סערת יובל דיין | על שמירת נגיעה ושירת נשים
על סערת יובל דיין אפשר לענות מתוך פרשת השבוע. ולא, זה לא כתוב במפורש ויובל דיין היא לא פנחס, אבל אולי מעולם הערכים שמלמדת אותנו הפרשה, נוכל למצוא תשובה גם לשאלה האקטואלית הזאת

אז מה אתם אומרים על יובל דיין? ללחוץ יד לנשיא ביידן או לסרב בנעימות ובאצילות נפש כי "אני שומרת נגיעה?".
בואו ננסה לענות על השאלה הזאת מתוך פרשת השבוע. ולא, זה לא כתוב במפורש ויובל דיין היא לא פנחס, אבל אולי מעולם הערכים שמלמדת אותנו הפרשה, נוכל למצוא תשובה גם לשאלה האקטואלית הזאת.
מגיפה משתוללת בעם. הסיבה – לא קורונה, אלא חטא. עם ישראל חוטא עם בנות מדיין. החטא הזה קרה כידוע בגלל עצתו המרושעת של בלעם שניסה לקלל את עם ישראל ולא הצליח. ורגע לפני שהוא נפרד מבלק הוא מייעץ לו – יצר המין גדול מאוד ואלוקיהם של אלה – "שונא זימה", או במילים אחרות – שונא כל מה שקשור בזנות, בפריצות ובחוסר צניעות. בוא תנצל את ההזדמנות, תוציא את בנות מואב ומדיין היפות ותפתה את ישראל שעוברים כעת בדיוק שם בדרכם לארץ המובטחת לחטוא איתן.
והעצה המרושעת הזאת מצליחה עד כדי כך, שחטאם של ישראל עם בנות מדיין לא נעשה רק בחדרי המיטות ובמקומות מוסתרים, אלא לעיני כל (אולי ממש כמו מצעדי גאווה למיניהם?) ופנחס, בנו של אלעזר, נכדו של אהרון הכהן, רואה ואינו מאמין, רואה ולא מוכן לסלוח על כבודם של ישראל, ועל כבודו של מקום שהנחיל לנו בתורתו את ערכי הצניעות, העדינות, הטהרה והנאמנות הזוגית, ובהם אנו נבדלים מן העמים (וראו הפסוק החותם את פרשת עריות): "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-מִשְׁמַרְתִּי, לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת מֵחֻקּוֹת הַתּוֹעֵבֹת אֲשֶׁר נַעֲשׂוּ לִפְנֵיכֶם, וְלֹא תִטַּמְּאוּ, בָּהֶם: אֲנִי, ה' אֱלֹהֵיכֶם" (ויקרא יח', ל')
ופנחס נוקם. הורג את זמרי – הנשיא שחטא ואת כזבי בת צור המדיינית, והמגפה נעצרת.
אז מה זה קשור ליובל דיין?
יובל היא לא פנחס. אל דאגה. אבל בתוך העולם הכל כך פרוץ שמסביבנו, שמצעדי גאווה מלאי התנהגויות מיניות פרובוקטיביות, צועדים בתוך הרחובות המרכזיים בכל הערים; שתכנים מיניים נמצאים בכל פינה, בכל פרסומת, בכל סידרה (כולל סדרות ילדים..) וכן גם שנושא שמירת נגיעה הופך להיות סוג של "המלצה" שיש החושבים (בטעות!) שהיא לא מחייבת ואתה יכול להיות "דתי סבבה" גם כשלגיטימי בעיניך שתמונות של זוגות דתיים מחובקים (קודם נישואיהם!) מסתובבות בכל מקום – בתוך העולם הזה כשיש בחורה צעירה, זמרת מוכשרת, גיבורה, שבאה ואומרת גם כלפי נשיא המעצמה החזקה בעולם בסיטואציה מאוד מאוד מביכה – 'אני נאמנה לעולם הערכים שלי; נאמנה לבוראי; שומרת על עצמי לאיש המיוחד לי ולכן על אף שיש מקום להקל – אני לא אלחץ יד..' זה לימוד גדול.
וכנראה שבשבוע זה שבין פרשת בלק לפרשת פנחס, עשתה יובל במשהו מעשה פנחס ולא בקנאותה אלא דווקא בעדינותה ובאצילותה. ואיך מלמדת אותנו ההפטרה? "לא ברעש ה'" כי אם ב"קול דממה דקה".
ולא, השורות הללו לא באו להצדיק ולו לרגע שירת נשים, אבל כידוע אין עושין מצוות חבילות חבילות וכל מצווה נספרת, נמדדת ונאצרת באוצרו של הקב"ה לעצמה.
תודה לך יובל על השיעור שלימדת אותנו.
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו