הקדמה

ראיתי את אשר כתב הרב דוד שץ, ממכון הר ברכה, להגן על עמדת הרב מלמד בנושא הגיור. כמובן עיתון הוא לא מקום לפולמוסים, ולכן לא אוכל במסגרת זו להשיב לכל דבריו. עם זאת אני חושב שנכון להעמיד מספר דברים על דיוקם.

באופן כללי אומר, שאי אפשר להביא ראיה למנהג מסוים על ידי מחאת גדולי ישראל נגדו. ההגדרה של "מנהג" במובן ההלכתי הוא רק כאשר הדברים נעשו בהסכמה וללא מחאה. לצטט פסקים מהרב פיינשטיין או הבית יצחק שמתנגדים לרבנים שעושים גיורים מקלים ולהביא משם ראיה שכך היה ה"מנהג" – זו ראיה לסתור. גם הראב"ד כתב שהיו "גדולים" שחשבו שהקב"ה גוף (הל' תשובה ג, ז) – וכי משם נלמד שהמקל כמוהם יש לו על מה שיסמוך?! החפץ חיים (בהקדמה) כותב שרבים נוהגים לדבר לשון הרע, גם תלמידי-חכמים, עד שנעשה להם הדבר להיתר גמור. וכי משם נלמד "מנהג" להקל בזה?!

איננו יודעים מי הם הרבנים שגיירו גיור קליל, מה מעמדם בעולם התורה, מה שיעור קומתם התורני וכו'. מה שאנחנו כן יודעים זה שגדולי ישראל המוכרים והמפורסמים התנגדו לגיורים כאלו, ומי שכן לימד על כך זכות – זה לא בגלל שהוא הכיר ב"גיור מסורתי" אלא בגלל כללי אחרים בהלכה כגון "דברים שבלב אינם דברים" וכדומה. זה גם היישוב לנוהג שמתאר הרב בארי, ויש עוד יישובים אחרים. יש לציין שכל היישובים הידועים לנו מדברי גדולי הפוסקים בעניין זה לא בנויים על הגדרה שמספיק "גיור מסורתי", אלא על כללי הלכה יודעים ומפורסמים.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

הרב יצחק יוסף על הגיורים (דר וסוחרת)

הסתירות וההבנות בשיטתו של הרב עוזיאל

ביחס לשיטת הראשון לציון הגאון הרב עוזיאל – הרב כתב תשובות רבות מאד בנושא הגיור (משפטי עוזיאל ח"ב קצ-רל וכן ח"ז, סב-צט ועוד). במקביל לזה קשה מאד לעמוד על עמדתו הכללית מתוך תשובה אחת, ואף נכתבו מספר מחקרים בנושא. עצם עובדה זו, שלרב אין תשובה אחת שממנה ניתן ללמוד את עמדתו – ופעמים שהוא נראה כמי שמקל באופן חריג ופעמים כמחמיר מאד – די בזה כדי לא להביא ממנו ראיה חותכת להתיר גיור שלא מקובל. גם כאשר ישנם שתי אפשרויות להסביר רמב"ם קשה – נעדיף (לכל הפחות בפסיקת ההלכה) את ההסבר הפשוט המקובל על רוב הפוסקים ולא את ההסבר המוזר והחריג, עד שיהיה הכרח לדבר. זה היסוד של "אפושי פלוגתא לא מפשינן".

הואיל ומדובר בעיתון ולא בבמה תורנית ראויה אינני רוצה ואינני יכול להרשות לעצמי להרבות בציטוטים, ולכן אתן רק את ההסבר הנראה לעניות דעתי בשיטתו של הרב עוזיאל.

