כאשר אנו חושבים על עוזבי החברה החרדית, אנו מדמיינים אנשים חרדים שפרקו עול, זרקו את בגדיהם ומחפשים את הכריך הטרף כדי לחגוג את עזיבת הדת.
אלא שדימוי זה כבר שנים אינו משקף חלקים רבים מן העוזבים. לעתים רבות, העוזב את החברה החרדית אינו אלא מבקש לפתוח חיים חדשים בחברה אחרת, מבלי שטרק את הדלת לאלוקים אשר בקרבו. יתכן והוא מעוניין להמשיך ולקיים אורח חיים דתי המשלב קודש וחול, אך אין מי שיקבל את פניו בקהילה דתית או יחבר את ילדיו לבית ספר דתי. מניסיון עם רבים, קיים חוסר ידע הן מצד יוצא החברה החרדית, שאינו מודע לקודים הפנימיים של החברה הדתית, והן מצד הקהילה הדתית אשר אינה מודעת לצרכיו. מעט מידע והבנה עשויים לסייע לאותם אנשים הזקוקים לעזרה וביכולתנו לתת משענת, אשר גם תשאיר רבים בעולם של תורה ומצוות וגם תיתן להם משמעות ערכית חדשה.
ראשית, עלינו להבין כי בעומק התפיסה החרדית, הדתי לאומי נחשב כמסלף התורה, חפיפניק, ואולי כגרוע מאנשים הנחשבים כ"תינוקות שנשבו". באופן דומה, האדם החרדי הורגל והתחנך לעזרה רבה ותרומה בתחומי הפרט והקהילה. ואולם, תרומה בהיבט הלאומי היא דבר פחות מוכר. השילוב של "עם-תורה-ארץ ישראל" נראה מוזר עבורו וילד חרדי שהתחנך באווירה שכזו, לא ישנה את עמדתו ברגע אחד. על פי עדויות רבות שנשמעו מאנשי המגזר החרדי שעברו לחברה הדתית, לקח להם זמן להבין שהעולם אינו "הכל או כלום" והיה עליהם להתאמץ על מנת להסיר את המחסום הנפשי שיש להם מפני הכיפות הסרוגות.
כדתיים שלמדו במוסדות המשלבים קודש וחול, עלינו לשים לב שאם החרדי שפגשנו אינו יודע אנגלית, מתבטא בעברית לא תקנית, או חסר השכלה ביחס למשהו שאנו למדנו בכיתה ח' – הדבר אינו מעיד על טיפשות או על חוסר יכולת מחשבתית. אסור שההבדלים התרבותיים יובילו אותנו לתחושת פטרונות.
בעדינות רבה כדאי לברר האם אותו יוצא החברה החרדית עזב לבדו או עם ילדים ומשפחה, ומה מידת הנתק ממשפחתו הרחבה. רבים מהעוזבים את המגזר החרדי זקוקים באותו רגע לקהילה ולבית מכילים וזה המקום להציע עזרה, במיוחד במציאת מקום עבודה, רכישת השכלה, מגורים, וסתם בהזמנה לסעודת שבת או באפיית עוגה לשכן חדש. יש גם כאלה המחפשים דווקא את השחרור מהקהילה שלחצה אותם, ולכן ביחס אליהם, יש גם לשים לב שלא ניצור בטעות אווירת מחנק.
כדאי להזמין את אותו עוזב החברה החרדית ל"סיבוב הכרות" עם בתי הכנסת, הקהילה ומוסדותיה הרלוונטים. זו ההזדמנות להראות שהחברה הדתית לאומית, כמו החברה החרדית, מגוונת מבחינה רעיונית. אין בה מקשה אחת והיא מכילה תתי זרמים אידיאולוגיים שונים ורבים: פתוחים ושמרנים, שכלתנים ורוחניים. על ציר אחר, החברה הדתית לאומית מגוונת מבחינת שמירת המצוות ויהיו בה אנשים השומרים על קלה כבחמורה יחד עם אנשים מסורתיים המקיימים רק חלק מן המצוות. במרבית אזורי המחייה הדתיים לאומים, כל הגוונים והצורות שלעיל יוכלו להתקבל ולהיות חלק מהקהילה באותה רמה. דברים אלה באים לומר לאדם המחפש בית חברתי חדש, שבכל מקרה הוא יוכל להרגיש בבית.
אם יש ילדים, כדאי להציע כמה סוגי עזרה כמו שיעורי עזר להשלמת פערים, מציאת חֶברה, ובמיוחד מתן עזרה בהסדרת הקבלה לבית הספר והגן. העוזב את החברה החרדית לא תמיד מודע לכך שמערכת החינוך הדתית ממלכתית היא, ועל כן מחוייבת לקבל כל ילד שמעוניין בחינוך דתי.
באופן אישי, אני יכול לספר כי התחברתי אישית לנושא בעקבות פונים רבים שלא הבינו שברגע שהם רוצים שילדיהם ילמדו בבית ספר ממ"ד, הוא חייב לקבל אותם והם אינם צריכים לפרט אם הם שייכים לחסידות כזו או אחרת. את הפליאה של אמא שהלכה לעירייה ורשמה את בנה בשתי דקות לבית ספר דתי, לא אשכח עוד שנים רבות.
לאחר שהילדים מצאו מוסד לימודי, חברו בין המשפחה לבין יועצת בית הספר וודאו שההורים יודעים למי לפנות במקרה של לקויות למידה וקשיי הסתגלות אחרים. גם כאן, המונח "יועצת בית הספר" זר לרבים וחובה להציגו בפני ההורים.
בדברים שלעיל אין כוונה או רצון להעביר אנשים ממגזר אחד למשנהו, ואולם, אם ראינו שמישהו כבר בחר לעזוב, מצווה עלינו להיות שם עבורו ולרכך את המעבר. מי יודע כמה אנשים נוכל לקרב כך לתורה ומצוות ועונת ההרשמה לבתי הספר היא הזמן המצויין לפתוח את העיניים ולראות מי בסביבה שלנו ישמח להכוונה קטנה או ליד מלווה.
שמואל שטח, מנכ"ל נאמני תורה ועבודה
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
