צפו: קצר על הפרשה | כמה פעמים אנחנו אומרים "אני"
אנחנו בתרבות שמעצימה מאוד את ה"אני", אך מה בינו לבין רצון הקב"ה? פרשת השבוע מציבה לנו שני מודלים מצד אחד נדב ואביהו ומצד שני אהרון הרב יששכר היימן בסרטון קצרצר לפרשת השבוע. צפו
פרשת שמיני: כמה פעמים ביום כל אחד מאתנו אומר את המילה "אני", אני רוצה, אני הולך, אני חושב, אני יודע, אני מבין…
היום שלנו מלא במילה "אני", כי אנחנו חיים בתרבות שמאוד מעצימה את ה"אני", את הרצונות של האדם, את חלומותיו, את אישיותו. ואיפה הקב"ה בתמונה?
מה היחס בין ה"אני" שאנחנו כל כך מעצימים לבין רצון הקב"ה? פרשת השבוע מציבה לנו שני מודלים, מודל אחד של נדב ואביהו, ומודל שני של אביהם, אהרון.
אצל נדב ואביהו הדברים מפורסמים. הם הקריבו "אש זרה אשר לא צוה אותם", לא מתוך רצון לפגוע, לחטוא, או כל דבר שלילי אחר, אלא כפי שהרבה פרשנים מסבירים, הם באו מתוך רצון של קדושה, הם רצו להתקרב לקב"ה, לדבוק בקב"ה, להתעצם, ולהשרות שכינה בישראל כפי שהם מבינים.
הם העצימו את ה"אני" שלהם, והקב"ה אמר: לא! יש דרך איך אני רוצה שהדברים יפעלו. מולם עומד אהרון.
ה"שפת אמת" שם לב לביטוי מאוד מעניין "וידום אהרון", הוא שתק, ואיפה היה עולמו הפנימי? מה הוא רצה לעשות כאדם? ודאי שהוא רצה להתאבל, ברור שהוא רצה לשקוע באבל על שניים מתוך ארבעת בניו, ודאי שהעצבות מילאה אותו, מדייק ה"שפת אמת" שהוא ידע לידום, הוא ידע להכפיף את עולמו הפנימי לרצון האלוקי.
מסכם ה"שפת אמת": "זה שכתוב בקרובי אקדש" בקרובי, מי שמקרב את עצמו אלי, אומר הקב"ה, "להודיע, כי לא מצד מעלת האדם יכול להתקרב אליו, אלא בכוח ציווי הבורא יתברך". כדי להגיע לקרבת אלוקים אנחנו צריכים ללמוד לעשות את רצוננו כרצון הקב"ה, וכששני הרצונות הללו משתלבים זה בזה, הרצון שלנו ברצון האלוקי – מגיעים לקדושה ולקרבת אלוקים אמיתית.
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו