כפי שהדברים נראים היום, לציונות הדתית המתונה, לא הולך להיות ייצוג עצמאי בכנסת הבאה.
לאחר פרישת בנט מהתמודדות בבחירות הבאות, וההתפרקות הצפויה של מפלגת ימינה, כל מה שנותר הוא מפלגת הציונות הדתית בראשות בצלאל סמוטריץ', אשר בניגוד לשמה, לא מייצגת את המגזר הציוני-דתי בכללו אלא רק את הפלג החרד"לי שבו.
בהיעדר אלטרנטיבה, רבים מבני הציונות הדתית הולכים להצביע למפלגת הציונות הדתית, עם קושי לא מבוטל. אחרים יפזרו את קולם בין שאר המפלגות.
על פניו, מצבה הפוליטי של הציונות הדתית המתונה מעיד על כישלונה. היא לא הצליחה להתנחל בלבבות, אפילו לא באלו של המגזר שלה. אבל אני רוצה לטעון שגם אם אין כאן הצלחה מסחררת, יש במציאות הזו הזדמנות חסרת תקדים עבורה ועבור החברה הישראלית כולה. זה רגע של דין וחשבון עבור הציונות הדתית המתונה, אשר באמצעות ניצול נכון של המצב יכולה לפרוץ בכוחות מחודשים ולעלות קומה לשלב הבא שלה.
הציונות הדתית המתונה נראית כמי שאיבדה בשנים האחרונות את דרכה. מאז שנות השבעים התאפיינה הציונות הדתית בתפיסה דתית-משיחית מבית מדרשה של מרכז הרב, בהובלת הרב צבי יהודה קוק. על פי תפיסה זו, הציונות הדתית נטלה על עצמה את תפקיד נהג הקטר ברכבת הציונית, והיא שמובילה את התנועה הציונית כולה אל העתיד המשיחי הצפוי לה.
הרחבת מפעל ההתנחלויות הייתה צפויה – לשיטתה – לעורר את הרגש היהודי בקרב העם ולהשיב את עם ישראל למקורותיו. כך נראה בעיניה מסלול הגאולה.
הפלג החרד"לי בציונות הדתית ממשיך להחזיק בגישה זו גם היום, למרות שהמציאות טופחת על פניו. הציבור הישראלי לא אימץ את המשנה הדתית החרד"לית ואף לא מתקרב אליה. אדרבה, מגמות הפוכות קורות בחסות בית המשפט העליון והתרבות המערבית. זו הסיבה שהפלג החרד"לי נוקט בעמדה מתבדלת מהציבוריות הישראלית, אם כי בלב ליבו הוא עדיין מחזיק באותה השקפה משיחית ואוונגרדית. לתפיסתו, הוא השומר על רוח האומה במובן המטאפיזי, ובכך הוא ממשיך להוביל את החברה הישראלית.
אמונתה של הציונות הדתית המתונה שונה. שורשיה במפד"ל ההיסטורית, שזיהתה עצמה ככוח מתון מגשר בחברה הישראלית. התפקיד שנטלה על עצמה היה לחזק את הזיקה היהודית מתוך שיתוף פעולה עם הציונות החילונית, ולא מתוך השתלטות עליה. לכן היא דאגה רבות לחינוך.
המפד"ל ההיסטורית לא הייתה ימין קיצוני אלא מפלגת מרכז, החברה גם בקואליציות שמאל, רחוק ממפלגת המגזר הנוכחית. זו הייתה הרי משמעות שם מפלגת האם שלה – המזרחי, ראשי תיבות מרכז רוחני.
כל עוד רכבה הציונות הדתית על גלי ההצלחה שלה, היא שמרה על סוג של אחדות. אבל מיצוי מפעל ההתנחלויות ונסיגות שחלו בו, עוררו את הפילוג האידיאולוגי שתמיד היה קיים בה, בין הצד החרד"לי-משיחי ובין הצד המתון. החרד"לים נטו למפלגות ימניות יותר, ומנגד, הציונות הדתית המתונה איבדה את כוחה האלקטורלי. יותר ויותר היא השתלבה במפלגות לא-מגזריות. מה שאנו רואים היום הוא שיא תהליך הפילוג. החרד"ל השתלטו על המותג 'ציונות דתית', בעוד הציונות הדתית המתונה מתפזרת בשאר המפלגות – מהליכוד, עבור במפלגות המרכז ועד העבודה.
כאן, אני סבור, טמונה ההזדמנות עבור הציונות הדתית המתונה. אם זו הציבה לעצמה יעד לא להשתלט על התנועה הציונית אלא להשתלב בה ולשתף עימה פעולה מתוך ברית ייעוד משותפת בדמות הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, הרי שבמציאות הנוכחית יש לה הזדמנות לממש זאת באופן מלא.
עד כה ההצדקה להתפלגות המגזרית שלה היה חוסר עניין של המפלגות החילוניות בשאלות של זהות יהודית. אבל כעת זה משתנה. הסיפור היהודי הופך להיות עניין המשותף לכלל המפלגות, כפי שראינו בקואליציה האחרונה, וזה המקום לציונות הדתית להשתלב באופן מלא בכלל החברה הישראלית ולבנות את הקומה הרוחנית החדשה שהיא מבקשת – יהדות ישראלית.
הציונות הדתית המתונה יכולה לתרום לבניית זהות יהודית-ישראלית חדשה, הצומחת מתוך מפגש בין יהדות וציונות, מסורת וקדמה, דתיים, מסורתיים וחילונים. יש לה הרבה מה להציע – ידע במקורות, סובלנות למגוון דעות והרבה להט אידיאולוגי. יחד עם זאת, עולמה אינו טבול בהתנשאות על מי שאינו היא, אלא יש בה רצון לפתח שותפת אמיתית עם כוחות שונים בחברה הישראלית.
בדיוק כמו שקיים בשטח – במכינות, בקהילות המעורבות, בבתי המדרש המשלבים ובכל מוסדות הציבור שבהם עובדים יחד דתיים וחילונים, יש לה הזדמנות לעשות זאת כעת בפוליטיקה. להשתלב במפלגות השונות ולהציע להן לקחת אחריות משותפת על זהותה היהודית של המדינה. אני מאמין שזהו הבית היהודי הבא של הציונות הדתית המתונה.
=======
הרב ד"ר עידו פכטר, מייסד תנועת 'תכלת – יהדות של השראה', הפועלת לקידום יהדות ישראלית עכשווית
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
