המקפצה שלך לאזרחות – גרסת 2022

האילוצים הביטחוניים של מדינת ישראל מהווים כר פורה להתפתחות טכנולוגית. המוח היהודי עובד שעות נוספות כדי לתת מענה לאיומים ולצרכים מבצעיים. מפעם לפעם עוצמתה הטכנולוגית של ישראל נחשפת במלוא הדרה, לעיתים בעיתות לחימה, דוגמת יכולותיה של מערכת כיפת ברזל ולעיתים בשגרה דוגמת איתור מנהרות הטרור בצפון. ברור כי יכולותיה של ישראל הן הרבה מעבר לכך ובאות לידי ביטוי בטכנולוגיות התקפיות, הגנתיות ומודיעיניות. 

הפיתוחים נוצרים על ידי התעשיות הביטחוניות ויחידות הטכנולוגיות בצה"ל, המורכבות כיום בחלקם הגדול מעתודאים. צה"ל משקיע רבות באיתור ובהכשרת צעירים, שלאחר סיום התיכון נשלחים על ידו ללימודים אקדמיים טכנולוגיים, לצורך הכשרתם לשירות באותן יחידות יוקרתיות. פגשנו שלושה יוצאי יחידות טכנולוגיות, שהחלו את דרכם בלימודי עתודה ובשירות צבאי טכנולוגי, שמענו מהם על התרומה הצה"לית דווקא ביחידות טכנולוגיות ועל אינספור ההזדמנויות שזה פותח באזרחות.  

"התחלתי את דרכי כעתודאי להנדסת חשמל ואלקטרוניקה בתכנית מצטיינים במרכז האקדמי לב", מספר סא"ל במיל' פרופ' בני מילגרום. "אחר כך שירתי בחיל הים בתחום מערכות גילוי במשך 15 שנה. התחלתי כקצין מדור ונהייתי בהמשך ראש המדור. במקביל לשירות השלמתי תואר שני ודוקטורט. זכיתי ב-2012 לקבל את פרס הרמטכ"ל ביחד עם בוגר נוסף של המרכז האקדמי לב. משם עברתי לשרת 6 שנים נוספות במפא"ת – גוף פיתוח של משרד הביטחון בתחום הגלאים וההתראה". מילגרום שהשתחרר לאחרונה מצה"ל חזר למרכז האקדמי לב, הפעם כמרצה בחוג להנדסת חשמל ואלקטרוניקה, זאת לצד עבודה במשרד הביטחון. 

"במהלך השירות הצבאי שלי ראיתי מקרוב איך משנה לשנה הצבא מעניק חשיבות גבוהה יותר לתחום הטכנולוגי והדרגים הבכירים מתעדפים אותו", מוסיף מילגרום. "הצד הטכנולוגי כיום מהווה את אבן הבניין בכל מערכת באשר היא, כולל מערכת ביטחונית. הכול מבוסס טכנולוגיה. התרומה של היחידות הטכנולוגיות לצבא היא משמעותית ביותר". 

"הרגשתי שהצבא רואה נכס בידע הטכנולוגי שאנחנו בוגרי העתודה הטכנולוגית הבאנו אתנו", מוסיף רס"ן במיל' דוד אליאב, אף הוא בוגר מסלול עתודה בחוג להנדסת חשמל ואלקטרוניקה במרכז האקדמי לב וכיום מהנדס מערכות בתעשייה הביטחונית. בשנת הלימודים האחרונה ביצע פרויקט גמר יחד עם מילגרום, שהיה אז רס"ן בחיל הים, זאת לאחר שהצבא החליט לאמץ את הפרויקט של הסטודנט הצעיר. "יצרתי פיתוח שמשמש את המעבדות של חיל הים. זה נתן סיפוק עצום, לצד הבנה ברורה שכסטודנט תרמתי לביטחון המדינה".

בתום לימודיו התגייס לחיל הים ושירת שם במשך 9 שנים. "התפקידים שם מההתחלה היו מאוד מאתגרים. הרגשתי שהצבא רואה נכס בידע הטכנולוגי שאנחנו, בוגרי העתודה הטכנולוגית, הבאנו אתנו. שירתתי בתפקידים שקשורים למערך התצפיות של חיל הים, בתפקיד הקשור להגנה על חופים ובפיתוח פרויקטים למשל בתחום עיבוד תמונה וזיהוי תנועות חשודות במים". בשלב מסוים אליאב קודם לתפקיד מסווג ומבצעי בתחום פיתוח מערכת הגנה אלקטרו אופטית ובמקביל למד תואר שני בהנדסת אלקטרו אופטיקה. "אני מנוע מלספר מה עשינו שם, אבל בגדול פיתחנו מערכת הגנה אלקטו אופטית של ספינות".

