מדי שנה, לקראת ליל הסדר, יחס עם העיסוק בחמץ, במצות ובמרור, עולה השאלה: ומה עם קרבן הפסח? לצערנו, מזה שנים רבות שלא זכינו להקריב קרבן הפסח. עם זאת, אחד ה'יישומים' המעשיים שמוצעים מדי שנה, כנגזרת של החיוב בקרבן פסח, הוא התרחקות מירושלים, כדי 'להיפטר' מחובת הקרבת קרבן פסח. האם יש דברים בגו?

להתרחק מירושלים בערב פסח

ובכן, ככל הנראה, הראשון שהעלה את השיקול הזה, כסיבה להתרחקותו מירושלים, הוא רבי אהרן רוקח, האדמו"ר מבעלז, שבשנת תש"ד הגיע לארץ בדרך-לא-דרך מאירופה הבוערת בלהבות השואה, ולפי השמועה, בחר דווקא בתל אביב לעשות בה את הפסח, ולא בירושלים, וזאת כדי להימצא ב'דרך רחוקה' ולהיפטר מחובת הקרבת הפסח (מובא בספר רבי שמעון חסידא, עמ' קפד-קפח).

מעט יותר מעשרים שנה לאחר מכן, במוצאי מלחמת ששת הימים ובעקבותיה, קרא רבי מנחם מנדל שניאורסון, האדמו"ר מלובביץ', לחסידיו להתרחק מירושלים בערב פסח תשכ"ח, מאותה סיבה. כעבור שנים ספורות, שינה הרממ"ש את הנחייתו, ותלה זאת בכך שנוכח לדעת שהישגי המלחמה לא נוצלו כראוי, ומשכך, אפשרות ההקרבה כבר איננה מעשית, ואין צורך להיפטר ממנה (ליקוטי שיחות, חלק יב, עמ' 223-218).

בערב פסח – להתקרב למקדש

ואולם, בחינה של התייחסויות נוספות של גדולי ישראל בכלל וגדולי ירושלים בפרט, מלמדת שהם לא ראו בעין יפה את מגמת ההתרחקות מירושלים בערב פסח. בכללם: הראשון לציון הגר"מ אליהו (שו"ת מאמר מרדכי, ג, קדושת א"י, א), הגרא"י ולדנברג (שו"ת ציץ אליעזר יב, מז), ייבדל לחיים הגר"מ שטרנבוך (מועדים וזמנים ג, רלט), ועוד. לדבריהם, ערב פסח הוא דווקא זמן להתקרב אל המקדש, ולא להתרחק ממנו! יתירה מזו: לפי פוסקים רבים, הנמצא בריחוק מקום מירושלים אינו פטור מן הפסח, וחובת העלייה לרגל ולהקרבת הפסח אינה פוסחת עליו (לפירוט, ראו ספר פסח לה' עמ' נ-נד).

מדבריהם של פוסקים אלו, עולה שחלק מטענתם הוא שההבנה הפשוטה היא שהתורה ניתנה גם לאותם אלה שמתגוררים בריחוק מקום מירושלים, וכשם שיש לטרוח בקיומה של כל מצווה אחרת, כך יש לעשות את הנדרש ולבוא לירושלים כדי להקריב את קרבן הפסח, ואין זו מצווה התלויה במקום מגורים מסוים. טענה נוספת העולה מדבריהם, היא שאם אכן ישנה היתכנות כלשהי להקרבת הפסח, הרי שעלינו להיענות לה, ולדחוף את העגלה קדימה לכיוון המקדש!

הבה ננצל את ההיתכנות, נשאף למעלה, נלמד ונברר את ההלכות, נתכונן הלכתית, נפשית ומעשית ליום שבו יתחדשו הקרבנות, נתקרב לירושלים, נעלה את הנושא על סדר היום האישי והציבורי, נפנה למקבלי ההחלטות, ונעשה ככל יכולתנו על מנת לחדש את עבודת הקרבנות בכלל, והפסח בפרט!

במאמר קצר זה, לא באתי לפסוק הלכה או לבטל את המורכבויות שקיימות בנושא זה, אלא רק להציע כיוון חשיבה ופעולה עקרוני, שכולנו יכולים להיות שותפים לו.

==

הרב הראל דביר הוא מחבר ספר פסח לה' על הלכות קרבן פסח.