יגאל שילון, בסרט על מצבו הרפואי ששודר אמש (ראשון) בקשת 12, שיתף בכך שביום בהיר אחד הוא נפל ומאז גופו משותק.

שילון סיפר על האירוע ששינה את חייו: ״באותו לילה ברצלונה ניצחה 5-2 ואני עוד אכלתי אחרי זה.. וקמתי להשתין, אתה יודע, קורה, והלכתי פה לדלת.. מעדתי, החזקתי, מצאתי את עצמי בום על הרצפה פה בפינה, עם ראש פתוח, הכל מלא דם..״

שילון הוסיף וסיפר על הקושי איתו הוא מתמודד: "בחיים פרלליים אני מת, אני בעצם הגוף שלי מת. אני לא הולך, אני עובר למיטה עם מנוף, יורד מהמיטה עם מנוף…לא הייתי שנה וחצי בשירותים.״

(קרדיט: סרטו של ארז טל, קשת 12)

שילון: ”אני התחבאתי ברמה, נורא התביישתי.. לא רציתי להיות בפה של אנשים, שירכלו עליי.. מתחת לבית אני לא מעז לצאת לשכונה אפילו.”

עוד הוסיף שילון: "אני ממש לא סובל את כל הסרטים האלה שבאים ״החיים״ ו״בואו ננצח״, אני לא בא למכור שום בולשיט כזה, אבל אני בא לספר שבשיא החרא יש גם חיים״

לקראת סיום הסרט, ארז טל שאל: ״מה אתה מאחל לעצמך?". שילון השיב: "לשרוד ולחיות ולראות את הסרט שאתה עושה עליי, בשידור. את האמת, אני לא בטוח שזה יקרה".

כזכור, אמש (ראשון) לפני השידור, בתו של שילון שיתפה פוסט חשוף במיוחד על מצבו של אביה.

"בדרך כלל אני לא משתפת פה על חיי האישיים. אבל מה שעומד להתרחש ביום ראשון שובר שגרה, וגם שתיקה של שנים. נדבך משמעותי מחיי עומד להיות נחלת הכלל", כתבה שילון.

לדבריה: "היה לי חשוב שתשמעו על כך ממני. לו הייתי מקבלת שקל, על כל פעם שנשאלתי האם אני 'הבת של' אולי לא הייתי צריכה להקים עסק".

שילון הבת המשיכה וכתבה: "אז כן, אנחנו קשורים. כן, יגאל שילון הוא אבא שלי. רק שבשנים האחרונות השאלה השתנתה; תגידי, לאן הוא נעלם? הוא אולי נעלם מבחינת התקשורת אך נותר מאד נוכח בבית. נוכח, אבל שונה ב 180 מעלות, מהאבא שהכרתי, מאיש התקשורת שכולם מכירים".

"במשך שנתיים לא שיתפנו כלפי חוץ את מה שהתחולל בין כותלי הבית. לא רצינו שירחמו, יסתכלו במבטים לא נעימים, ונהיה חשופים במצב הכל כך רגיש הזה. כמעט בכל פעם שנשאלתי עליו, שתקתי, העברתי נושא. שנתיים שבהם אני משדרת שהכל כשורה. אני רצה קדימה, מעלה פוסטים, משתפת מתכונים ונמנעת מלשתף על כך שהחיים שלי נעצרו".

"מבחינתי, להקים עסק ללא הכנפיים הפעילות שלו, בזמן שהוא מאבד מהמסוגלות שלו, היה בית ספר בהתפתחות אישית. האיש הכי חכם, כישרוני, פרפקציוניסט ורגיש שיצא לי לפגוש, שיחד עם אמא שלי הציב לי רף מאתגר כל החיים, כבר לא באותו מצב, כך שכבר לא היה ברור מי תלוי במי".

"עכשיו, קשר השתיקה הזה עומד להיפרם, אחרי הבנה שאין באמת סיבה להסתיר. במידה מסוימת אני מפחדת ומצד שני, אני מרגישה שאחרי ההתמודדות עם השינוי המשפחתי שעברנו, אחרי המסע האישי שלנו, דבר לא יכול להפחיד אותי יותר. היום אני יכולה לומר שאני מעריצה את אבא שלי יותר מאי פעם. המשפחה שלי היא השראה לבחירה בחיים ובית ספר של החיים".