"מה זה חורבן? הרגע שבו העולם מתרסק ושום דבר לא מובן": אפרת עברה לידה שקטה

"מה זה חורבן? הרגע שבו העולם מתרסק ושום דבר לא מובן": אפרת עברה לידה שקטה

"הבנתי שאני יולדת אותה - והיא מתה" כך מספרת אפרת והב באומץ על הלידה השקטה שעברה לפני כחמש שנים. על החיים והחורבן

"רגע שבו העולם מתרסק": אפרת עברה לידה שקטה
  אפרת ומאור בצילומי הריון לביתכם נועה ז"ל (צילום: באדיבות המשפחה)

חורבן הבית, חורבן אישי: "לא הבנתי מה עושים עם תינוק שמת בבטן. הסבירו לי שזאת לידה שאני הולכת לצאת ממנה בידיים ריקות, אני יולדת אותה – והיא מתה", כך מספרת לסרוגים אפרת והב, שעברה לידה שקטה בפברואר 2017. הכתבה היא חלק מסדרת הכתבות "חורבן הבית, חורבן אישי" לתשעה באב.

אפרת, שגרה היום בכרם רעים עם בעלה מאור ובנה יהונתן בן הארבע, מתארת את הרגעים ההם, הדרמטיים והעצובים: "גילינו שב"ה נכנסנו להיריון, והוא היה תקין מבחינת כל המעקבים והבדיקות. הכל התקדם בבריאות ב"ה וממש בסוף השבוע השלושים ותשעה פלוס חמש קמתי בבוקר ולא הרגשתי תנועות. שכבתי על הצד ואכלתי מתוק, עשיתי כל מה שאומרים בשביל להרגיש תנועות והבנתי שעדיין אני לא מרגישה כלום. התקשרתי לאימא שלי, היא אמרה לי להתארגן ונסענו לבית החולים, שם גילינו שאין דופק".

אילוסטרציה (צילום: שאטרסטוק)

קראתם לה בשם?

"קראנו לה נועה. קיבלנו ספר של הרב סתיו שנקרא 'כחלום יעוף'. כתוב שם על התמודדות עם אובדן הריון ברוח היהדות וראיתי שנותנים שם בעת הקבורה. זה היה כבר כמה ימים אחרי זה, התחלתי לברר איך לעשות את זה ואיך לתת לה שם. פניתי למישהי בקבוצת פייסבוק שעוסקת בלידות שקטות והיא הסבירה שאומרים את זה לחברה קדישא והם קוברים אותה עם השם".

אפרת מספרת למה בחרה בשם נועה: "זה שם שנורא אהבנו במהלך ההיריון. בתקופה שזה קרה היה פינוי בעמונה, והייתי מחוברת לעופרה ולעמונה מאוד, היא ממש הייתה איתי במהלך המאבק על הארץ".

בחזרה לרגעים ההם. מה עובר לך בראש כשאת מבינה שמשהו לא בסדר ואין דופק?

"הלם. העולם מתמוטט ועוצר. אתה לא מבין מה קורה, איך זה יכול להיות? האדמה נשמטת מתחת לרגליים. לא הבנתי לאן החיים שלי הולכים. הכל נראה מאוד מוזר. ברגעים הראשונים רק רציתי שזה ייגמר. במהלך הלידה אני מבינה שבעצם אני הולכת להיפרד ממנה עוד רגע, לא רציתי שזה ייגמר".

אילוסטרציה (צילום: שאטרסטוק)

מה בעצם קורה ביום שאחרי הלידה השקטה?

"מתחילים לשאול אותך שאלות, על מי אתם רוצים שיביא לקבורה – לא הבנתי מה שואלים אותי. בדיעבד הייתי רוצה לטפל בעצמי, אבל אתה כל כך בהלם. מתאשפזים, מגיעים הביתה אחרי לידה כואבת. הכל מרגיש לשווא, סתם כואב לי. הילדה שלי מתה. אי אפשר לישון ולאכול, אין יום ואין לילה. בשבוע הראשון בעלי לקח חופש שבוע ועשינו מעין שבעה לעצמנו" מספרת אפרת, שמעודדת תהליך אבל בצורה שבה אין צורך למהר לחזור לחיים. "כחלק מתהליך הריפוי דיברתי על זה המון, סיפרתי לחברות מה קרה, נתתי לעצמי להיות מוקפת באהבה".

