה, אני אחלק לשניים כי יש הבדל בין כשהייתי ילדה לבין איך שאני היום. גם המשמעות של היום הזה השתנתה. לי זה גם תמיד היה איזה משהו שמחבר אותי למשפחה איך הם עלו מאתיופיה, זה היה המשמעות מבחינתי ליום הזה, באופן הפרקטי זה היה להגיע לבית ספר עם אבא, הבאנו אוכל מסורתי, זה היה מבחינתי הדרך לחבר את החברים שלי ומי שנמצא איתי במסגרת לתרבות שלהו ולגעגועים שלנו לירושלים. היום אני מרגישה שזה מחבר אותנו לקהילה, את כל הקהילה האתיופית. כשהייתי קטנה הייתי צריכה להסביר והיום זה נהיה הרבה יותר נפוץ".
מברהטו, באיזה גיל עלית?
"זה קצת קשה, עליתי בגיל 15 כאשר בערך שלוש שנים ביליתי בדרך, כך שכל הילדות שלי כנער עברה בדרך הזו. כשאתה יוצא מאתיופיה אתה חושב תוך שבוע, כמה ימים אתה בירושלים וככה רצה הקב"ה נתקענו בסודן הרבה שנים".
כשהגעתם לארץ סוף סוף הייתה לכם אכזבה?
"הייתה אכזבה, אבל לפחות אצלי היא התחלפה די מהר לשמחה, כי ציירו את ירושלים כשהיינו באתיופיה כמשהו שלא קיים בעולם, מאוד ציורי, מאוד קדוש, כולם מאוד מחוברים ואוהבים אחד את השני וכל החיים שלך אתה מחכה להגיע למקום הזה. הייתה אכזבה גם בזה שהגענו לאתר קראוונים באזור הצפון, זאת הארץ, אתר קראוונים, איך זה יכול להיות? אבל אחרי כמה זמן אתה מבין שזה המקום שלך, פה תחיה. האכזבה התחלפה בשמחה גדולה".
בתחילה בנוסף לקשיים היה גם העניין של השם, שהוא לא ישראלי, נתקלת בקושי כזה?
"זו באמת נקודה רגישה מכיוון שישר כשהגעתי לארץ החליפו לי שם וסחבתי אותו במשך שלוש שנים, אני לא אומר אותו, אני לא מחובר אליו".
הודיה, בתור ילדה היית מחוברת לעניין המסורתי?
"זה היה מאוד נוכח בחיים שלי, ההורים שלי מאוד העבירו את זה. זה לא תמיד היה קל, בסוף אתה גדל בתוך איזה שהוא שוני אבל אף פעם לא ראיתי בתור משהו שמעכב אותי או מפריע לי. ראיתי את זה וגם היום בתור הייחודיות שלי".
עוד מסבירה הודיה: "ראיתי את זה כמקור לגאווה ולא שום דבר אחר".
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
