אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום

אסור לך לקבל את עצמך כאטום

צריך בעצם לפתוח את הצינור שמחבר בין השכל ללב, ממש לפתוח פתח, על מנת שבאמת תוכל להתחיל להרגיש"

אסור לך לקבל את עצמך כאטום
  (צילום: שאטרסטוק; תמונה קטנה: יעלי סטרול)

"עוד מעט החתונה של הבן שלנו! החתונה הראשונה! זה לא מזיז לו. נמאס לי מהאטימות שלו", אמרה דבורה. "הלוואי שמשהו היה מרגש אותו, הוא לא מתרגש מכלום, הוא אטום כמו קיר".

"באף יום הולדת של הילדים הוא לא התרגש.  באף יום נישואין, לא זוכרת אותו מתרגש גם לא מדברים עצובים", המשיכה דבורה לספר בכאב רב על בעלה איתן.

"איתן, מה אתה מרגיש עכשיו לקראת החתונה של הבן שלך?", שאלתי.

"אני לא יודע. נראה לי שאני לא מרגיש כלום. אני עסוק, אני מוטרד מכל ההכנות, אבל כשאני כנה עם עצמי, אני לא מרגיש כלום. אני מסתכל על דבורה, היא כל כולה סוערת וגועשת רגשית ואני באמת לא מצליח להרגיש כלום", אמר בקול חלש.

"מה את חושבת חנה? אני חושבת שיש לו מוגבלות שלא אובחנה, אני כבר לא יודעת מה לעשות. אולי אני צריכה להשלים עם זה שהתחתנתי עם בעל אטום?", כעסה דבורה.

"כדאי לא להכניס לקבעון את הקושי. איתן, נראה לי שאתה סובל מחסימה בין השכל לרגשות. זו בעיה שעל מנת לפתור אותה נדרשת עבודה מאוד פנימית, עמוקה ומשמעותית".

"האמת? זה לא חדש לי, אני מנסה לטפל בזה כבר הרבה שנים. קניתי וקראתי כל כך הרבה ספרי פסיכולוגיה, ספרי הדרכה על זוגיות, הייתי בסדנאות, בלי להתרברב אני יודע הרבה בנושא הזה", שאל איתן.

"בשכל אתה מבין, אתה אפילו הרבה פעמים מתבונן לעומק על מה צריך לעשות ואיך להתנהג, אבל ברגע האמת אתה נכשל רגשית", המשכתי להבהיר לו.

"עד שסוף סוף הוא מרגיש משהו, הוא לוקח את זה למקום מאוד רע. הוא כועס, הוא מרגיש פגוע, עצוב. אי אפשר להגיד שהוא לא מרגיש כלום. את התפרצויות הזעם שלו הוא יודע להביא יופי יופי", קפצה דבורה.

"איתן הרגשות שלך, או שהם לא מתעוררים בך ואז אתה לא חש שום התרגשות והתלהבות או שהם לוקחים אותך מתוך תסכול וחוסר יכולת לבטא את המקום הרגשי האמיתי שלך, למקומות הפוכים ממה שרצית, למקומות של כעס, קורבנות, חוסר שמחה וכל מיני רגשות לא רצויים. כל התובנות הגבוהות והגדולות שהגעת אליהם בשכל, לא מצליחים להשפיע באמת על הלב".

"את לא מבינה כמה אני סובלת ממנו, אין ספר שלא קניתי לו על מנת שיצליח להשתנות – נראה לי שהוא פשוט לא רוצה להשתנות", אמרה דבורה.

"אני לא חושבת שזה נכון דבורה, אין בן אדם שלא רוצה להשתנות שיקרא כל כך הרבה ספרים וילך לסדנאות. הוא רוצה להשתפר, רוצה לעבוד על עצמו, לחוות את החיים, להתקרב אלייך ולילדים. הבעיה היא לא בשכל, כי בשכל הוא רוצה והוא מבין. הבעיה בחיבור בין השכל לרגשות. זוהי האטימות שצריך לטפל בה".

"איך מטפלים בזה?", שאל איתן.

"צריך בעצם לפתוח את הצינור שמחבר בין השכל ללב, ממש לפתוח פתח, על מנת שבאמת תוכל להתחיל להרגיש".

"אבל איך עושים את זה? זה נשמע כמו משהו מאוד תאורטי", ענה בייאוש.