הרב עוזיאל ראה בגיור הצטרפות לעם ה'. אין ספק שהוא דרש אמונה ברורה בה' אלוקי ישראל ומסירות נפש על קיום האומה הלאומי ורוחני כאחד. הוא נתן משקל נמוך לקיום המצוות בפועל של הגרים – אך לא מפני שהוא חשב שאפשר לגייר מישהו ללא קבלת עול תורה ומצוות, אלא מפני שהוא לא ראה במצוות "רשימת מכולת" – אלא ביטוי לאמונה. כפי שכתבתי במאמר הקודם הוא למד זאת מהרמב"ם. לכן פעמים רבות בכתביו הוא מניח שמי שבשעת הגיור מתחבר ב"לב ונפש" (לשון הרב עוזיאל) למסורת ישראל, ואומר "נעשה ונשמע" בכנות – יש להניח שבהמשך הוא יקיים מצוות. בגלל מורכבות זו, כנראה, הרב מלמד העדיף לכתוב רק חצי משפט מדברי הרב עוזיאל "שמותר ומצוה לקבל גרים וגיורות אעפ"י שידוע לנו שלא יקיימו כל המצות" ולא הביא את המשך המשפט " משום שסופם יבואו לידי קיומם". יש כאן מורכבות שלא נוח להסביר אותה (ובצדק) על גבי עיתון. מאידך גם להביא משפט מקוצץ אין זה ראוי.

כמו כן נמצא בכתבי הרב עוזיאל דיונים לגבי יהודים שנשואים לנוכריות שפעמים הוא רואה לנכון להקל בגיוריהן. אך מכתביו עולה שזה מפני שהיה ברי לו שהן משנות את אמונתן, על ידי עזיבת הדת הקודמת שלהן וכניסה לדת ישראל. העולם שעליו מדבר הרב עוזיאל הוא עולם שבו יש דתות יחסית ברורות. גם כשיש חולשות דתיות חמורות עדיין אין מושג ברור של "יהודי חילוני". יש יהודי ויש נוצרי ויש מוסלמי. ההבדלים אז היו חדים – גם אם מבחינה מעשית הדת לא נשמרה כמו שצריך. לכן יותר קל היה לרב עוזיאל לראות בכוונה של הגויים הללו להתגייר כשינוי מצבם הרוחני הקודם וכניסה למצב רוחני אחר. עצם השינוי הזה נראה בעיניו כבסיס לקיום התורה והמצוות בהמשך הדרך.

לכן פעמים כתב הרב עוזיאל שללא קבלה גמורה וכנה של עול מלכות שמים ועול מצוות הגיור לא נחשב לשום דבר והגוי נשאר גוי (משפטי עוזיאל ב, סו), ופעמים כתב ללמד זכות על גיור גם כאשר יש חולשה דתית.

עם זאת אין אצל הרב עוזיאל "גיור" על דעת שהגוי יהיה "מסורתי", היינו שיעשה קידוש ומיד אחר כך ייסע ברכב. יש אצלו "גיור אמוני" המשנה באופן מובהק את גישתו של הגר לעצמו ולזהותו הדתית והלאומית –  בהנחה שמתוך כך הגר יתקדם בשמירת מצוות!

להבנתי שיטתו של הרב עוזיאל בלתי ישימה בדורנו. בתרבות שרובה חילונית, ובשעה שהגיוס לצה"ל הפך מ"ערך לאומי" להיות "חובה אזרחית" – לא שייך בכלל לדבר על שינוי כנה, אמוני, רוחני, עמוק ואמתי כמו שדרש הרב עוזיאל – בלי בהירות שהגוי משנה את אורחות חייו באופן משמעותי. הצהרה של הגוי או הגויה שהם רוצים להיכנס לעם היהודי – לא נשמעת אותו דבר בעולמו של הרב עוזיאל ובעולמנו אנו. אצל הרב עוזיאל מדובר בשינוי מהותי, שהוא מעין מעמד הר סיני מחודש לגר, ובעולמנו פעמים רבות מאד מדובר רק בשינוי סנטימנטלי. להבנתי אי אפשר ליישב את הסתירות שבתשובותיו של הרב עוזיאל בלי ההבחנה של שוני הדורות.

הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל (צילום: זלוטן קלוגר/ אוסף התצלומים הלאומי)

דוגמא ממילת תינוק לאם גוי

דוגמא נוספת לדבר. יש מספר תשובות של הרב עוזיאל בעניין מילת ילד שאביו יהודי ואמו נכרית. בתשובתו מניח הרב עוזיאל כהנחה ברורה שאם ימולו את הילד הגוי אמו תבין שהוא לא שייך לה (משפטי עוזיאל ז, יט ועוד)! על ידי כך – טוען הרב עוזיאל – יהיה אפשר לגייר את הילד הזה בעתיד! האם גם היום זה המצב?! האם אפשר לומר, שבמרקם החברתי והתרבותי של מדינת ישראל כיום – שברית מילה לילד של יהודי ונכרית מוציא אותו מחיקה עד שברור לה שהוא לא שלה?! לדעתי התשובה שלילית. וזו ראיה אחת מני רבות – שאי-אפשר לקרא מספר שורות מתשובה של הרב עוזיאל ועל פיה לשפוט דבר. בעניין הגיור יש לרב עוזיאל משנה שלמה, עם אמירות ברורות של חובת קבלת עול מלכות שמים ועול מצוות לצד קולות מופלגות. הבא להעתיק את דבריו משם לימינו להבנתי אינו אלא טועה. ובפרט מי שיבא על בסיס מספר משפטים להתיר דבר שמנוגד לרובם המוחלט של הפוסקים.

דוגמאות נוספות להבדלים בין הימים ההם לזמן הזה

במאמר מוסגר, כדאי לפתוח את מה שכתב הרב גלזנר ב"תל תלפיות" שציטט הרב דוד שץ. במקרה זה ציטט הרב שץ את הסיפא של הדברים ולא את הרישא ולדעתי הרישא חשובה מאד להבנת העניין. כך כתוב שם : "שכתבתי שמאחר שעל כל פנים בוגד בעבודה זרה שלו בפומבי על ידי שמתגייר, הרי דכופר בעבודה זרה, וכל הכופר בעבודה זרה כאילו מודה בכל התורה… כיון דעל-כל-פנים כופר בעבודה זרה יש לבאר שאחר כך יקבל עליו גם עול תורה ומצוות… וכל שבטוח לנו שהגר מניח על כל פנים אמונתו בלב שלם סגי בהכי לקבלו בעדת ישראל".

כאמור הרב גזלנר כתב את דבריו כהצעה ובקשה מרבנים נוספים לחזק את דבריו. לא מדובר בפסק חותך. ומכל מקום כל מי שקורא את הדברים ברור לו שלא מדובר ב"גיור מסורתי" של שירי "מה נשתנה" ואי הקפדה על איסורי חמץ, אלא כלשון הרב גלזנר – "בגידה" בעבודה זרה, ו"מעבר צד" חריף. במקרה כזה – מניח הרב גזלנר – יש בסיס לגיור ולאמונה שמכאן יגיע הגר גם לקיום תורה ומצוות.

אינני מאמין שבימינו בחור גוי שגדל בחברה חילונית וחונך על אדני הכפירה הולך לשנות את תפיסת עולמו ולעשות באופן פנימי "מעבר צד" לעולם האמונה היהודי בצורה משמעותית דרך "קיום המצוות שקל לו לקיים" (לשון הרב דוד שץ). במחילה, היושר האינטלקטואלי שלי ממאן לקבל זאת.

ראוי לצטט בהקשר זה את דבריו הנכוחים של הרב משה ליכטנשטיין ראש ישיבת הר עציון (דף הקשר של הישיבה מס' 1145): "… ויש להבחין שבענין זה קיים גם חילוק גדול נוסף בין הדורות שעברו לדורנו, שבדורות קדמונים רוב ככל בני האדם היו מאמינים ובעלי דת, והדבר היה ברור שכאשר האדם נכנס לעם אחר הוא מקבל עליו את אלוהיו ואת דתו ואת שמירת תורתו ומצוותיו; אמנם עתה, כיון שהעולם בחלקו הגדול אינו דתי והאמונה רחוקה מכליותיו, וכי משום שרוצה להיכנס לעם ישראל [שגם הוא לצערנו ברובו חילוני] משום כך ישנה את דעתו והשקפתו הכפרנית שחונך בהן מנעוריו? קשה מאוד להניח זאת בלא ראייה ברורה".

