בליל חג העצמאות המתקדש עלינו שניים עשר מדליקי משואות יעלו כנהוג בהר הרצל וידליקו את המשואות לכבודה של המדינה.

אחת מן המשואות השנה תודלק על ידי יעל שרר, מנהלת ומקימת הלובי למלחמה באלימות מינית. זכות נפלה אצלי להכיר את יעל במהלך שירותי הצבאי ואנסה לתאר את התיקון של יעל בישראל, לא באמצעות סקירת פעולותיה המבורכות, זאת פורט באכסניות רבות, אלא באמצעות ניסיון מעט להבין את הפנימיות שבתיקונה אותנו.

דבורה ויעל

לעם ישראל היו מנהיגות רבות אך הן תמיד עמדו כיוצאות מן הכלל. מיוחדות. נבדלות ושונות. כזו הייתה גם דבורה הנביאה. " וּדְבוֹרָה֙ אִשָּׁ֣ה נְבִיאָ֔ה אֵ֖שֶׁת לַפִּיד֑וֹת הִ֛יא שֹׁפְטָ֥ה אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל בָּעֵ֥ת הַהִֽיא". דבורה נבחרה על ידי הקב"ה להנהיג ולדון את עם ישראל ולבשר לעם את דבר ה'. הנבואה המיוחסת לה הייתה כה גבוהה עד כי רלב"ג מסביר ש"הגיע עוצם מדרגתה בנבואה עד שנראו במקומה לפידים, כבמשה רבינו עליו השלום". נבואה של דבורה הייתה עצומה ומרשימה ולכן בני ישראל, שלא היו רגילים בנשים מנהיגות, בנשים שופטות או בנביאות קיבלו עליהם את נבואתה והלכו אחריה.

אך סיפורה של דבורה, לא כולל רק את דבורה הנביאה, הוא כולל צדקת נוספת שגם היא מצילה את עם ישראל. יעל אשת חבר הקיני. "וְסִֽיסְרָא֙ נָ֣ס בְּרַגְלָ֔יו אֶל־אֹ֣הֶל יָעֵ֔ל אֵ֖שֶׁת חֶ֣בֶר הַקֵּינִ֑י". יעל איננה נביאה. היא איננה בת לאליטה. היא לא שופטת. היא יושבת בשולי החברה. יעל איננה חלק מהותי מעם ישראל, היא ומשפחתה נספחים אליו. הקב"ה לא מתגלה אליה.

למרות זאת, גם יעל מצילה את עם ישראל. יעל מפתה את סיסרא להיכנס לאוהל והורגת אותו. היא משתמשת בחולשה הידועה לה ומפתה את יצרו של סיסרא. דבורה נבחרת ומצליחה מתוך שכלה ונשמתה המיוחדים, אך יעל, הנעדרת את הכלים הללו, משתמשת בחולשת מי שמולה וכך גם היא מצליחה להציל את עם ישראל ומשתתפת בגאולתו. באותה שעה שהיא הצילה את עם ישראל, מסביר האלשיך, שרתה עימה השכינה.

יעל שרר (צילום: נועם מושקוביץ / דוברות הכנסת)

המסורת מספרת כי נשמתה של יעל התגלגלה ביהודית. יהודית, ממש כמו יעל, הורגת את הולפרנוס ומצילה את עם ישראל. יהודית, מבינה כי לא הלוחמים יצילו את עם ישראל אלא דווקא היא, אלמנה, יכולה להציל את עם ישראל. היא מגיעה למחנה הולפרנוס והורגו אותו באוהלו תוך שימוש ביצרו של הולפרנוס כנגדו.

"ותאמר להם יהודית שמעוני אחי קחו את הראש הזה ותלוהו על מגדל החומה". ראשו הכרות של הופלרנוס מרתיע את צבאו והצבא האשורי נסוג. המודל של יעל בשורשו ובפנימיותו, הוא היכולת להציל את עם ישראל תוך שימוש ביצרו של האדם שמולה.

יעל ויהודית, שהן מאותו השורש והנשמה, נחשבות לצדיקות ונעלות. הן מצליחות להגיע למדרגה גבוהה מתוך הבנת היכולת שלהן לפעול במציאות ולהפעיל את היצר הרע של אויבי עם ישראל על מנת להציל את עם ישראל.

בדורנו, מלמדת אותנו יעל שרר ניתן להמשיך ולפעול במדרגות הצדיקות בצורה אחרת.

הצלת עם ישראל מתאפשרת גם באמצעות לימוד החברה להגן על אלו שנפגעות מיצר הרע. החברה במדינה ישראל חייבת לשמור לא רק אל מול האויבים בשדה הקרב אלא גם על אלו הנמצאות בתוך האוהל. בעוד מאבקן של יעל ויהודית היה להצלת עם ישראל תוך שימוש בכלים האפשריים להן, הרי שיעל שרר מלמדת אותנו לשנות את הכלים עצמם.

חזרה גנרלית לטקס המשואות (צילום: יונת זינדל/ פלאש 90)

על ידי טיפול ראוי יותר בנפגעות אלימות מינית ועל ידי ההתמודדות עם המציאות הקשה באופן כנה, ניתן לשנות. מעשיה בשנים האחרונות הצילו נפשות רבות ויצילו עוד משום שהיא מאלצת אותנו, את מערכות המדינה כולן, להתמודד עם המציאות ולהציל ממש את עם ישראל. התיקון של יעל שרר בשורשו, מכריח את כולנו להתמודד עם האלימות המינית בישראל ועל ידי כך להפחית את התופעה ולהגדיל טהרה ושלום בישראל.

המלחמה שיעל מבקשת מאיתנו איננה להצלת עם ישראל בשדה הקרב אלא להצלת אלו שהאוהל שלהן הפך לשדה קרב. המודעות לאלימות מינית והפיכת המערכות במדינה למערכות שמטיבות יותר להתמודד עם נגע האלימות המינית מציל, כפי שגלגול נוסף של נשמתה של יעל מלמד אותנו, את הבית עצמו. הר"ג מלמד כי נשמתה של יעל-יהודית התגלגלה ביהודית אחרת, יהודית אשת ר' חייא. השיעור שהיא מלמדת אותנו לא כולל את עריפת ראש האויב. השיעור של יהודית אשת ר' חייא הוא חיי אהבה ושלום בביתה. האהבה ששררה בינה לבין ר' חייא, הנאמנות ביניהם והסלחנות שהייתה ביניהם מפורסמים ומודגשים בדמותה.

המלחמה באלימות המינית הכרחית על מנת שנצליח להגיע למדרגתם של ר' חייא ויהודית רעייתו. היא הכרחית על מנת שנמשיך ולתקן והיא הכרחית על מנת שנצליח להקים בתים בטוחים בהם האהבה שלטת ובהם האוהל איננו מקום בו נערף ראש האויב אלא מקום בטוח בו האיש והאשה אוהבים ומכילים זה את זה.

המשואה שמדליקה יעל שרר מאירה על התיקון הנדרש מאיתנו. יעל ויהודית הצילו את עם ישראל לבדן, באוהל. בניית מדינת ישראל מחייבת אותנו למבט כנה על המחנה, על העוולות והאלימות שבנו. עלינו לוודא שכל אחת ואחד יהיו בטוחים במקומם. עלינו מוטלת החובה, מלמדת אותנו יעל שרר, לוודא שהאוהל יהיה בטוח.

 

הרב אודי דבורקין, הוא רב בי"ס ממ"ד ארנונה בירושלים ובישיבת שיח יצחק ודוקטורנט באוניברסיטה העברית