יש משהו בסיסי שאני לא מבין במה שקרה כאן השבוע.

ועדת שקד קידמה חוק, שאומר שעל הנייר יש סנקציות פליליות נגד חרדים שלא יתגייסו, אבל הכל מבינים שזה רק על הנייר. כל מי שרואה את החוק הזה מבין מיד, שאף חרדי לא יגויס בכפיה.

החוק נותן לפריץ ולכלב ארבע שנים כדי למות, וגם אחר כך, הסנקציות מנוסחות כך שהן לא ישימות. לכאורה, התגשמות מאווייהם של כל החרדים. אבל משום מה היחס של החרדים למה שקרה עומד ביחס הפוך להישגים שלהם.

וזה לא רק הכרזה על בנט ולפיד ששורפים גמרות וספרי תורה באושויץ. מי שהאזין לחרדים השבוע בטוח שמחנות ההשמדה לחרדים כבר פועלים במרץ. שהמן והיטלר יחד באו לארץ (יחד עם אנטיוכוס, כמובן) כדי לודא שכל מי ששומר שבת או מל את בנו יומת במקום.

אני עוד מחפש הסבר משכנע לדבר. אציע כאן שלוש אפשרויות למה החרדים שורפים את המועדון:

א.  יש חשיבות גם להצהרות, ולא רק למה שקורה בפועל. החרדים מאד חרדים לדמותה הציבורית של מדינת ישראל, ראשית צמיחת גאולתנו, והמימד ההצהרתי חשוב להם יותר מהשאלה האם בפעל יגויסו חרדים.

ב.  את הפוליטיקאים, האמת לא מעניינת. הדבר הנורא שקרה לחרדים הוא לא שיש גיוס. כן גיוס, לא גיוס, לא חשוב. הדבר הרע שקרה לחרדים הוא שהם באופוזיציה. ליתר דיוק: שהם אופוזיציה והעמלק בממשלה. שהעמלק אמור לדאוג להם לתקציבים.

אוי ואבוי אם מישהו ישמע שהמצב טוב למרות שהחרדים באופוזיציה. הוא עלול חלילה לחשוב שזה לא אסון כ"כ גדול שהחרדים באופוזיציה. לכן צריך להציג את התמונה כאילו היא נוראית. שהכל יבינו כמה המצב חמור וקשה, או ליתר דיוק: כמה חמור שהעמלק בקואליציה, ימח שמם. והם עוד דואגים לתקציבים לחרדים, חמורים.

ג.  ההפגנות החרדיות הן לא נגד החוק. הלא כל אחד מבין שאי אפשר לגייס לצה"ל ציבור שלם ע"י חוק וע"י סנקציות פליליות. מה שכן, משנה לשנה יש יותר חרדים שמתגייסים מרצונם. החינוך החרדי עובד נהדר: את הצעירים התוססים שעלולים להתגייס עוד שנה שנתים, נשלח כבר עכשו להפגין נגד עצמם. נשלח אותם להתפרע נגד גזרת הגיוס שהיא גזרת שמד, והיא אנטישמית, אחרי שהם יצעקו בככר שצה"ל אנטישמי, הם עצמם אולי ישתכנעו בכך. ולא יתגייסו בבוא זמנם.