מה היו התגובות של אנשים מסביבך?

"היה מישהו שאמר לי "את עוד צעירה". אבל רק אני ילדתי אותה, אף אחד לא יכול להגיד לי מה עברתי. מבחינתנו זאת ילדה לכל דבר, גידלתי אותה 9 חודשים בבטן, הכרתי אותה. היה לי מאוד חשוב שכולם יידעו מה קרה כדי למזער את התגובות של אחרי הלידה. בסוף כתבתי הודעה ושלחתי אותה בתפוצה רחבה, שכולם יידעו".

הקושי תפס את אפרת במקום ובזמן שלא ציפתה לו, דווקא בעבודה בחנות, אליה חזרה רק לאחר זמן: "הרבה לקוחות אמרו: "אהה מזל טוב, ילדת!" ועניתי: "כן, אבל…"

אפרת ומאור בצילומי הריון לבתם נועה ז"ל (צילום: באדיבות המשפחה)

נכנסתי לדיכאון אחרי זה. הייתי עסוקה בלעשות ולהגיב איך שעושה לי טוב. ועדיין זה היה מאוד קשה. ככל שעובר הזמן לומדים איך להתמודד. בין היתר מה שעזר לי להתמודד היה ההיריון של הבן שלי".

יש לך ילד בן ארבע שנולד קצת יותר משנה לאחר מכן, היו לך חששות במהלך ההיריון?

"חצי שנה אחרי גיליתי שאני שוב בהריון. חד משמעית פחדתי לספר לסביבה, התחלתי ללכת עם בגדים רחבים שמסתירים, אמרתי במפורש שאני לא מעוניינת לדבר על זה. המשכתי ללכת לטיפול ממש עד ללידה" מתארת אפרת, "זה היה מפחיד מאוד, במהלך ההיריון הייתי בטוחה כמה פעמים שזהו, אין תנועה… חרדות".

"גידלתי אותה 9 חודשים בבטן, הכרתי אותה". אילוסטרציה (צילום: שאטרסטוק)

את מרגישה שהיום את מגיעה לתשעה באב אחרת?

"בדיוק היום מישהי בעבודה ראתה תמונות שלי מפעם ואמרה שפעם הייתי בן אדם יותר שמח. כל תחושה של חורבן – אתה מאוד מזדהה עם זה כבן אדם. אני חושבת על מה שמחבר אותי, וזה חד משמעית משהו שמחבר אותי. אם זה בגוש קטיף, כל תחושה של אובדן היא יותר נוכחת וזה תמיד מתחבר לאובדן הפרטי שלך".

מה משמעות המילה 'חורבן' בשבילך?

"הרגעים הראשונים שהעולם מתרסק. לא נראה כמו שהיה קודם. שום דבר לא מובן מאליו וצריך להתחיל לחפש את עצמך מחדש".

אפרת (מימין), מאור (משמאל), ויהונתן (באמצע) (צילום: באדיבות המשפחה)

לנשים שעברו חוויה דומה לשלך ובכלל, מה לדעתך חשוב לדעת בהקשר של אבל וחורבן?

"זה בסדר להיות באבל בתקופה מסוימת. בזמן שקורה משהו קשה ונורא – זה הכי בריא לעצור ולהתאבל. הסביבה המון פעמים מנסה להגיד שיהיה בסדר ולהוציא אותך מהדיכאון, אבל זה בסדר לעצור ולחוות את הקושי. דרך הקושי אפשר לצמוח. אם אתה מדחיק אותו אתה לא יכול להשתחרר ממנו אף פעם. בהתחלה זה מאוד קשה ואתה רק רוצה לדעת מתי תחזור לנשום – אבל אסור לברוח מהתמודדות. יש שלבים לאבל וזה בסדר להיות עצובים, רק משם לאט לאט מצליחים לבנות את החיים מחדש".

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו