"תסמונת סטוקהולם" מתארת מצב נפש בו קורבן שבוי יוצר ברית חיובית עם השובה שלו. בבסיס "תסמונת סטוקהולם" עומד שימוש לא מודע בהגנה שנקראת הזדהות עם התוקפן בה מפתח הקורבן רגשות חיוביים כלפי התוקפן ואף מתנגד כלפי מי שיוצא נגדו (ויקיפדיה)

כאשר מסתכלים על החיבור של מפלגת הבית היהודי עם איילת שקד, קשה שלא לראות את תסמונת סטוקהולם לנגד עיננו. איילת שקד פגעה שוב ושוב ושוב באנשי הציונות הדתית, בכפיות טובה שאין כדוגמתה, ולמרות הכל מפלגת הבית היהודי חוזרת לזרועותיה ואף ממליכה אותה בראשות המפלגה.

למי שלא זוכר, לאיילת שקד אין כמעט בוחרים חילונים ימנים. הציבור הדתי לאומי הוא זה שהכניס אותה לפוליטיקה. למרות היותה חילונית, דתיים רבים ואף רבנים רבים ראו בה שותפה של אמת לרוב ערכי הציונות הדתית. היא התקבלה בכבוד ובאהבה כמעט בכל מוסד דתי לאומי, וזכתה להכנסת אורחים לבבית בכל מקום. למרות זאת, איילת בחרה לנטוש את אותו הציבור שוב ושוב ושוב. כמו בחור שלא מוכן לקבל את העובדה שאהובתו מאוהבת במישהו אחר, כך חלק מהציבור הדתי לא מוכן לקבל את סירובה של איילת להיות חלק ממנו. סירוב זה גורם לעיוורון כלפי התנהלותה.

בשנת 2012 נבחרה איילת למקום שלישי בפריימריז של הבית היהודי, ובשנת 2015 היא קיבלה את המקום הראשון בפריימריז של הבית היהודי. כלומר רוב הציבור הדתי ראה בה שותפה אמיתית ונתן בה אמון רב.

אבל אז, לאחר שש שנים, בשנת 2018 איילת החליטה שהיא משנה כיוון. יחד עם בנט ושולי מועלם, היא פרשה לפתע, ללא כל התראה מראש, ממפלגת הבית היהודי ויחד הם הקימו את "הימין החדש" ככה סתם פתאום החליטה איילת שנגמר הקשר עם הציבור הדתי, ומעתה היא ימין חילוני.

החליטה לנתק קשר עם הציבור הדתי. שקד בימין החדש (Photo by Tomer Neuberg/Flash90)

בגלל העובדה שמפלגת הימין החדש לא עברה את אחוז החסימה, נאלצו חבריה לחבור למפלגת הבית היהודי עם האיחוד הלאומי – לסיעה אחת, כדי להיכנס לכנסת. שוב איילת נכנסה לכנסת בזכות קולותיהם של הציבור הדתי שבחר בה, למרות שהיא נטשה אותו. הציבור הדתי ברובו החליט להבליג, ולקבל אותה חזרה בזרועות פתוחות.

אבל אז איילת החליטה שוב לנטוש את בוחריה הנאמנים ולנדוד למחוזות חדשים. בשנת 2021 איילת שקד עושה את המעשה הפוגעני ביותר כלפי הציונות הדתית, והיא מצטרפת יחד עם בנט ושאר חברי ימינה לממשלה הפועלת במנוגד לחלוטין לערכי הציונות הדתית. ממשלה שהיא לא ימנית ולא יהודית. ממשלה שפוגעת קשות בתא המשפחתי ובערכי היהדות, ולא פחות מכך ממשלה שפוגעת בערכי הימין.