"ממש לא תאורטי. בוא ניקח לדוגמא אדם שחי אורח חיים מזיק מאוד, אוכל לא בריא ולא עושה שום פעילות גופנית. נכון, שיכול להיות שהוא יודע שהאוכל הספציפי הזה מזיק לו ושהוא גם צריך לעשות ספורט, הוא יודע מה נכון, אבל הוא לא מקושר לדבר. בנוסף לכל העשייה שעליו לעשות: לצפות בהרצאות, לקרוא ספרים ולצאת לסדנאות, הוא צריך לקשר את כל מה שהוא יפגוש ויתבונן בו – אליו".

"איך זה משפיע עליו ואיך זה נוגע אליו ספציפית? מה הבדיקות דם שלו מראות? לאן הוא עלול להגיע? מה הרופא אומר? מה המשמעות של החיים שלו? כמה זה יקצר לו אותם? מה המשמעות שלו כדוגמא אישית לילדים? מה יקרה לילדיו אם הוא לא יהיה? איך הם ירגישו? לגמרי להתחבר למקום שזה נוגע ספציפית אליו".

"אחרי הרבה התבוננויות עם הקישורים לחיים שלו, ברגע אחד, יכול לפתע להיפתח בו רצון אמיתי לעשות שינוי בחיים שלו. מה בעצם עשה אותו האדם שגרם לו לשנות את אורח החיים שלו? הייתה חסימה בין השכל לבין הרגשות והוא הבקיע אותה, כמו שקורעים קרום. הוא ירד לפרטים, התבונן יותר לעומק ולא ויתר על זה".

"בספר התניא אדמו"ר הזקן מביא משל מספר הזוהר, שבו קשה מאוד להבעיר גזע עץ. על מנת להבעיר את גזע העץ, צריך לשבור אותו לחתיכות קטנות. ומה בעצם הנמשל בעניינו? גזע העץ פה זה התובנות שיש לך. יש לך ידע רב. אתה יודע ומבין הרבה מאוד. הבעיה שאתה מפחד או נמנע מכל סיבה שלא תהיה, לשבור את הגזע הזה על מנת שיצליח לבעור בך".

"אבל איך עושים את זה?", שאל בחוסר סבלנות.

"המשמעות בלהבקיע לחתיכות קטנות זה לרדת לפרטים, להבין מה זה אומר בחיים שלך, איך זה נוגע אליך ואז לאט לאט יתחיל להתעורר בך הקשר האישי לתוך הדבר עצמו".

"בוא ניקח דוגמא אחת ואתה אחר כך תתחיל להתאמן בבית על כל דבר אפשרי שתפגוש. דיברנו על זה שאתה לא מתרגש מזה שהבן שלך צריך להתחתן. מה אתה בעצם צריך לעשות פה? אתה הרי יודע כמה זה חשוב שהבן שלך מתחתן, איזה משמעות יש לזה וכו'. אבל אתה לא יורד לפרטי פרטים לגבי החיים שלך".

"אתה קודם צריך להתחיל מכל המשמעות הזו בכלל של חתונה, מה הערך שלה? מה המשמעות של הבן שלך בחיים שלך? איך זה ישפיע על החיים שלך שהוא יהיה עכשיו נשוי עם ילדים, שתהפוך עוד מעט להיות סבא. לאט לאט, כל ההתבוננויות האישיות האלה, יתחילו לסדוק את גזע העץ הזה".

"ואם אני לא אצליח?", שאל בחשש.

"טבעי שלא תצליח כי אתה חסום. אחרי שלא תצליח, תעשה זאת שוב ושוב עד שתתחיל לסדוק את האטימות הזו. אסור לך לוותר לעצמך. תגער בעצמך – איך זה יכול להיות שאני לא מתרגש מהחתונה של הבן שלי?".

"אני חייב לחשוב על כל ההתבוננויות שקשורות אלי ולהבין מה אני צריך לעשות על מנת להתרגש. אסור לך לקבל את עצמך כאטום. אתה נשאר אטום כי אתה מצליח להבין למה משהו הוא טוב, אבל לא ממש הצלחת להבין למה הוא טוב לך".

"המטרה שלך: לסדוק את האטימות הזו על ידי הרבה שבירות של כל התובנות הגדולות לחתיכות קטנות, על מנת שבדיוק כמו במשל, יעלה בהן האש. פתאום תתחיל לראות את עצמך מתחיל להרגיש ולהתרגש. אתה תגלה שהחיים הם לא סתם. יתחיל להיות לך טעם לחיים, תתחיל להבין שהרגשות הן הן הטעם לחיים".

======

הטור נכתב בהשראת הרצאתו המרתקת של ד"ר יחיאל הררי, בשיתוף עם אישי.

חנה דיין – טיפול זוגי ופרטני קליניקה פרטית במרכז: [email protected]

לכל המאמרים: www.hannad.co.il

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו