שרת הפנים איילת שקד מגיבה לדבריו של נפתלי בנט, לפיהם מי שאומר שהממשלה עם רע"מ הייתה טעות, לוקה בפוסט טראומה.

לדברי שקד: "הממשלה הקודמת הייתה אילוץ שנוצר מחרמות, ולכן התפרקה. הגיע זמן לשים סוף לחרמות. הבית היהודי בראשותי תביא להקמת ממשלת ימין. חזרתי הביתה. חזרתי לימין".

בנוסף, גורמים בבית היהודי מוסיפים בשיחה לסרוגים כי "מי שבטראומה הם הציבור הימני, שהפעם יקבלו מפלגה שמבטיחה ממשלת ימין ומביאה לממשלת ימין".

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

שקד: ככל הנראה אמליץ על נתניהו (צילום: אודי פורטל)

ראש הממשלה החליפי נפתלי בנט השתתף היום (ד׳) בחנוכת בית "פנימה" בלוד  ונשא נאום בו סקר את השנה האחרונה, בהקמת הממשלה, פיזור הכנסת ופרישתו מהחיים הפוליטיים.

"חברים, לפני שנה ורבע קיבלתי החלטה, להעדיף את המדינה על פני הבייס, קבוצת ההתייחסות הפוליטית המיידית שלי, ולהקים ממשלה בישראל. שילמתי על כך מחיר אישי ומשפחתי כבד. אני מבקש לומר בצורה הכי ברורה: ההחלטה שלי להקים ממשלה בישראל היתה ההחלטה הטובה ביותר והציונית ביותר שקיבלתי בחיי", אמר בנט.

בביקורת על חבריו לסיעה, שנטשו את הקואליציה, ובעיקר על איילת שקד הוא אמר: "נדמה לי, ואני אומר זאת בצער, שחלק מאלו שאומרים כעת שזו הייתה טעות, פשוט נמצאים בפוסט טראומה. הם מורתעים, רמוסים וכתושים. אני לא שופט אותם ואני לא כועס. אני ראיתי בעיני וחוויתי על בשרי את המכונה שמחצה אותם. יום אחרי יום. אחד אחרי השני. את המכבש."

בנט המשיך וסקר את המצב ערב הקמת הממשלה, "היינו מעט אחרי פרעות שומר החומות בערים המעורבות בתוך ישראל, אחרי רקטות חמאס על ירושלים ותל אביב. שדות עוטף-עזה בערו, וילדי יישובי העוטף היו מוכי טראומה. המדינה נקלעה לגירעון שלא הכרנו, של כמעט 200 מילארד ש"ח. הדילמה שעמדה בפניי היתה לזרום עם הבייס וללכת לבחירות חמישיות, או להעדיף את מה שטוב למדינה, ולהקים ממשלת הצלה לאומית. בחרתי בחלופה הקשה. בחרתי לקחת אחריות ולהקים ממשלה בישראל. ומאותו הרגע – שערי גיהנום נפתחו עליי, על משפחתי ועל חברי סיעתי. מתקפה בלתי פוסקת של רעל. של שקרים. שנה של שנאת אחים".

בנט מתאר כי גם מול המתקפות, הממשלה שלו תפקדה היטב: "אך בתוך הצונאמי הרעיל הזה, עם שמונה מפלגות, בקואליציה הכי מגוונת בתולדות ישראל (ולא פשוטה לניהול), למרות כל זה, הממשלה בראשותי הצליחה לעשות בשנה אחת, מה שממשלות אחרות לא עשו בקדנציה שלמה. העברנו תקציב. זה נשמע מובן מאליו, נכון? אבל זה לא היה מובן מאליו משך כמה שנים, ולכו תדעו האם יהיה תקציב בשנה הבאה. הפסקנו עם הסגרים. הובלנו את המשק ל8% צמיחה, הגבוה ביותר בעולם המערבי (!).

הנחנו את התשתית למלחמה ביוקר המחיה בישראל. החזרנו מאות אלפי מובטלים לעבודה. הורדנו את הגירעון כמעט לאפס. הפסקתי את מזוודות הדולרים לחמאס. לפעמים – החגיגה נגמרת. והנה, בכל זאת, השנה בה כיהנתי כראש ממשלה היתה השנה השקטה ביותר, מזה שנות דור, לילדי שדרות ועוטף עזה. (אני גאה בזה). זה נבע ממדינות חדשה שלי: נדיבות כלכלית לצד תקיפות בטחונית. לראשונה הגבנו על כל בלון בודד, ולראשונה מזה שנים איפשרתי כניסת פועלים מעזה לעבודה בישראל. שיקמנו את היחסים הבינלאומיים של ישראל. בכל רחבי העולם נפתחו בפנינו דלתות, מוושיגנטון וגלאזגו ועד לשארם א-שיח ואבו דאבי."

בהתייחס ישירה לנתניהו אמר בנט: "העברנו את המערכה מול משמרות המהפכה האיראניים מאדמת ישראל לאדמת איראן, ומנענו חזרה להסכם הגרעין. ולא פחות חשוב, עברנו מ "אני" ל"אנחנו"", הוא חזר על המשפט שליווה אותו לאורך כל הקדנציה.

חוסר היציבות הפוליטית – מחליש אותנו

בנט הוסיף ואמר כי לישראל דרושה יציבות פוליטית: "ידידיי, בתקופה האחרונה אני מקדיש את עיקר זמני  לתחומי הביטחון השונים: הגרעין האיראני, לבנון והגז, חוסר היציבות ביהודה ושומרון, וההשלכות הכלכליות מרחיקות הלכת של המלחמה באוקראינה. אני רואה עד כמה חוסר היציבות הפוליטית שלנו מחליש אותנו. אם היו שואלים את אויבינו מה משאלתם, הם היו עונים: להכניס את מדינת ישראל לרצף אינסופי של בחירות ואיבה פנימית, מה שמביא לשיתוק מערכות השלטון בישראל. (זה שווה להם מיליארדים). הם הבינו שאם ישראל בסחרור פנימי, לא נוכל לגייס את האנרגיה להתמודד מולם."

על האתגרים של מדינת ישראל בשנים הבאות הוסיף: "האם מדינת ישראל עומדת בפני הכרעה היסטורית כדוגמת הסכמי אוסלו, הכרעה הכוללת וויתור על שטחי הארץ ופינוי יישובים? לא. האם ישראל עומדת לספח לגבולה שטחים? לא. האם ידוע לכם על איזה חקיקה דרמטית שהולכת למחוק את הזהות היהודית של ישראל, או לחלופין על תכנית להפיכת ישראל למדינת הלכה? לא.

אז מה קורה כאן? יש כאן חרדה. הרבה חרדה. יש משני הצדדים מי שמלבה אותה, מעורר אותה, מעודד אותה. יש מי שפועל לחלק אותנו לקבוצות קטנות, יריבות, קבוצות העויינות זו את זו. תחושות החרדה של הקבוצות השונות הן כנות, אך מלובות ומועצמות באופן מלאכותי על ידי סוכני חרדה. כשאתה מרגיש שהזהות שלך תחת מתקפה, אתה מתכנס פנימה, בונה לעצמך שריון, ויוצא למלחמה. הזהות היהודית של ישראל היא אולי הנושא המובהק ביותר. יש ציבור שחרד מפני מדינת הלכה שלתפיסתו נכפית עלינו. שאנחנו בדרך לעולם הלקוח מתוך "סיפורה של שפחה"."