איילת שקד וחבריה הקימו ממשלה ללא המפלגות הדתיות והחרדיות, וללא מפלגת הימין הגדולה, ותחת זאת הם הכניסו מפלגות לא ימניות ואנטי דתיות: יש עתיד, מרץ והעבודה, ואפילו מפלגה אסלאמית. הם הכניסו לממשלה את המתנגדים הגדולים ביותר לדרכה של הציונות הדתית. כאן איילת, בנט וחבריהם למפלגת ימינה – הלכו צעד אחד יותר מידי. זה הרגע המסוכן ביותר עבור כל איש פוליטי – להחליף אמצעי במטרה, ולהחליף אידיאולוגיה בכסא.

איילת וחבריה שיקרו במצח נחושה והפרו הבטחות לבוחרים כאילו הם לא חייבים להם כלום. רבים מאד הרגישו ונפגעים, כולל חלק מחברי המפלגה עצמה שפרשו ממנה משום שהם הרגישו שהמפלגה כבר לא תואמת את ערכיהם. לא את ערכי הציונות הדתית, וגם לא את ערכי היושר והאמת. איילת שקד הקימה ממשלה עם מפלגות שמאל קיצוניות כולל מפלגות לא ציוניות.

גם כעת, לאחר שמפלגת ימינה ב"ה התפרקה ונגוזה, איילת בחרה לחבור ליועז הנדל, ולהקים מפלגה חדשה "הרוח הציונית". הפעם לקח לאיילת שקד רק כארבעים יום לנטוש שוב שותף לדרך, ולהמשיך הלאה.

נטשה שוב והלכה לממשלה עם רע"מ. איילת שקד ומנסור עבאס (Photo by Yonatan Sindel/Flash90)

ואז היא נזכרה – שיש ציבור קטן, שלמרות שהיא פגעה בו כ"כ הרבה פעמים, הוא תמיד ישאר נאמן לה גם כשאין לכך הצדקה. מבחינתה, הציבור הדתי לאומי הוא "העץ הנדיב" שאפשר תמיד לנצל אותו, ללכת, ואז שוב לחזור ולנצל אותו, ואז שוב ללכת. מעין אהבה עיוורת שכזו. ואז בניצול ציני היא חוברת למפלגת הבית היהודי וחוזרת לאותן סיסמאות ישנות: ציטוטים מהרב קוק, אמירה שהלב שלה בימין, שהיא חלק מהציונות הדתית, והיא אפילו חזרה להצטלם בבית כנסת.

ואז קורה הלא יאומן – מפלגת הבית היהודי, או יותר נכון, שברי המפלגה שרוסקה בגלל איילת שקד בעצמה – שוב חוזרים אליה ואפילו ממליכים אותה כראש המפלגה. זה פשוט לא יאומן ולא נתפס.

קשה שלא להיזכר בפסוק ממשלי "ככלב שב על קיאו – כסיל שונה באיולתו". רק כסיל חוזר על טעותו שוב ושוב מבלי להפיק לקחים ומבלי להבין שאי אפשר באמת לסמוך על דבריה של איילת.

אבל יש לזה גם הגדרה פסיכולוגית: "תסמונת סטוקהולם". מציאות בה אנשים מתאהבים יותר ויותר דווקא במי שפוגע בהם שוב ושוב. כנראה שנפש האדם היא מורכבת ולא תמיד מובנת.

לא צריך שוב ליפול ולהאמין לאיילת שקד ולהבטחותיה. מי שנטשה כל כך הרבה פעמים את חבריה לדרך, תעשה זאת גם בפעמים הבאות. זה רק ענין של זמן עד שאיילת תיפרד שוב מהבית היהודי ומבוחריה. אפשר ללמוד לקח מהעבר, ולדרוש נציגי ציבור טובים וראויים יותר. מנהיגים שהם אנשי אמת, שהם נציגים של מי שבאמת בחר בהם, ובעיקר, נציגים שהם נאמנים לדרך הציונית דתית, ולא אנשי פוסט ציונות דתית. לציבור הדתי ולמפלגת הבית היהודי מגיעים מנהיגים טובים וראויים יותר מאיילת שקד.

הרב איתן קופמן חבר ארגון 'תודעת זהות'