אדם צמחוני, שמבחינתו אין שום שינוי בתפריט במהלך תשעת הימים, האם ראוי שיגביל את עצמו בצורה אחרת מבחינת אכילה?
שאלה יפה, והיא תלויה בין השאר בשאלה למה בעצם לא אוכלים בשר בתשעת הימים:
אפשר להבין שטעם המנהג הוא יצירה של תחושת אבלות ועינוי. ואף שאבל רגיל מותר באכילת בשר, יש מקום להבין שלקראת תשעה באב אנו דומים לאונן שמתו מוטל לפניו והוא אסור באכילת בשר ושתיין יין (אגרות משה אורח חיים, חלק ג, סי' פח). ואם כך, יש אכן טעם לפגם כשלא מרגישים שום צער מיוחד. כפי שיש טעם לפגם במסעדות המגישות תפריטי-גורמה צמחיים במיוחד לכבוד תשעת הימים.
אך כשמתחקים אחר שורש המנהג אפשר לראות כי לדעת רוב הפוסקים מקורו הוא במנהג הפרושים שטענו כי יש להימנע כליל מאכילת בשר ושתיין יין לאחר חורבן הבית (ב"י וגר"א או"ח תקנא). וטעמם, כפי שהתבאר בגמרא במסכת בבא בתרא, הוא שאין אפשר לאכול "בשר שקרב על גבי המזבח ועכשיו בטל".
אפשר לראות בכך זיכרון חיצוני, טכני, להיעדר הקרבנות, אך אפשר גם לראות בכך טיעון מהותי, כפי שביאר המהר"ל מפראג: "כי הבשר נברא שיהיה קרב על המזבח, והיין לנסך אותו על המזבח. ולכך עתה שאין מנסכין היין, ואין מקריבין הבשר על המזבח, ראוי הוא שיתבטל האדם מאכילת בשר ומשתיית יין". בין כך ובין כך, לפי גישה זו הצמחונים מיישמים את האידיאל הפרושי לאורך השנה כולה, ואין טעם להוסיף על כך עינויים אחרים.
לסיום אציין כי בספר 'סדר היום' לרבי משה בן מכיר, ממקובלי צפת, נאמר כי ראוי להעצים את דרגת האבלות בהדרגה, מי"ז בתמוז ועד ערב תשעה באב, ומי שנמנע מאכילת בשר בשלבים הראשונים של ימים אלו ראוי שיתקדם בהדרגה להימנעות מדג ומגבינה וכל דבר היוצא מן החי. אולם דבריו לא נפסקו כהלכה מחייבת ומדובר במידת חסידות בלבד.
תגובות
הימנעות מאכילה בימי השפע שלנו, מובחנות בין מאכלים והימנעות ממאכלים ספציפיים לא מייצרת בכלל תחושת אבל. להיפך, האופנה היא הימנעות ממאכלים כאלו ואחרים, כל אחד לפי העדפותיו. גם צמחוני וטבעוני, מבחינתו ההימנעות מבשר היא המועדפת ומשביעת הרצון. לכן לדעתי קשה מאד לייצר היום תחושת הזדהות עם חורבן המקדש, בין אם כסממן אבלות ובין אם כהזדהות עם המזבח על ידי אכילה, ואין לנו אלא מה שגזרו חכמים.