הדבר מסביר גם את שיטת הרב יוסף משאש, וכפי שכתבתי במאמרי הקודם. תשובתו של הרב שץ לדברי לא מספקת אותי.

הדרך לאחדות בין רבנים לשיטת הרב עוזיאל

אך גם אם נניח שאני טועה ונמצא פוסק מסוים בעל שיטה חריגה שלא מקובלת על רוב רבני ישראל החיים כיום שלפיה די ב"גיור מסורתי" – וכי אפשר על-פיה להכניס לתוכנו אנשים שהם יהודים לדעת שיטה הלכתית חריגה בשעה שרוב רבני ישראל יורו שהם גויים?! הלזה יקרא גיור או התבוללות?

יש בידינו שתי תשובות שבהן הרב עוזיאל מגלה את דעתו כיצד ראוי שיפלו החלטות גורליות לעם היהודי.

התשובה הראשונה דנה בתקנת רבני ארגנטינה, שמחמת ריבוי נישואי תערובת תיקנו לא לקבל כלל גרים. ביחס לזה כותב הרב עוזיאל (פסקי עוזיאל בשאלות הזמן סימן סא): "ולעצם התקנה אין אני מוצא כל אפשרות וגם לא צורך לבטלה, אלא אדרבא: יש צורך לקיימה! כדי שלא תהיה פירצה זאת מופקרת, הואיל והיא רבת האחריות גם מבחינה הלכתית וגם מבחינה מדינית שפוגעת לפעמים בכלל ישראל, ומאידך גיסא: אין אנו רשאים לסתום את הדלת לגמרי… לזאת אני אומר לקיים התקנה בכוונתה ורוחה עי"ז שבכל מקרה גרות מכאן ולהבא: ימלכו בגדולי הרבנים והרבנים הראשיים בירושלם כמצות תוה"ק: ובאת אל השופט אשר יהיה בימים ההם: ודרשו חז"ל: אין לך אלא שופט שבימיך".

מתשובה זו למדנו שהרב עוזיאל מסכים להחמיר בענייני גיור, ולא לקבל גרים במקום שנפרצו נישואי תערובת. הוא לא כותב שיש "פיקוח נפש רוחני למאות ואלפים" אלא לקיים את התקנה! ומצד שני הוא כותב לא לסתום לגמרי את הגולל לגבי גרי-הצדק – ומנחה להתייעץ עם "גדולי הרבנים והרבנים הראשיים". זו שיטתו האמתית של הרב עוזיאל – בנושאים ציבוריים חייבת ההוראה לצאת מגדולי המורים והפוסקים שבארץ ישראל, ולא לחזק אג'נדות שסומכות על דעות חריגות.

תשובה שניה כותב הרב עוזיאל לרב (מבולגריה) שיצא ב"רעיון" לרפורמה בנושא נישואין (וגם גיור קשור ודאי לענייני נישואין). בתוך דבריו כותב לו הרב עוזיאל (מכמני עוזיאל עמ' 141): "מלבד זאת, בנוהג שבעולם, רב הרוצה לעשות רפורמות בשאלות דתיות מתייעץ בראשונה עם חבריו הרבנים (=רבני בולגריה) ואחרי החלטתם הפנימית יוצאים אל הציבור, ובכל מקרים כאלו הדין ידוע לדרדקי דבי רב הוא אחרי רבים להטות, או שפונים יחד אל הרבנות הראשית בירושלים שהיא השופט שבימינו. אבל מעולם לא תיארתי לי שאיזה רב יציע את חידושיו לפני חבריו הרבנים בצורה של ויכוח נצחני".

הרב עוזיאל רצה אחדות בין רבנים. שבנושאים ציבוריים הנוגעים לנפש האומה – הקטנים ישמעו לגדולים. המיעוט ישמע לרוב. חיזוק מעמד הרבנות כגוף מרכזי של היהדות בארץ ישראל. לשם צריך לחתור – ולא לפירוק, פירוד והתנצחויות של "מכונים" ו"רבנים" על גבי עיתון.

==

הרב בנימין טבדי, ראש בית מדרש "לשמה" להכשרת רבנים ברעננה