לאינטלקטואלים ואנשים חכמים וממלכתיים יש מין רצון נואש לכמת כל דבר; "כמה הרוגים", "כמה כלכלה". אבל יש ערכים מסוימים כמו אהבה, לאום וחברה שפשוט אי אפשר לכמת.

אמנם חשוב לעבוד עם נתונים ועובדות, אבל אם אמא שלי שולחת לי אוכל הביתה, אני לא יכול להגיד "האוכל הזה שווה 80 ש"ח בחוץ עם משלוח הביתה". האוכל הזה הוא ביטוי של אהבה, של אכפתיות, של בית ושייכות. זה אוכל שייחקק בי לנצח. כשאזדקן, הוא כנראה אחד הדברים האחרונים שאזכור.

אז למה זו הממשלה הגרועה ביותר בהיסטוריה?

קחו כדוגמה את נשיא ארה"ב לשעבר, ברק אובמה. היו נשיאים אמריקאים גרועים ממנו ביחסי חוץ וביטחון, בכלכלה ובחברה, אבל אובמה נתן לגיטימציה לשמאל הרדיקלי ביותר – בין אם במתן כוח בעמדות שלטון פקידותיות, בין אם בשיח התקשורתי, בין אם במישור החברתי. אובמה לא היה נשיא גרוע בגלל "מעשים" שעשה, אלא כי הוא שינה את ארה"ב מבחינה תרבותית ונתן לכוחות מאוד אפלים להגיע לקדמת הבמה האמריקאית.

הנזק העצום של הממשלה הזו, ממשלת השינוי, אינו נמצא בתחום המעשה. זריקה של עשרות מיליארדים כדמי פרוטקשן, הניסיון לעצור את פיתוח הגז ועוד כל מיני דברים מעצבנים שהם הצליחו לעשות בשנה אחת? היו כבר ממשלות גרועות מהן בישראל; הייתה ממשלת אוסלו, היו ממשלות אפורות של מפא"י שהיו סמל לכישלון ושחיתות כלכלית, היו ממשלות סחיטות, היו ממשלות מיעוט.

הנזק העצום של הממשלה הזו נמצא בערך התרבותי. היא נתנה לאנשים כמו נחמן שי ויאיר גולן להכתיב את סדר היום. היא נתנה לרע"מ והמשותפת כוח כמעט אבסולוטי. היא נתנה לכל מיני דמויות הזויות כמו קארין אלהרר כשרת אנרגיה ותמר זנדברג כשרת סביבה, כמעט למחוק ולהשמיד את כל ההישגים הכלכליים והמדיניים של הגז שיוצא מהאדמה – אותו גז שברגעים אלה ממש, כשהעולם נמצא בעיצומו של משבר אנרגיה כלכלי, מציל אותנו. הממשלה הזו נתנה לגיטימציה לאנשי שמאל רדיקלי ופוסט ציוני – מהסוג הגרוע ביותר.

הממשלה הזו הייתה הממשלה הראשונה בהיסטוריה של הציונות – שרוב היהודים לא רוצים בה.

אז אפשר לשמוח. הניסוי נכשל

לכן לא יעזור שום דיון כלכלי ואין טעם להיכנס לדיונים פוליטיים קלאסיים. זו ממשלה שרוב היהודים לא רצו. וזה היה הטעם המר שלה. זו הממשלה הראשונה בהיסטוריה שלנו שראשיה נדחים על הסף כשהם מגיעים לנחם משפחות שכולות מטרור רצחני. שראש הממשלה שלה לא מסוגל להסתובב ברחובות ומעביר את בית ראש הממשלה מירושלים העתיקה וההיסטורית לרעננה שבגוש דן. זו ממשלה שערערה את עצם הלגיטימציה של הציונות.

הלוואי שהנזק שהממשלה הזו עשתה לציונות היה מסתכם ב-"ישיבה עם תומכי טרור". יש סחטנים פרקטיים כמו מנסור עבאס, שאומרים פשוט "תביאו את הכסף ותעשו מה שבא לכם", ויש סחטניים אידיאולוגיים, כמו קארין אלהרר, שבחוסר אחריות עיכבה את ישראל במשך שנה שלמה מפיתוח משק הגז הטבעי, עד שהאיחוד האירופי ניער את ישראל. ובל נשכח את עמר בר לב – שר לביטחון פנים מנוכר, שבחר להשחיל לשיח מושג מעוות כמו "אלימות המתנחלים" דווקא בימים רצחניים. ונחמן שי, שר ההסברה שהביא לנו שרשרת אמירות מטופשות – וכל אחת מהן היא דקירה בלב הציונות יותר מכל החלטה כלכלית או מדינית מטופשת אחרת שהייתה בשנות קיומה של ישראל. כי לא הכול אפשר לכמת, אמרנו כבר?

אז אפשר לשמוח. הניסוי נכשל. הניסיון הנבזה להפוך את ישראל למדינה פוסט ציונית, או כזו שלפחות מכירה בפוסט ציונות כלגיטימית – כמעט צלח, אך קו אדום שהציבור היהודי והציוני כבר לא היה מוכן לקבל.

==

טופז דויטש רם הוא נשיא עמותת ״ערכים ליהדות וציונות״ וחבר תנועת הליכוד.