נטע שמולביץ שירתה בקרקל בין השנים 2007 ל2010, יצאה לקצונה אך ברגע האחרון הודחה ולא סיימה את הקורס. עכשיו, 12 שנים מאוחר יותר, היא סוגרת מעגל ומסיימת קורס קצינים במילואים ומיועדת להיות סמ"פ מפקדה בפיקוד העורף.
לשמולביץ סיפור מיוחד, שממחיש את המשפט המפורסם: "אם תרצו אין זו אגדה". היא מתנדבת במשטרה, במכבי אש ובכיתת הכוננות הקיבוצית. לכל אלה מצטרף לאחרונה הטייטל החדש: סמ"פ במילואים.
בראיון מיוחד לסרוגים היא מספרת על התחושות, על סגירת המעגל ועל איך זה להיות בת דתייה יחידה בקורס שכזה.
מה הרקע שלך?
"אני בת 33, גרה בקיבוץ עלומים בעוטף עזה. הייתי בצבא 3 שנים בקרקל, השתחררתי ב2010. לאחר מכן, שובצתי במילואים לפיקוד העורף, עשיתי כל מיני תפקידים בגדוד. התחלתי בתור "חייל פשוט" ותוך זמן קצת קודמתי להיות מ"כית. לאחר מכן, בצוק איתן, היינו בצו 8, וקודמתי לדרגת מפקדת מחלקת חילוץ. מאז ועד לפני חודש הייתי בתפקיד הזה".
"יצאתי לקורס קצינים במילואים. עכשיו, אחרי שסיימתי את הקורס, אני מיועדת להיות סמ"פ מפקדה בגדוד שלי".
"באזרחות אני עובדת במפעל בשדרות בתור מנהלת איכות, ואני חייבת לציין שזה מקום מדהים שעזר לי לצאת ל7 שבועות לקורס האינטנסיבי הזה ותמך בי וזה לא מובן מאליו".
"משהו שהרגיש חסר ולא פתור" (באדיבות המצולמת)
למה החלטת לעשות קורס קצינים במילואים?
"במהלך השירות הצבאי שלי יצאתי לקורס קצינים. עברתי את השלב הראשון, קיבלתי סיכת מ"מ ובשלב השני שנקרא מגמת גפן (שזו הייתה הפעם הראשונה לבנות) בסוף הקורס למעשה הודחתי. שנים לאחר מכן ניסיתי להשלים את הקורס כי זה היה משהו שהרגיש חסר ולא פתור".
"בעיקרון כל אחד מגיע ממקום אחר בצה"ל. הצוות שלי היה של פיקוד העורף מרחבי כל המחוזות בארץ. הקורס נקרא קק"צ תומכי לחימה. אצלנו זה בעיקר נועד להכשיר סמ"פ ומ"פ של מפקדות וכל מיני תפקידים לוגיסטים".
"כמעט כולם הגיעו מגדודים שונים ולא הכרנו לפני כן. כולנו מאוד הופתענו מהחיבור המידי שהיה לכולנו. אנחנו עדין בקשר יומיומי וכמובן שיש לנו קבוצת וואטסאפ. אני תמיד אומרת שמילואים זה משפחה ועכשיו יש לי משפחה חדשה. התחברנו ממש מהר כי 7 שבועות זה הרבה זמן אבל באותה נשימה זה גם מעט זמן".
"היינו 64 חניכים בקורס, היינו מחולקים ל3 צוותים. בצוות שלי אני הייתי הבת היחידה עם עוד 19 גברים. היו בסך הכל בקורס, חוץ ממני, עוד 4 בנות, שלא היו בצוות שלי. אני יחסית רגילה לסביבה גברית. גם בגלל השירות שלי בקרקל שהיה שירות מעורב וגם כי אני מתנדבת בהרבה מקומות באזרחות שנשים פחות נמצאות שם. זה לא הפריע לי יותר מידי, זה לא היה אישיו מבחינתי".
"תמיד אומרת שמילואים זה משפחה" (צילום: סטס איבנוב)
מה היו התחושות בטקס הסיום?
"תחושה של סגירת מעגל. ביחד עם זה, היתה לי תחושה מוזרה. זה משהו שלקח לי 12 שנה להשלים וזה פתאום נגמר. זה קרה וסיימתי את זה. זה מוזר קצת אבל ביחד עם זאת יש בעיקר תחושה של אושר, כיף והרבה סיפוק".
"שבוע אחרי זה כבר התחלתי לעכל ולחשוב איך אני הולכת לעשות את התפקיד ואיך זה יהיה. וכמובן, איך אני מיישמת את כל מה שלמדתי בקורס כי זה באמת קורס מאוד טוב ויוקרתי ואיכותי. בסופו של דבר זה קורס של קצונה במילואים. לפי ההרגשה שלי רק הטובים ביותר מגיעים לשם והקורס בהתאם לכך. אין בזבוז זמן בקורס, כי כולנו הפסקנו לעבוד בשביל זה. כולנו עזבנו את הבית והעבודה ל7 שבועות, אז אף אחד לא רצה לבזבז לנו את הזמן".
איך הסביבה הגיבה?
"נורא שמחו בשבילי. היו גאים בי והתרגשו יחד איתי. היה טקס ממש מושקע שעשו לנו בעיר הבה"דים. היה ממש טקס עם כל התרגלי סדר וכמובן שלבשנו מדי א' וזה לגמרי החזיר אותי אחורה לשירות הצבאי שלי".
הענקת הדרגות (צילום מסך מהשידור live של חיל הלוגיסטיקה)
איך זה היה מבחינה דתית?
איתי בצוות היו עוד דתיים אבל אני באמת הייתי הבת היחידה בצוות. בגדול, צה"ל מאוד מאפשר להיות דתי. לאורך הקורס גם בגלל שהייתי בת יחידה וגם דתייה תמיד היה לי חדר לבד ודאגו לי וזה לא היה אישיו מבחינתי.
מה המטרות הבאות?
"עכשיו צפויים לי מילואים השנה ואני אתחיל את התפקיד. השאיפה שלי היא לא לסיים בקרוב את השירות מילואים בצה"ל אלא להמשיך ולהתקדם הלאה במילואים".
"אני פחות מכירה את העולם של הלוגיסטיקה כי באתי בתור מ"מ חילוץ. כל העולם הלוגיסטי זה משהו חדש ומאתגר. אז עכשיו אתחיל את התפקיד בתור סמ"פ ונראה מה יהיה. אם הקורונה תמשיך לפיקוד העורף יש חלק בכל מיני פעילויות בקורונה כמו חיסונים ובדיקות או כמובן במקרה של התחממות באחת הגזרות".
"בכל אופן, אני בטוחה שהמטרות החדשות יגיעו במהרה".
(באדיבות המצולמת)
