אם נכונה השמועה שראש ממשלתנו אמר שהוא מסכים לקיומם של ישובים יהודים בתוך מדינה זרה, הרי שיש כאן התקרבות מצדו לעמדות החרדיות הקדומות.  אכן לפעמים החרדים מתגוננים בפני האשמה אנטי-ציונית ואומרים: אנחנו לא ציונים?! אנחנו יותר ציונים מהכל! הרי אנו הראשונים לעלות לארץ במסירות נפש ולבנותה במסירות נפש!

אך אין זה מדויק. עניין הציונות אינו רק עלייה לארץ ובניין הארץ, אלא הרמת דגל הלאום. כבר כתב הרמב"ן, כאשר סיכם את חובתנו כלפי הארץ, שהיא מתחלקת לשלושה חלקים: א. שנעלה לארץ. ב. "שלא נעזבה לשממה", כלומר שנבנה בתים וניטע כרמים. ג. "שלא נעזבה ביד זולתו מן האומות", כלומר ריבונות ישראלית, שלטון ישראל, מדינת ישראל, צבא ישראל (הוספות הרמב"ן לספר המצוות להרמב"ם מצוות עשה ד'). לעומת הנדיב הידוע, רוטשילד, שליח אלקי לחיזוק ההתיישבות בארץ, הרצל היה השליח האלקי להרמת הדגל הלאומי, הוא כשם ספרו כן תהלתו: מדינת היהודים, או כשמו ביידיש ובצרפתית: המדינה היהודית.

אלא שאגודת ישראל לא סברה כן, אלא תמכה באופציה ערבית של הקמת מדינה ערבית בארץ ישראל כאשר תמורה זו תינתן לנו חופש דת וחופש בכלל. אין צורך לומר שגם הערבים הסכימו לכך וכבר בכנסיה הראשונה של אגודת ישראל, שלחו הודעה שהם רואים בעין יפה התיישבות יהודית עם שוויון זכויות אבל בלי אמביציות פוליטיות.

השקפה זו של אגודת ישראל לא היתה תאוריה בעלמא אלא תוכנית פוליטית מעשית שנוהלה ע"י ישראל יעקב דה האן, המנהל המדינאי הרשמי של אגודת ישראל, שהרכיב משלחת חרדית בראשות הגרי"ח זוננפלד לעבר ירדן להתייצב לפני האמיר עבדאללה.

ב"ה, כל אלה כשלו, הציונות גברה, המדינה הוקמה, בחסדי ד' עלינו.

לכן תמוה שראש ממשלת מדינתנו מזכיר אופציות שהועלו לפני תשעים שנה וכשלו. אמנם הוא לא אמר זאת על כל ארץ ישראל אלא על חלקה, השרון – מדינת ישראל, השומרון – מדינה לא ישראל, אם כן הוא חצי חרדי. אפילו אגודת ישראל, אחרי קום המדינה, השלימה עם המדינה, למחצה לשליש ולרביע, ועתה יש חרדים חברי כנסת ואף שרים. רק פלג אחד של אגודת ישראל, העדה החרדית, נשאר נאמן לעמדתו הראשונית.

ולכן ברור לנו שאם אמנם מילים אלה יצאו מפי ראש ממשלתנו החשוב, ודאי לא אמר כן אלא כדי לשטות באויבנו, אשר חיים בדמיונות כוזבים שכאן זו לא ארץ ישראל אלא ארץ ישמעאל.

אין ספק לכל מי שמכיר את ראש ממשלתנו, את זכויותיו הגדולות בעד המדינה ובעד בטחון ישראל ועמדתו האמיצה בעד שלמות הארץ – שזו כוונתו. אנו מכבדים אותו, אנו מעריכים אותו, אנו מוקירים אותו, ואנו נוהגים בו כמי שהאחריות הכבדה של גורל האומה מונח על כתפיו, ואומרים לו: חזק ואמץ, לך בכוחך זה והושעת את ישראל.

ואנחנו נמשיך לבנות את מדינתנו ולהיבנות בה בנפלאות ד' על עמו ועל נחלתנו.