עתודה פותחת דלתות

החלטה של תלמיד תיכון ללכת לעתודה משמעותה התחייבות ארוכת שנים למסלול תובעני. סרן במיל נסים חופי, בוגר עתודה אקדמית במרכז האקדמי לב במסלול הנדסת מחשבים ועובד כיום כמוביל חדשנות בתעשייה האווירית, מסביר שהבחירה במסלול עתודה מאפיינת נערים עם רקע טכנולוגי, שאיפה להצלחה ורצון במתן תרומה מוחשית לביטחון המדינה. "אתה מתחיל את החיים שלך כמהנדס ומיד מקבל אחריות על דברים גדולים מאוד. באזרחות היה לוקח כמה שנים להגיע לאותו מצב – הן בתחומי האחריות והן באינטראקציה מקצועית עם החלונות הגבוהים ביותר בתעשיות הביטחוניות".

מיד עם שחרורו מצה"ל 'נחטף' לעבוד באחת מהחברות עימם עבד במסגרת שירותו, בדומה ליתר חבריו בצבא. גם אליאב מעיד על עצמו כי מסלול העתודה היה עבורו מקפצה לאזרחות. "כמהנדס מערכת בצה"ל, הייתי חייב לראות את התמונה המלאה, להדריך את מהנדסי הבקרה, המכניקה, האלקטרוניקה ואת המתכנתים. כשחברה עסקית מחפשת מישהו שימלא פונקציה מערכתית עם מבט רחב, הם יעדיפו מישהו שיש לו כבר ניסיון בעניין. להגיע לפוזיציה הזו מתוך האזרחות זה תהליך שלוקח שנים".

"הפיקוד הטכנולוגי בצה"ל מורכב רובו ככולו מעתודאים" מציין מילגרום. בתעשיות הביטחוניות יוצאי עתודה משמשים בתפקידים בכירים דוגמת מנהלי פרויקטים, מנהלי מחלקות ומנהלי אגפים. גם בתעשיות הרפואיות ישנם בוגרי עתודה רבים בתפקידי מפתח וכמובן גם באקדמיה. במרכז האקדמי לב למשל ישנם מרצים וחוקרים בוגרי המסלול שחלקם התחילו את דרכם כאן כעתודאים".

 "אני ברמה האישית ניהלתי פרויקטים המבוססים על הטכנולוגיות המתקדמות ביותר " אומר חופי. "יצאתי לחו"ל מספר פעמים לבדיקות ציוד וכדי להרצות בכל מיני מקומות. כל זה היה בשש שנות סדיר וקבע. ללא ספק, העתודה מהווה מקפצה לתפקידים משמעותיים באזרחות".

"בהיבט האישי, אתה רואה בבירור את התרומה של השירות הצבאי שלך לביטחון המדינה. למשל בימי מלחמת לבנות השנייה, הייתי שותף בהערכות מצב בקריה ועם יתר החברים שלי סיפקנו פתרונות לכוחות בשטח שזקוקים לכיסוי קשר מאובטח".

התחייבות ארוכת טווח? זה עניין של הסתכלות

צעירים מוכשרים רבים נמנעים מלהצטרף לעתודה הן מתוך הנחה שמיד לאחר סיום לימודי תואר במקצועות ההייטק יכנסו לשוק העבודה והן מחשש מהתחייבות למסלול ארוך טווח, הנתפס כמאיים. "אני מבין את החששות, שהרי כיום חותמים על מסלול של 10 שנים קדימה", אומר מילגרום. "נוסיף לכך שיציאה לשוק העבודה באופן רגיל היא אחרי שלוש או ארבע שנות לימוד אקדמיות. אולם החכמה היא לפרוט את זה לפרטים ולהסתכל על כל שלב בעתודה בפני עצמו ועבור דתיים זה פשוט מאוד. הרי שירות צבאי עושים בכל מקרה, כמו גם לימודים אקדמיים. בחור דתי בין כה וכה הולך לאיזושהי מסגרת של ישיבה או מכינה ובחישוב השנים אין פה שום דרמה. בהיבט של הסתכלות על התקופה בחיים, העתודה הצבאית עורכת סדר שונה – והגיוני. הראש שבין כה וכה נמצא באווירת לימוד של בית ספר תיכון ממשיך הלאה אל תוך האקדמיה, רק במסגרת צבאית. בשורה התחתונה בוגרי עתודה יוצאים בגיל 28, אחרי שירות צבאי, עם תואר ביד ומגוון עשיר של אפשרויות תעסוקה".

למה המרכז האקדמי לב?

"שילוב אמיתי בין קודש לחול, בין מדע וטכנולוגיה לבין תורה והלכה הוא המאפיין הייחודי של המרכז האקדמי לב", מסכם מילגרום. "זהו המוסד האקדמי היחיד שחרט על דגלו להעמיד מהנדסים ומדענים בני תורה וזה לא מתבטא רק בתכנית הלימודים. בית המדרש נמצא במרכז הקמפוס והשילוב הייחודי בין שני העולמות מתבטא באווירה הכללית. מספיק להסתובב קצת בשבילים כדי להבין את זה."